רז'ה באלינט (רופא)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. רז'ה באלינט בשם קודם בלאייר[1] עד 1892 (בהונגרית: Bálint Rezső; בודפשט, 22 באוקטובר 1874 – בודפשט, 23 במאי 1929)[2] היה רופא, פנימאי, נוירולוג, יהודי-הונגרי מנהל קליניקה, פרופסור באוניברסיטה, שנתן את שמו לסינדרום באלינט.
ביוגרפיה
רז'ה באלינט נולד במשפחה יהודית כבנם של סוחר התבואה יוז'ף בלאייר ושל יוליה פוליצר. בין השנים 1884–1892 הוא למד בגימנסיה המלכותית הראשית ברובע 5 בבודפשט ואחר כך המשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט. הוא היה עוזרו של פרידייש קוראני וקיבל את תעודת הרופא בשנת 1897. משנת 1900 היה מתמחה בקליניקה. בין 1902 לבין 1906 הוא היה מרצה, מ-1906 עד 1907 מרצה בכיר, ומשנת 1911 עוזר פרופסור עד 1914. הוא התמודד למשרת פרופסור רגיל באוניברסיטה באותה השנה. הוא התמנה לראש המרפאה הפנימית ומינויו כפרופסור מן המניין התחיל ב-13 באוקטובר, אך רק ב-23 בינואר 1917 הציע השר את מינויו הרשמי לקרל הראשון, קיסר אוסטריה שאישר אותו ב-2 בפברואר 1917. מיוני 1915 עד יוני 1917 הוא שירת כסגן אלוף בצבא המשותף של אוסטריה-הונגריה, כמו גם רופא ראשי ומפקד בית חולים. בשנת 1929 הוא נפטר מסרטן בלוטת התריס.
אחיו היו זולטאן באלינט, אדריכל, אימרה באלינט (כלכלן), עיתונאי וסופר. אשתו הייתה מריה הירונימי, בתו של הפוליטיקאי קארוי הירונימי, אותה נשא לאישה ב-14 באוגוסט 1915.
עבודותיו
- מדריך דיאטני (1924)
- סוכרת ואינסולין (עם זולטאן ארנסט ובלה פורייס, 1927)
- Ulcus- problem und Säuregasengleichgewicht
הוקרה
- פרס קרן בלשה (1913)
- מדליית בלשה (1928)
- הפרס המלכותי קרן פרנץ טאוסק של ההסתדרות הרפואית (1926)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
