רבי ששון כדורי
הרב ששון כדורי (ט"ו בתשרי ה'תרמ"ז-כ"ט באייר ה'תשל"א - 14 באוקטובר 1886 - 24 במאי 1971) היה ראש הקהילה והרב הראשי של יהדות בבל (חכם באשי) בעיראק, במשך כמעט חמישים שנים. בשנת 1920 נתמנה לדיין שני ברשותו של הרב יחזקאל אליה, ועם פטירתו נתמנה לאב בית הדין בשנת 1923; לאחר מכן בשנת 1927 נבחר לרב הראשי של הקהילה היהודית, משרה שבה כיהן עד לפטירתו בשנת 1971.
הרב כדורי הנהיג את הקהילה היהודית בעיראק בשיאה ובירידתה במהלך יובל, החל מתחילת דרכו של המשטר המלוכני בעיראק בראשות המלך פייסל הראשון, ועד לתקופת שלטונו של סדאם חוסיין. מקהילה של כ-200,000 איש בשיאה, עד לקומץ 3000 יהודים שנותרו בה בשעת פטירתו. הרב כדורי ניצל את כישרונותיו הפוליטיים לשמר קשרי עבודה רציפים עם השלטונות העיראקיים מתוך מטרה להגן על הקהילייה היהודית, ולהרחיב ככל הניתן את חופש הפעולה והעיסוק של היהודים. הוא רקם יחסים טובים עם השלטונות, שראו בו אדם קדוש והוא אף שימש כמתווך בינם ובין יריביהם הפוליטיים.
ביוגרפיה
הרב כדורי הוסמך לרב, והיה דרשן ופוסק ובעל השכלה רחבה בתודעה היהודית. הוא קנה חכמה ודעת במדרש בית זלכה. על פי מנהג רבני ספרד, נחשב כליברלי מבחינה דתית. פסיקותיו הליברליות היו לו לעיתים לרועץ, שכן עורר את חמתם של יתר הרבנים. במהלך כהונתו נאלץ להתפטר פעמיים מתפקידו פעם אחת ב-1929 בשל חילוקי דעות עם הרבנים ולאחר מכן בשל חילוקי דעות שהיו לו עם המחתרת הציונית בעיראק, בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20. הרב כדורי חזר לתפקידו לאחר התפטרויות אילו וגם בשל רצון השלטונות שימשיך לשמש כראש הקהילה. הרב כדורי נתן את הסכמתו ואפשר לילדיו ללמוד מקצועות חופשיים כרפואה, עבודה סוציאלית, הנדסה ואגרונומיה, וראה בכך כהזדמנות להראות כי גם בתחומים אחרים אפשר להיות אור לגויים.
בשנות ה-40 היה כדורי בין הפטיש והסדן. מצד אחד ניסה לשמור על קשרים טובים ככל הניתן עם השלטונות העיראקיים על מנת להגן על הקהילייה היהודית ולמנוע מעצרים והוצאות להורג של יהודים ומצד שני היה נתון ללחצים מצד המחתרת הציונית בעיראק, שהוצאה מחוץ לחוק באמצע שנות ה-30, לשתף עימה פעולה. מאחר ששיתוף פעולה כזה היה נחשב לבגידה בעיני השלטונות העיראקיים והיה עלול להביא לחורבן של הקהילייה כולה, הוא פעל כלפי חוץ כלאומן עיראקי ופעל לשמר את דריסת רגלו אצל השלטונות. גם הקומוניסטים התנגדו לרב כדורי בשל התנגדותם הכללית לממסד הדתי. הרב כדורי גמר אומר שלא לעלות לישראל עד שאחרון היהודים יצא מעיראק, וכך לא ביקר מעולם בישראל עד אשר נפטר בעיראק ביום 24 במאי 1971.
דמותו של הרב כדורי והדילמה שבפניה הוא ניצב באותה תקופה הונצחה בספרו של אלי עמיר, מפריח היונים.
לאחר עליית מרבית יהודי עיראק במבצע עזרא ונחמיה, המשיך הרב כדורי בפועלו למען הקהילה היהודית. כך לדוגמה הצליח הרב כדורי לשכנע את נשיא עיראק, עבד אל-כרים קאסם ב-1958, לפתוח בחזרה את כותלי האוניברסיטאות ליהודים.
כשעבד אל-כרים קאסם נרצח בשנת 1963 החל מצבה של הקהילה היהודית להידרדר, עם עליית מפלגת הבעת' לשלטון. בשנים אילו ובמיוחד החל מ-1967, לאחר מלחמת ששת הימים ותבוסת מדינות ערב במלחמה, היהודים היו מטרה ראשונה במשטר הטרור שסדאם חוסיין החל מפעיל בארצו. סדאם חוסיין החל באשמות שווא כלפי יהודים, שלוו במאסרים ובהוצאות להורג.
בשנת 1967 כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים נכלא בנו שאול על ידי השלטונות. השלטונות לא מסרו לו מידע במשך חודשים על מיקום הימצאו ועל גורלו מאז מעצרו, למרות מעמדו של הרב כדורי. לבסוף שוחרר בנו שאול, לאחר עינויים קשים והצליח להימלט מעיראק והשתקע בלונדון. ניתן ללמוד על תקופה זו מתוך עדותו של נכדו של הרב כדורי ובנו של שאול, זוהייר ששון.
לאחר פטירת הרב כדורי נערכה לו הלוויה ממלכתית בבגדאד ולאחר מכן ערך שר ההסברה העיראקי ביקור תנחומים בביתו ופנה אל המשפחה וביקש את התלבושת המסורתית של הרב על מנת להציגה במוזיאון. המשפחה מסרה לו גלימה חדשה ואילו את הבגדים המקוריים של הרב כדורי, הבריח נכדו זוהייר ששון דרך איראן ומשם לישראל והם מונחים עד היום בתצוגת קבע במוזיאון ישראל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אלי עמיר, מפריח היונים, עם עובד, 1992
קישורים חיצוניים
- ששון כדורי, באתר jewish virtual library (באנגלית)
- ששון כדורי, באתר BrillOnline (באנגלית)
- ששון זוהיר, עדויות מעיראק - על הרב ששון כדורי, באתר "המיליון שנשכח"
- לבוש הרב ששון כדורי, באתר מוזיאון ישראל
