ריקלה גלזר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ריקְלֶה (רות) גלֶזֶר-קפלן (ביידיש: ריקלע גלעזער-קאַפּלאַן; 17 בדצמבר 1924 – 12 בינואר 2006) הייתה אסירה בגטו וילנה ופרטיזנית שחיברה בתקופת המלחמה שירים פופולריים העוסקים בשואה.
ביוגרפיה
גלזר נולדה בעיר וילנה שבפולין בשנת 1924. בגיל 16, כשנכבשה העיר על ידי הגרמנים, גורשה לגטו וילנה.
בגטו חיברה שירים למנגינות של פזמונים ידועים. בשיר "גטו שלי" ("דו געטאָ מײַן"), שחיברה למנגינת השיר הרוסי "מוסקבה שלי" ("Моя Москва") מאת המלחין הסובייטי איסאק דוּנאיֶיבסקי, מתאר באירוניה לא את יופייה של העיר (כבמקור), כי אם את תלאות הגטו.
כשהייתה בת 18 התפרסם שירה הנודע "היה זה יום קיץ" ("ס'איז געווען אַ זומערטאָג", סִיז גֶווֵן אַ זוּמֶרטוֹג), שאותו כתבה למנגינת הלהיט היידי "פָּפִּירוֹסְן" ("פּאַפּיראָסן", 'סיגריות') מאת הרמן יבלוקוף. השיר עוסק בפּוֹנָאר, הפרוור שבו נרצחו עשרות אלפי יהודים, רובם בני וילנה.[1] (לימים זכה השיר להקלטות, והושר בין היתר על ידי חוה אלברשטיין.)
זמן קצר אחרי כן גורשה מהגטו למחנה. היא הצליחה לקפוץ מהרכבת, יצרה קשר עם אנשי ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או) והצטרפה לפרטיזנים הליטאים של יערות רודניקי שמדרום לווילנה, כלוחמת בגדוד "מוות לפאשיזם". בין הפעולות הצבאיות הוסיפה לכתוב.
בחודש דצמבר 1948 עלתה לישראל עם משפחתה באונייה "נגבה".
בשנת 1991 התפרסם בהוצאת טרקלין בתל אביב ספר שיריה, "לידער פון לעבן" (לידֶר פוּן לֶבְּן, 'שירי חיים').
ספר שיריה
- לידער פון לעבן, תל אביב: טרקלין, תשנ"א 1991.
לקריאה נוספת
- לידער פון די געטאָס און לאַגערן; טעקסטן און מעלאָדיעס געזאַמלט: ש’ קאַטשערגינסקי; רעדאַקטירט: ה' לייוויק, ניו יורק: ציקא, 1948, עמ' 7–8, 364.
קישורים חיצוניים
- ריקלה גלזר בקטלוג פרידמן, אוניברסיטת פנסילבניה
- רות-ריקלה קפלן (גלזר) באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
- ריקלה גלזר באתר Music and the Holocaust (באנגלית)
- עדות באתר יוטיוב https://youtu.be/CfZwhwLtHfs
- עדות באתר יוטיוב https://youtu.be/P0DB8ezFHEw
ריקלע גלעזער-קאפלאן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ S'iz geven a zumertog באתר Music and the Holocaust (באנגלית).
