הלוויה ממלכתית
הלוויה ממלכתית היא טקס הלוויה ציבורי, הנועד לכבד ראש מדינה או דמות ציבורית חשובה אחרת. בניגוד להלוויה רגילה, הלוויה ממלכתית כוללת עיסוק רב בטקסים ומטרתם עירוב של הציבור הרחב, כולל אנשים שלא הכירו אישית את הנפטר, באבל.
בעולם
במרבית המדינות קיימים נהלים לטקסי הלוויה למכובדים. בבריטניה מרכבת-תותח מובילה את הגופה לאולם וסטמינסטר שבארמון וסטמינסטר, ומשם מוביל מסע הלוויה לקתדרלת וסטמינסטר או לקתדרלת סנט פול. ההלוויה מיועדת לריבון או לבן זוגו, ולעיתים גם לאישים אחרים שתרומתם לחברה רבה. הלוויה ממלכתית הוצעה למשפחותיהם של פלורנס נייטינגל ושל בנימין ד'יזראלי, ובשני המקרים סירבו המשפחות להצעה. האדם האחרון שנקבר בהלוויה ממלכתית ולא היה בן למשפחת המלוכה הוא וינסטון צ'רצ'יל, ב-1965. הנסיכה דיאנה לא נקברה בהלוויה ממלכתית כי אם בהלוויה טקסית (שהייתה דומה מאד להלוויה ממלכתית), שכן לא הייתה הריבון או בת זוגו בזמן מותהּ.
בברית המועצות הפכה ההלוויה הממלכתית לטקס פוליטי חשוב, ובהלוויותיהם של לנין ושל סטלין השתתפו אלפים.
בארצות הברית זכאים נשיאים בעבר, בהווה וכאלה שנבחרו אך עדיין לא הושבעו כנשיאים להלוויה ממלכתית. בנוסף, אישים בעלי תרומה רמה לחברה עשוים להיקבר בטקס הלוויה ממלכתי. בין התמונות הזכורות ביותר היא התמונה מהלוויתו של הנשיא ג'ון קנדי, שבה מצדיע לו בנו הפעוט, ג'ון קנדי ג'וניור.
בישראל
במדינת ישראל מתבצעות הלוויות ממלכתיות על פי נוהל "חבצלת", שבו נקבעו האישים הזכאים באופן אוטומטי להלוויה ממלכתית: נשיא המדינה (בהווה ובעבר); ראש הממשלה (בהווה ובעבר); יושב ראש הכנסת (בהווה ובעבר); שר מכהן; נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, מתיר החוק לממשלה או לוועדת השרים לענייני סמלים וטקסים לקבוע הלוויה ממלכתית לאישים נוספים. בדרך כלל מדובר באישי ציבור ידועים אשר לא כיהנו באחד התפקידים המאפשרים להם הלוויה ממלכתית, כמו למשל חנה סנש או טדי קולק. עם זאת, במקרים אחרים נתבעות הלוויות ממלכתיות גם למתים אשר מתו באופן סמלי, בלי שהיו עצמם אישי ציבור או שתרמו באופן מיוחד לחברה,[1] למשל במקרה של קרבנות אירועי טרור. צה"ל הוא האחראי בעתות שלום לארגון הלוויה.
קישורים חיצוניים
- "חבצלת" - עקרונות לתכנון ולביצוע לוויות ממלכתיות , החלטה מספר 1428 של ממשלת ישראל, משנת 2004, באתר של משרד ראש הממשלה
- הלוויה ממלכתית לטדי קולק - לשעבר ראש העיר ירושלים , החלטה מספר 995 של ממשלת ישראל, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
הערות שוליים
- ^ כך למשל תבעה חברת הכנסת נדיה חילו כי תבוצע הלוויה ממלכתית לילדה רוז פיזם, שמקרה היעדרותה, הירצחה וההתעללות בה זכו להד ציבורי והיא הפכה לסמל לסבלם של ילדים העוברים התעללות והזנחה (אריק בנדר, ח"כ חילו: יש לקיים הלוויה ממלכתית לרוז, nrg מעריב, 11 בספטמבר 2008). פיזם נקברה בצרפת, אך בהלוויה השתתפו נציגי הקהילה היהודית, נציג הסוכנות, נציגת הקונוסוליה ונציגת משטרת ישראל (ליאור זילברשטיין, הלוויתה של רוז: האב כתב "הכל עבור דקה איתך", ynet, 22 בספטמבר 2008)
