ריצ'רד קרליל
 |
ריצ'רד קרליל (באנגלית: Richard Carlile; 8 בדצמבר 1790 – 10 בפברואר 1843) היה עיתונאי בריטי, פעיל מרכזי במאבק למען זכות בחירה אוניברסלית בממלכה המאוחדת ולמען חופש העיתונות בבריטניה.
ביוגרפיה
קרליל נולד בעיירה אשבורטון, במחוז דבון, בנו של סנדלר שנפטר בשנת 1794, והשאיר את אמו נאבקת לפרנס את שלושת ילדיה, בהכנסה מניהול חנות קטנה. מגיל 6 עד 12 הלך לבית הספר, ואחר כך בילה 7 השנים בהכשרה כנפח. ב-1813 התחתן ועבר ללונדון, שם מצא עבודה במקצוע שלמד. אשת, ג'יין, ילדה חמישה ילדים, מתוכם שרדו שלושה.
ההתעניינות שלו בפוליטיקה החלה בחורף 1816, כשבעקבות משבר כלכלי צומצמו מאוד שעות העבודה שלו, מה שיצר בעיות קשות בפרנסת המשפחה. הוא החל להשתתף בפגישות פוליטיות, בהם דוברים בהם, הנרי האנט, דיברו על חוסר השוויון בזכות ההצבעה ובצורך ברפורמה פרלמנטרית. באפריל 1817 הקים יחד עם ויליאם שרווין בית דפוס ברחוב פליט בלונדון (רחוב ששמו הפך שם נרדף לענף העיתונות באנגליה). כדי להתפרנס, הוא החל להדפיס ולחלק ספרים של רפורמטורים כמו תומאס פיין וספריו זכויות האדם ו עידן התבונה, ולחלקם בתשלום ברחובות לונדון. כדי להנגיש את הספרים לאנשים עניים שידם אינה משגת לקנות ספר, חילק את הספרים לחלקים ומכר אותם כעלונים. הוא לקח על עצמו גם את הפצת השבועון הרדיקלי "הגמד השחור", שהיה האסור באותה עת, הממשלה העמידה לדין מוצאים לאור, וחוק הביאס קורפוס היה מושעה.
לאחר זמן קצר החל קרלייל להוציא עיתון רדיקלי בשם "הגיליון הפוליטי של שרווין", שפרסם דברים שנאמרו בפגישות למען הרפורמה הפרלמנטרית, וקטעים מתוך ספרים ופואמות, בעיקר של תומכי הרפורמה, כמו לורד ביירון ופרסי ביש שלי (שכתב פואמה ארוכה אחרי ששמע על טבח פיטרלו, שהציעה לראשונה את שיטת המאבק של אי-אלימות). הפופולריות של העיתון הכניסה לו רווח של 50 ליש"ט בשבוע.
טבח פיטרלו ו"הרפובליקן"
קרליל היה אמור להיות אחד הנואמים המרכזיים על הבמה בשדה פיטר במנצ'סטר, ב-16 באוגוסט 1819, בנוכחות 60 אלף גברים נשים וילדים ממעמד הפועלים. מטרת האספה הייתה לעורר תמיכה ברפורמה בייצוג הפרלמנטרי וזכות השתתפות בבחירות (שלא הייתה לבני מעמד הפועלים באות עת). האירוע הוביל לטבח פיטרלו. לאחר שהתחילה המתקפה של גדוד חיילים על הקהל. קרלייל הצליח לחמוק ללא פגע והוסתר על ידי חברים רדיקלים, עד שבמהרה תפס טרמפ עם מרכבת הדואר ללונדון ופרסם לראשונה את סיפור הטבח בפיטרלו. כך היה למעשה אחד מכתבי השטח הראשונים, שכן עד אז העיתונות הבריטית דיווחה בעיקר על מה שקרה בלונדון. מעבר לפרסום מעשי הצבא והאצולה, הוא גם ביקר את חלקה של הממשלה בטבח.
יומיים לאחר הטבח, כשפורסם דיווחו של קרלייל ב"גיליון הפוליטי של שרווין", הגיבה הממשלה בסגירתו של העיתון ובהחרמת העיתונים והעלונים שהיו שם. קרלייל הגיב בשינוי שם העיתון ל"רפובליקן" ובגיליון שהופיע ב-27 באוגוסט דרש ש"הטבח בפיטרלו צריך להיות הנושא המרכזי של העיתונות עד שיובאו האשמים לדין... כל אדם במנצ'סטר שעדיין תומך בצורך ברפורמה צריך תמיד להיות חמוש – גמול נהיה חובה ונקמה מעשה של צדק". בתגובה, המדינה תבעה את קרלייל על המרדה והסתה ועל חילול הקודש, על פרסום חומר שעלול לגרום לאנשים לשנוא את הממשלה, ועל פרסום ספריו של תומאס פיין. באוקטובר 1819 הוא נמצא אשם, ונשלח לכלא דורצ'סטר ל-3 שנים עם קנס של 1,500 ליש"ט. כשסירב לשלם את הקנס, שוב פשטה הממשלה על משרדי עיתונו ועיקלה את הציוד הנמצא שם. למרות זאת, בעודו בכלא, המשיך לכתוב כתבות ל"רפובליקן" שעכשיו הודפס על ידי אשתו ג'יין, ושבזכות הפרסום של משפטו מכר הרבה יותר עותקים מעיתונים פרו-ממשלתיים דוגמת "הטיימס".
כדי לרסן את העיתונים העצמאיים הממשלה העלתה את המס על עיתונים, שהוטל לראשונה בשנת 1712, פי שתיים, החל מדצמבר 1819 ל-7 שילינג וקבעה הגבלות נוספות. בתקופה שבה עובדים הרוויחו פחות מ -10 שילינג בשבוע זה הקשה עליהם להרשות לעצמם עיתונים רדיקליים, ומוצאים לאור ניסו אסטרטגיות שונות להתחמק מהמס. קבוצות היו מאגדות את המשאבים שלהן באגודות קריאה ובאגודות מנוי לרכישת ספר או עיתון במשותף, ולעיתים קרובות קוראו אותו בקול רם זה לזה.
בשנת 1821, הפך קרליל לאתאיסט מוצהר (לאחר שקודם הצהיר שהוא מאמין בדאיזם) ופרסם מאמר בעד מטריאליזם וחינוך. באותה שנה נידונה ג'יין קרליל לשנתיים מאסר בגין "הוצאת דיבה מרדנית", ואת מקומה כמפרסמת "הרפובליקן" תפסה אחותו של ריצ'רד קרליל, מרי. תוך חצי שנה גם היא נכלאה בגין אותה עבירה. התהליך חזר על עצמו עם שמונה מעובדי בית הדפוס שלו, בהם סוזנה רייט, ולמעלה מ-150 גברים ונשים נשלחו לכלא בגין מכירת "הרפובליקן". עונשו של קרליל הסתיים בשנת 1823 אך הוא נעצר מיד והוחזר לכלא על כך שלא שילם קנס בסך 1,500 לירות שטרלינג, וששוחרר בסופו של דבר ב-25 בנובמבר 1825. במהדורה הבאה של "הרפובליקן" הוא הביע את התקווה שמאסרו הארוך יסתיים בחופש לפרסם עיתונים רדיקליים.
המשך המאבק
כשיצא מהכלא היה קרליל לתומך נלהב בזכויות האישה וטען ששוויון בין המינים צריך להיות המטרה של כל תומך ברפורמה. בעיתוניו פרסם מאמרים שטענו בעד זכותן של נשים להצביע ולעמוד לבחירה בפרלמנט. ב-1826 פרסם את ספרו "הספר לכל אישה", בו טען שלנשים צריכה להיות אפשרות לשלוט על הילודה. ב-1827 היה מעורב בקמפיין נגד עבודת ילדים.
ב-1830 קרליל נכנס שוב לכלא לשנתיים וחצי, הפעם על פרסום מאמר שתמך בקמפיין של פועלים חקלאיים נגד קיצוצי שכר והמלצתו לפועלים לראות את עצמם במלחמה עם הממשלה. עם שחרורו הוציא לאור עיתון חדש, "The Gauntlet", שלמרות מכירות של מעל 20,000 עותקים חובות ענק מצטברים גרמו לו לסגור אותו. הקנסות של הממשלה יחד עם בילוי של 10 שנים בכלא הכניעו אותו. הוא מת עני ב-1843. בהלווייתו נכחו אנשים רבים, שהעריכו את תרומתו בקידום חופש העיתונות.
קישורים חיצוניים
- נתן שקרצ'י, הנייר לא סופג הכל, באתר "העוקץ", 21 בפברואר 2012
- ריצ'רד קרליל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ריצ'רד קרליל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
