רבי אהרן בכור אלחדיף
רבי אהרן בכור אלחדיף (מכונה "אב"א"; ה'תקצ"ה - ה'תרס"ט; 1835–1909) היה רב ושד"ר, שכיהן כרב הראשי והחכם באשי של טבריה וכרב הראשי לצפת.
ביוגרפיה
נולד בשנת ה'תקצ"ה בטבריה, לרב חיים אלחדיף. נשא לאישה את בתו של המקובל הרב יעקב שאלתיאל ניניו.
בחודש סיוון ה'תרל"ו (1876) יצא בשליחות מטעם הקהילה בטבריה. בשנת 1896 החל לכהן כרבה של צפת במקום הרב יוסף יהודה חכים[1] אך משלא קיבל מינוי רשמי של "חכם באשי" המקנה לו סמכויות בקהילה, שב לטבריה לאחר כשלוש שנים, ובשנת ה'תרנ"ח החל לכהן כחכם באשי של טבריה. בשנותיו הראשונות היה במחלוקת על התפקיד עם הרב שלמה רחמים אבולעפיה (בנו של החכם באשי רבי יוסף דוד אבולעפיה), כאשר הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר הכריע לטובת הרב אבולעפיה, אך החכם באשי של האימפריה העות'מאנית, משה הלוי ובעקבותיו השלטונות העות'מאניים, קבלו את מינויו של הרב אלחדיף בסוף שנת 1900[2].
השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים. היה עשיר גדול ובעל אדמות חקלאיות ובית קיץ בפקיעין.
משפחתו
בנו היה רבי חיים אלחדיף, מחבר הספר "יצב גבולות" שנבחר ב-1913 לתפקיד החכם באשי של טבריה, אך לא כיהן בו בשל מחלוקת. נכדו, זאכי אלחדיף, היה ראש העירייה היהודי הראשון בארץ ישראל. הוא כיהן בראשות עיריית טבריה משנת 1928 עד הירצחו בשנת 1938.
מספריו
- מפי אהרן
- כפי אהרן - שו"ת
- ראש אהרן - על שולחן ערוך אורח חיים
- מצח אהרן - על שולחן ערוך יורה דעה
- תנוך אזן אהרן - על שולחן ערוך אבן העזר
- בשנה יראה - על התנ"ך
- והניף אהרן - דרושים
- ויקרא אהרן - על התורה
- זכות יוסף
- זכר עשה
הערות שוליים
