רות קייזר
| לידה |
1909 ברלין |
|---|---|
| פטירה |
2010 (בגיל 101 בערך) ישראל |
| מקום לימודים | באוהאוס |
| תקופת הפעילות | 1932–1975 (כ־43 שנים) |
| תחום יצירה | הוראה, אריגה |
| פרסים והוקרה | ציון לשבח מטעם קרן אליס דה רוטשילד ירושלים |
רות קייזר (1909–2010) הייתה מעצבת טקסטיל ישראלית, מומחית באריגה על סוגיה – אריגה ידנית, תעשייתית ואמנותית.
ביוגרפיה
קייזר נולדה בברלין וגדלה בעיר קטנה בגרמניה המזרחית. היא למדה עיצוב טקסטיל במסגרת הכשרה מקצועית תיכונית בדגש על לימודי אריגה, כולל אריגה ידנית ומכנית, צביעה ואשפרת אריגים.
בשנים 1928–1932 למדה בסדנת אריגה בראשות גונטה שטולצל (1897–1983 Gunta Stölzl) בבאוהאוס והשלימה את הדיפלומה של בית הספר.[1] ב-1934, לאחר שנתיים של עבודה בתעשיות הטקסטיל בגרמניה, עלתה לישראל והביאה ידע מקצועי באריגה ובעיצוב אריגה תעשייתית. בהשראת מחלקת האריגה בבאוהאוס, האריגה נחשבה גם בישראל למקצוע ייעודי לנשים.[2] בשנים 1936–1937 עבדה קייזר כמדריכה מקצועית בקואופרטיב גיזה לאריגה ידנית של קיבוץ יגור, שפעל בבית החלוצות בחיפה. בשנים 1937–1939 עבדה כמדריכת אריגה גם בקואופרטיב אריגה בתל אביב, ובמרכז לחינוך והכשרה מקצועית ברחובות, מיסודה של ד״ר מאיה רוזנברג, במסגרת ארגון ויצו.
קייזר הייתה חלק מקבוצת נשים שעלו מאירופה לארץ ישראל בשנים 1933–1939 כשברשותן השכלה גבוהה בתחום העיצוב והאריגה, ביניהן גם חנה ברקאי ויוליה קיינר, והמעצבת אריקה קלוגר.
בתקופה זו פעלה בישראל תעשיית טקסטיל במפעלים משפחתיים, כמו מפעל האריגה אטון, מפעל להדפסת בדים Palestine Textile Prints – P.T.P ותשלובת ייצור טקסטיל אתא. במסגרות אלה נעשה עיצוב הבדים על ידי בן משפחה או טכנולוג, והיה נהוג לשחזר דגמים מוכרים מתעשיית הטקסטיל באירופה.[3] מסיבה זו התקשו המעצבות להשתלב בעיצוב טקסטיל לתעשייה,[4] ורובן פעלו כמעצבות לאריגה ידנית, וכמורות ומדריכות אריגה במסגרת פעילות ארגוני נשים להכשרה מקצועית של נשים בארץ ישראל.
בשנת 1951 הגרה קייזר לארצות הברית, עם בעלה הפסיכותרפיסט הלמוט קייזר, שם עבדה מעט כמעצבת אריגים לתעשייה. עם פטירתו חזרה לישראל, ובשנת 1962 החליפה את יוליה קיינר כראשת המחלקה ללימודי אריגה בבצלאל החדש. היא כיהנה בתפקיד שבע שנים, עד סגירת המחלקה בשנת 1969. בשנת 1974 לימדה אריגה במכללת שנקר במשך שנה אחת.
בין תלמידותיה: יהודית כץ, מעצבת טקסטיל בוגרת בצלאל בשנת 1969, מורה לאריגה, מעצבת אריגים לתעשייה, ואמנית אריגה.
תערוכות וציונים לשבח
- 1964- תערוכת יחיד "שטיחים באריגת טפסטרי", בבית הנכות הלאומי בצלאל ירושלים (1906–1965).
- 1972- תערוכה ותצוגה מתחלפת, בית אות המוצר, ירושלים.
- 1975- תערוכה קבוצתית "עבודות בחוט" שאצר איזיקה גאון במוזיאון ישראל.
- 1989- ציון לשבח מטעם קרן אליס דה רוטשילד ירושלים.
הערות שוליים
- ^ רעות ברנע, מגלים אוצרות // יובל עציוני, באתר מגזין פורטפוליו, 2022-12-19
- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה, אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, למדא: האוניברסיטה הפתוחה, 2020
- ^ עציוני, י' (2015). סיפורי בדים: מבט נרטיבי על סיפורם של מעצבי טקסטיל בישראל תוך מיקוד בשנים 1993- 1970. עבודת גמר לקבלת תואר M.Ed., סמינר הקיבוצים, המכללה לטכנולוגיה ולאמנויות, הפקולטה לאמנויות., סיפורי בדים: מבט נרטיבי על סיפורם של מעצבי טקסטיל בישראל, עבודת גמר לקבלת תואר M.Ed., סמינר הקיבוצים, המכללה לטכנולוגיה ולאמנויות, הפקולטה לאמנויות.
- ^ עפרת, ג' (1987), ירושלים: בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל החדש 1935-1955
