רוברט הרמן
| לידה | 29 באוגוסט 1914 |
|---|---|
| פטירה | 13 בפברואר 1997 (בגיל 82) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| קרינת הרקע הקוסמית של המפץ הגדול. | |
רוברט הרמן (29 באוגוסט 1914 – 13 בפברואר 1997) היה פיזיקאי יהודי אמריקאי, אשר נודע בעיקר בזכות עבודתו עם רלף אלפר בשנים 1948–1950 על הערכת הטמפרטורה של קרינת הרקע הקוסמית מהמפץ הגדול.
קורות חיים
נולד בניו יורק וסיים תואר ראשון סיים בהצטיינות במכללה העירונית של ניו יורק (CCNY) בשנת 1935. בשנת 1940, קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פרינסטון בתחום ספקטרוסקופיה מולקולרית. בזמן לימודיו התעניין בתחומים רבים ומגוונים של פיזיקה, ביניהם גם פיזיקת מצב מוצק. בין השנים ,1940-1941 עבד על ה-Bush Differential Analyzer באוניברסיטת פנסילבניה ולאחר מכן לימד במכללה העירונית ניו יורק.
בשנת 1942, הצטרף למחלקת "מגנטיות של כדור הארץ" של מכון קרנגי בוושינגטון הבירה ולמעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בין השאר עבד על מרעום קירבה עבור נ"מ לצי האמריקני. תוך כדי עבודתו שם, החל להתעניין בפתרון בעיות מורכבות ומסובכות. הוא עבר מעבודה עיונית מעבדתית לבדיקות אפליקציה המרעום ופתרון הבעיות המעשיות שהתעוררו בשטח. בשנת 1945, הצי העניק לו מדליית פיתוח אמצעי לחימה עבור עבודותו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עבד במשך עשר שנים במעבדה לפיזיקה יישומית במחקר על ספקטרוסקופיה ופיזיקת מצב מוצק. בתקופה זו ביצע יחד עם רלף אלפר את העבודה החלוצית בתחום הקוסמולוגיה. בשנת 1948, כתוצאה מעבודתם על נוקליאוסינתזה בעקבות המפץ הגדול, הזג חזה כי צריכה להישאר עדיין בכל היקום קרינת רקע קוסמית, הומוגנית ואיזוטרופית, שריד למפץ הגדול. המחקר קיבל תשומת לב גדולה מיד לאחר פרסומו אבל לאחר מכן ירד מהכותרות ונשכח. בשנות ה-60, מבלי לדעת על עבודתם של אלפר והרמן, הפיזיקאים רוברט דיקי ויעקב זלדוביץ' חזו אף הם את קיומה של קרינה שכזאת. קרינת הרקע הקוסמית נתגלתה ונמדדה באקראי בשנת 1964 על ידי זוג פיזיקאים ממעבדות בל, ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, שקבלו על הגילוי פרס נובל לפיזיקה בשנת 1978. בהתייחס לסדרת האירועים הללו אמר הרמן: "אין להוקיר את האיש אלא את העבודה". למרות זאת, הצמד אלפר והרמן קבלו פרסים רבים על עבודתם המשותפת. בהקדשה של פרס דרפר שקיבל מהאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1993 נאמר: "עבור התובנה והכישרון בפיתוח מודל פיזיקלי להתפתחות היקום ועל תחזית קיומה של קרינת מיקרוגל ברקע שנים לפני שהתגלתה במקרה; דרך עבודה זו הם השתתפו באחד מההישגים האינטלקטואלים הגדולים של המאה ה-20". הם קבלו גם את פרס מג'לן של החברה הפילוסופית האמריקאית, מדליית זהב של מכון פרנקלין, ופרס מן המכון הבלגי לאסטרונומיה. הרמן ואלפר כתבו יחד ספר על עבודתם בקוסמולוגיה בשם "בראשית המפץ הגדול"[1].
בשנת 1965, הצטרף למעבדת המחקר של ג'נרל מוטורס בתפקיד ראש קבוצת מדע בסיסי (לימים הפך למחלקת הפיזיקה העיונית). שם המציא תחום חדש במדע – מדע של תנועת כלי רכב (traffic science). הוא השתמש ברקע שלו בפיזיקה כדי לחקור את ההתנהגות המיקרוסקופית של תנועת כלי רכב וחקר בפירוט רב איך נהגים מונעים התנגשויות זה עם זה. בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 הוא פיתח, יחד עם אליוט מונרטול, את תאוריית "המכונית העוקבת" (car following theory), שעמדה במבחן הזמן ונמצאת בשימוש עד היום. זמן מה לאחר מכן, פיתח תאוריה לתנועת כלי רכב רב-מסלולית יחד עם איליה פריגוז'ין. במשך 35 שנים עבד על מגוון תחומים במדע של תנועת כלי רכב, ובכל תחום השאיר את חותמו. לקראת סוף חייו פיתח, יחד עם תלמידיו, מודל של תנועה עירונית "דו-נוזלית", הרחבה של העבודה הקודמת עם פריגוז'ין. תאוריה זו הייתה חשובה מאד בפיתוח מערכות תנועה אינטליגנטיות.
בשנת 1979, הצטרף לאוניברסיטת טקסס באוסטין, במינוי בשתי פקולטות, פיזיקה והנדסה אזרחית. כתחביב, הרמן התעניין מאד בפיזיקה של כלי נגינה, כמו המכניקה של קשת הצ'לו ואקוסטיקה של חליל אנגלי. ניגן ואסף צ'לים עתיקים, נהג לפסל בעץ מגולף ומתכת ויצירותיו הוצגו באקדמיה הלאומית להנדסה בוושינגטון, במכללה להנדסה של אוניברסיטת טקסס ובאוניברסיטת בלמונט בטנסי.
נפטר באוסטין, טקסס, ב-13 בפברואר 1997.
הערות שוליים
- ^ התפרסם לאחר מותו בשנת 2001 (Genesis of the Big Bang ,Oxford University Press).
