ריצ'רד סטנגל
 | |
| ריצ'רד סטנגל, 2010 |
ריצ'רד אלן "ריק" סטנגל (באנגלית: Richard Allan "Rick" Stengel; נולד ב-1955, בניו יורק) הוא סופר, עיתונאי ועורך עיתונות אמריקאי, המכהן החל מ-11 בפברואר 2014 כסגן שר החוץ של ארצות הברית. קודם לכן כיהן כעורך הראשי השישה עשר של טיים מגזין. ב-2010 הציב אותו השבועון המתחרה "ניוזוויק" במקום ה-41 ברשימת 50 האנשים המשפיעים ביותר בעולם.
קורות חיים
נולד בניו יורק, ב-1955. למד באוניברסיטת פרינסטון, שבניו ג'רזי וסיים תואר ראשון בהצטיינות, ב-1977. קיבל את מלגת רודז ובעזרתה למד באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה, ספרות והיסטוריה. שימש תקופה מסוימת, בנוסף לעבודתו העיתונאית גם כמרצה באוניברסיטת פרינסטון.
נשוי למרי (לבית פפאף), ילידת דרום אפריקה ואב לשני בנים. נלסון מנדלה הוא הסנדק של הבן הבכור.
עיתונאי
סטנגל הצטרף למגזין החדשות טיים, כעיתונאי, ב-1981 והתקדם בהדרגה עם השנים. עם זאת, הוא הירבה לכתוב כתבות ומאמרים גם לעיתונים אחרים ובהם הניו יורק טיימס, רולינג סטון, הניו יורקר, הניו ריפבליק, ואחרים, והופיע בטלוויזיה כפרשן, ב-MSNBC ועוד. ב-1999 עשה הפסקה קצרה מעיסוקיו העיתונאיים, כשהצטרף למרוץ הכושל של ביל בראדלי למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. משנכשל בראדלי במירוץ, חזר סטנגל ב-2000, לטיים, הפעם כבר כעורך בכיר. הוא עשה הפסקה קצרה נוספת בקריירה שלו בטיים, כשמונה במרץ 2004 למנכ"ל ארגון "מרכז החוקה הלאומי", המפעיל מוזיאון בשם זה ומטרתו לקדם את המודעות לחוקה האמריקאית, אך חזר כעבור כשנתיים, ביוני 2006, לטיים, הפעם בתור העורך הראשי השישה עשר של המגזין, תפקיד בו כיהן עד פברואר 2014.
סופר ומפיק
סטנגל היה סופר הצללים שכתב יחד עם נלסון מנדלה את האוטוביוגרפיה של האחרון, שיצאה לאור ב-1993 בהוצאת ליטל, בראון - Long Walk to Freedom[1]. הספר יצא לאור גם בישראל, בתרגום לעברית בהוצאת כתר, ב-1994. כשנתיים מאוחר יותר, ב-1996 היה סטנגל מפיק שותף של הסרט הדוקומנטרי מנדלה, שהיה מועמד לפרס אוסקר.
בנוסף, סטנגל כתב גם שלושה ספרים, שלא כסופר צללים אלא תחת שמו -
- January Sun: One Day, Three Lives, A South African Town (Touchstone, 1990)
- You're too Kind: A Brief History of Flattery (London: Simon & Schuster, 2000)
- Mandela's Way: Fifteen Lessons on Life, Love and Courage (New York: Crown Publishers, March 2010)[2]
(עם הקדמה מאת נלסון מנדלה)
בפוליטיקה
ב-1999 עשה סטנגל הפסקה קצרה מעיסוקיו העיתונאיים, כשהצטרף למרוץ הכושל של ביל בראדלי למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית, בתור יועץ בכיר וכותב הנאומים. העמדה הפוליטית הכללית של בראדלי הייתה שמאלית יותר מזו של אל גור, והאחרון ניצח אותו וזכה במועמדות (גור עצמו הפסיד בסופו של דבר לג'ורג' בוש (הבן) בבחירות הכלליות). משנכשל בראדלי במירוץ, חזר סטנגל ב-2000, לטיים.
במירוץ לנשיאות ארצות הברית ב-2008, בעימות באוניברסיטת קולומביה בין שני המועמדים לנשיאות, ברק אובמה וג'ון מקיין, היה סטנגל אחד משני המנחים[3].
ב-11 בפברואר 2014 מונה על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה לתפקיד סגן שר החוץ לדיפלומטיה ועניינים ציבוריים, תחת שר החוץ ג'ון קרי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "העורך החדש של שבועון החדשות טיים: "בעבר היינו ראי, אני רוצה שנהיה פנס" - 4 בספטמבר 2006, באתר גלובס
- "כתבי העת האמריקאיים "טיים" ו"ניוזוויק" מצטרפים לאופנת מתיחות הפנים" - 6 בספטמבר 2006, באתר "הארץ"
- סוכנויות הידיעות, מגזין "טיים": ביבי מלך ישראל - האם יעשה שלום או מלחמה?, באתר TheMarker, 17 במאי 2012
הערות שוליים
- ^ ביוגרפיה רשמית של ריצ'רד סטנגל, באתר טיים
- ^ על מסיבת השקת הספר, באתר The Hill - The Washington Scene
- ^ 10 בספטמבר 2008 - TVNewser
