ריכוז מעכב מזערי
במיקרוביולוגיה, ריכוז מעכב מזערי (באנגלית: Minimum inhibitory concentration, ובראשי תיבות: MIC) הוא הריכוז הנמוך ביותר של אנטיביוטיקה, המעכב בצורה הניתנת לזיהוי בעין צמיחה של מיקרואורגניזמים, ובפרט חיידקים מחוללי זיהומים. קביעת הריכוז מסייעת להגדרת העמידות לאנטיביוטיקה של אותו חיידק.
הריכוז המעכב המזערי נקבע על ידי הכנה של סדרת תמיסות המכילות את האנטיביוטיקה בריכוזים עולים, הדגרת כל אחת מהן עם תרבית חיידקים וצפייה במידת העיכוב, אשר במצע נוזלי תתבטא בירידה בעכירות ובמצע מוצק בהידללות המושבות. ריכוז זה תלוי הן במיקרואורגניזם מחולל המחלה, הן במאכסן והן בסוג האנטיביוטיקה, ולקביעתו תפקיד משמעותי בהחלטה על סוג הטיפול האנטיביוטי. על מנת שאנטיביוטיקה תוכל לשמש טיפול בזיהום מסוים, על הריכוז המעכב המזערי להיות מושג ברקמת הזיהום במידה שאינה רעילה למאכסן.
בהתאם לספים מוגדרים מראש החיידק מוגדר כרגיש לאנטיביוטיקה מסוימת, עמיד לה או בעל עמידות ביניים. הספים הם ערכים מוסכמים המפורסמים בקווים המנחים מטעם ארגונים שונים, בכללם מכון התקנים הקליניים והמעבדתיים האמריקני (CLSI), החברה הבריטית לכימותרפיה אנטימיקרוביאלית (BSAC) והוועדה האירופית לבחינת רגישות אנטימיקרוביאלית (EUCAST), כשלעיתים ההבדל בספים עשוי להשפיע על החלטה הטיפולית.
לקריאה נוספת
- Antibacterial Agents and Resistance. In: Ryan KJ. eds. Sherris Medical Microbiology, 7e New York, NY: McGraw-Hill.
