רבי חיים יששכר אבולעפיה
| לידה |
1884 טבריה, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1970 (בגיל 86 בערך) כ"ד באלול ה'תש"ל טבריה, ישראל  |
| מקום קבורה | טבריה |
| מקום פעילות | טבריה |
הרב חיים יששכר אבולעפיה[1] (1884 – 1970) היה דיין, איש ציבור והחכם באשי של טבריה בין השנים 1911–1918.
ביוגרפיה
נולד בטבריה לרבי יוסף דוד אבולעפיה (השני), שהיה רבה של טבריה ודור שישי לרב חיים אבולעפיה השני, מחדש היישוב היהודי בגליל. בצעירותו למד בישיבה מקומית, ונישא לבתו של הרב אברהם עזריאל מירושלים.
ב ט"ו באב התרס"ט -1909, לאחר פטירתו של החכם באשי של טבריה, הרב אהרן בכור אלחדיף, פרצה מחלוקת קשה בעיר אודות מחליפו בין מחנה תומכיו של הרב חיים יששכר אבולעפיה בין מחנה תומכיו של הרב אברהם עבאדי, שהיה יד ימינו של הרב אלחדיף, עורך דין מקורב לשלטון העות'מאני ומראשי הציונים בטבריה. במחלוקת זו נטלו צד, מלבד אנשי טבריה, גם הראשון לציון הרב נחמן בטיטו, החכם באשי של האימפריה, הרב חיים נחום אפנדי, ואנשי קהילות הגליל חיפה, עכו וצפת. לאחר מאבקים קשים וחריפים, מינה הרב חיים נחום אפנדי בשנת 1911 את הרב חיים יששכר לחכם באשי בטבריה. בטקס המינוי נאם הרב יוסף חיים דוויק הכהן, שהשווה את יחסה החיובי של טורקיה ליהודים לעומת שלטונות ספרד בתקופת האינקוויזיציה. הנאום עורר את זעמו של ממלא מקום הקונסול הספרדי שנכח בטקס והוא דרש לאסור את הרב דוויק[2].
בשנת 1913 התפטר הרב אבולעפיה ממשרת החכם באשי, ובמקומו מונה הרב חיים אלחדיף. כאות מחאה, דרשו תושבי טבריה להחזיר את הרב אבולעפיה לתפקידו, והרב חיים יצחק שאקי נשלח מקושטא כנציגו של הרב חיים נחום אפנדי להסדיר את המצב[3]. לבסוף, בהוראת הרב שאקי, חזר הרב אבולעפיה לתפקידו בסוף שנת 1913[4].
הרב אבולעפיה היה חבר בבית הדין יחד עם רבי יעקב הכהן סקלי, רבי יעקב חי זריהן וגיסו רבי שמואל בן קיקי, שנשא את אחותו חנה. בתפקידו כ"חכם באשי" קשר קשרים הדוקים עם אנשי היישוב החדש.
בשל החוק העות'מאני שאסר להכיר בבעלות פרטית של חברות או אגודות על קרקע, נרשמו על שמו של הרב אבולעפיה קרקעות שנרכשו באותה תקופה. בין השאר נרשם על שמו מגרש בן דונם בצמוד לקבר הרמב"ם שנרכש בכספי העדה הספרדית בעיר. בשנת 1914 רכשה אגודה מקומית שטח של שמונים דונם בצפון טבריה, ואף הוא נרשם על שמו של הרב אבולעפיה. כעבור כמה שנים נבנתה על שטח זה שכונת קריית שמואל[5].
כשנציגי הממשל העות'מאני מצאו בולים ציוניים בביתו, בשל הלשנות מצד מתנגדיו, נכלא הרב אבולעפיה בירושלים באשמת בגידה. הרב יוסף חי פאניז'יל, יחד עם הרב משה יהודה פרנקו נפגשו עם הפחה ופעלו לשחרורו ומנעו את העמדתו למשפט צבאי. עם זאת, הממשל אסר עליו לחזור לטבריה.
בשנת 1918 בוטלה משרתו כחכם באשי בשל הכיבוש הבריטי, ומאז המשיך לפעול בטבריה כאיש ציבור בעיקר בחיי הדת, כראש העדה הספרדית, וכפעיל בארגון "ההגנה".
הלך לעולמו ב-25 בספטמבר 1970 (כ"ד באלול ה'תש"ל) ונקבר בבית הקברות העתיק בטבריה. על מצבתו נכתב: "כאן נח אדם שעבד את הציבור באמונה באונו והונו שלא על מנת לקבל פרס".
קישורים חיצוניים
- מצבת קברו, באתר Billion Graves
- ענת קדרון ואסתי ינקלביץ, היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה: הערכה מחדש במבט מקומי עירוני, באתר Academia, עמ' 43
- סקר שימור טבריה, עמ' 74
- משה דוד גאון, "רבי חיים יששכר אבולעפיה", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 14, באתר HebrewBooks
- מת הרב חיים יששכר אבולעפיה, עיתון דבר, 27 בספטמבר 1970, באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
- ^ במקור "אבואלעפיא"
- ^ דוד תדהר (עורך), "יוסף חיים הכהן דוויק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 81
- ^ על שאלת החכם באשי בטבריה, עיתון החרות ירושלים, 18 ביוני 1913
- ^ מכתב מטבריה, עיתון החרות ירושלים, 12 בנובמבר 1913
- ^ היוזמה להקמת שכונה יהודית חדשה מסביב לקבר הרמבם בטבריה, באתר אימגו
