לדלג לתוכן

רעידת האדמה באיי טלאוד (2026)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
מוקד רעידת האדמה. זוג האיים הקרובים למוקד הם איי טלאוד. הלמהרה הוא האי שלשון היבשה בתחתית המפה היא חלקו הצפוני. טובלו ממוקמת במפרץ שממערב ללשון.

רעידת האדמה באיי טלאוד (באנגלית: M 6.4 - 245 km NNW of Tobelo, Indonesia) במגניטודה 6.4 התרחשה ב-10 בינואר 2026 בשעה 14:58:23 זמן אוניברסלי מתואם, בקרבת איי טלאוד וכ-250 קילומטרים מצפון-צפון מערב לעיר טובלו (אנ') באינדונזיה. עומק המוקד נקבע ל-31 קילומטר ולא היו הנפגעים.[1][2] טובלו ממוקמת במחוז צפון מאלוקו (אנ') במזרח אינדונזיה, סמוך לקצה הצפוני של האי הלמהרה (אנ'),[2][א] לא התקבלה התרעת צונאמי.[2] מוקד הרעידה מרוחק רק 288 קילומטרים מקאבורן (אנ') שבאי הפיליפיני דאבאו, שבמזרחו התרחשה באוקטובר 2025 רעידת אדמה הרסנית במגניטודה 7.4.[1]

טקטוניקה אזורית

אזור האי טובלו קשור מבחינה טקטונית למפגש הלוח הפיליפיני עם לוח סונדה והלוח ההודי-אוסטרלי.[3] מוקד הרעידה נמצא בסמיכות יחסית לרעידת האדמה במינדנאו (2025) אשר בפיליפינים, ושהתרחשה בדיוק 3 חודשים קודם לרעידה הנוכחית.

טקטונית, אזור טובלו משתייך לדומיין מפגש הלוחות הפיליפיני וסונדה.[3] הלוח הפיליפיני גובל בלוחות האוקיינוס השקט ואירואסיה הגדולים יותר, ולוח סונדה הקטן יותר. הלוח הפיליפיני יוצא דופן בכך שגבולותיו הם כמעט כל אזורי התכנסות הלוחות.[ב] לוח האוקיינוס השקט צולל אל תוך המעטפת, מדרום ליפן, מתחת לקשתות האיים איזו-בונין ומריאנה, המשתרעות על פני יותר מ-3,000 ק"מ לאורך השוליים המזרחיים של הלוח הפיליפיני. אזור הפחתה זה מאופיין בהתכנסות לוחות מהירה ובסייסמיות ברמה גבוהה, המשתרעת לעומקים של מעל 600 ק"מ. למרות אזור התכנסות לוחות נרחב זה, ממשק הלוחות נקשר למעט רעידות אדמה גדולות (M>8.0) מסוג "מגה-דחף" (אנ')[ג] שחרור אנרגיה סייסמית נמוך זה נחשב כנובע מצימוד חלש לאורך ממשק הלוחות.[6] שולי לוחות מתכנסים אלה קשורים גם לאזורים יוצאי דופן של התפשטות קשת אחורית (יחד עם פעילות סייסמית הנובעת מכך), המנתקים את קשתות האיים הגעשיים משאר הלוח הפיליפיני.[7]

מדרום לקשת מריאנה (אנ'), לוח האוקיינוס השקט נוחת אל מתחת לאיי יאפ לאורך שקע יאפ (אנ'). האזור הארוך של נחיתת הלוח הפסיפי בשוליים המזרחיים של הלוח הפיליפיני, אחראי ליצירת השקעים איזו-בונין, מריאנה ויאפ העמוקות, כמו גם שרשראות מקבילות של איים והרי געש, האופייניות לקשתות איים סביב החוף הפסיפי. באופן דומה, השוליים הצפון-מערביים של הלוח הפיליפיני, נוחתים אל מתחת ללוח אירואסיה לאורך אזור מתכנס, המשתרע מדרום הונשו ועד לחוף הצפון-מזרחי של טאיוואן, המתבטא באיי ריוקיו ושקע ריוקיו.[8]

שוליו המערביים של הלוח הפיליפיני קשור לאזור של התכנסות אלכסונית עם לוח סונדה. גבול לוחות מתכנסים פעיל מאוד זה, משתרע לאורך שני צידי איי הפיליפינים, מלוזון בצפון ועד האי סולאווסי בדרום. הסביבה הטקטונית של הפיליפינים יוצאת דופן בכמה היבטים: היא מאופיינת במערכות הפחתה הפונות בצדדים המזרחי והמערבי שלה באופן ניגודי. הארכיפלג נחצה על ידי העתק טרנספורמציה גדול, ההעתק הפיליפיני (אנ'), ומתחם הקשת עצמו מאופיין בפעילות געשית פעילה, העתקים ופעילות סייסמית גבוהה. הפחתה של הלוח הפיליפיני מתרחשת בשוליים המזרחיים של הארכיפלג לאורך שקע הפיליפינים והשלכה הצפונית שלו, שקע מזרח לוזון. שקע זה נחשב כדוגמה יוצאת דופן לאזור הפחתה בתהליך היווצרות, כאשר מערכת שקע הפיליפינים משתרעת בהדרגה צפונה.[9] בצד המערבי של לוזון, לוח סונדה משתפל מזרחה לאורך סדרה של שקעים, כולל שקע מנילה בצפון, תעלת נגרוס (אנ') הקטנה יותר ופחות מפותחת במרכז הפיליפינים, ותעלות סולו (אנ') וקוטבאטו (אנ') בדרום.[10] בשוליים הצפוניים והדרומיים, ההפחתה בשקע מנילה נקטעת על ידי התנגשות קשת-יבשת, בין קשת הפיליפינים הצפונית, לשולי היבשת האירו-אסייתית בטייוואן, ובין גוש סולו-בורנאו ללוזון באי מינדורו. ההעתק הפיליפיני, המשתרע על פני 1,200 ק"מ בתוך קשת הפיליפינים, פעיל מבחינה סייסמית. השבר נקשר לרעידות אדמה היסטוריות גדולות, כולל רעידת האדמה ההרסנית M7.6 בלוזון בשנת 1990 (אנ').[11] מספר מערכות שבר תוך-קשתי קשורות לפעילות סייסמית גבוהה, כולל שבר קוטאבטו ושבר ים סיבויאן (אנ').[12]

פעילות סייסמית לאורך גבולות הלוח הפיליפיני גרמה ל-7 רעידות אדמה גדולות (M>8.0) ו-250 אירועים גדולים אחרים (M>7). בין האירועים ההרסניים ביותר היו רעידות האדמה בקאנטו של 1923, פוקוי של 1948 (אנ') וקובה (יפן) של 1995 (אנ') (99,000, 5,100 ו-6,400 נפגעים, בהתאמה), רעידות האדמה צ'י-צ'י (טייוואן) של 1935 (אנ') ו-1999 (3,300 ו-2,500 נפגעים, בהתאמה), ורעידות האדמה במפרץ מורו של 7.6 M ב-1976 (אנ') ובלוזון (הפיליפינים) של 7.6 M ב-1990 (אנ') (7,100 ו-2,400 נפגעים, בהתאמה). כמו כן, היו מספר אירועים שגרמו לצונאמי באזור, כולל רעידת האדמה במפרץ מורו, שהצונאמי שלה גרם למותם של יותר מ-5,000 בני אדם.

ביאורים

  1. ↑ לצפיה במיקום טובלו ממזרח לים סלבס ומדרום מזרח לאי הפיליפיני דאבאו, ראו כאן[דרושה הבהרה]
  2. ↑ כל הגבולות המשוננים סביב הלוח הפיליפיני
  3. ↑ רעידות אדמה מסוג מגה-דחף מתרחשות בגבולות לוחות מתכנסים, שבהם לוח טקטוני אחד נדחק מתחת ללוח אחר. רעידות האדמה נגרמות כתוצאה מהחלקה לאורך שבר הדחף היוצר את המגע בין שני הלוחות. רעידות אדמה אלו, המתרחשות בין הלוחות, הן החזקות ביותר בכוכב הלכת, עם גודל מומנט (Mw) שיכול לעלות על 9.0.[4] מאז שנת 1900, כל רעידות האדמה בעוצמה של 9.0 ומעלה היו רעידות אדמה מסוג מגה-דחף.[5]

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 M 6.4 - 245 km NNW of Tobelo, Indonesia, U.S.G.S., 2026-01-10
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 6.4 magnitude Earthquake Strikes eastern Indonesia, no tsunami warning issued, Asia - Pacific, Environment, 10.01.2026
  3. ^ 3.0 3.1 Miao Dong et al., 2022, Thermal Simulation of Migration Mechanism of the Halmahera Volcanic Arc, Indonesia, Journal of Asian Earth Sciences 232: Article 105042
  4. ↑ Questions and Answers on Megathrust Earthquakes, Earthquakes Canada
  5. ↑ Johnston, A., C.; Halchuk, S. 1993. The seismicity data base for the Global Seismic Hazard Assessment Program. Annali di Geofisica, 36: pp. 133–151
  6. ↑ Scholz C. H. & Campos L., 1995, On the Mechanism of Seismic Decoupling and Back are Spreading at Subduction Zones, Journal of Geophysical Research Atmospheres 100: pp. 22103-22115
  7. ↑ Karig D., E. 1978, Characteristics of Back Arc Spreading in the Mariana Trough, Journal of Geophysical Research - Solid Earth 83: pp. 1213-1226
  8. ↑ Seismotectonics of the Philippine Sea and Vicinity, U.S.G.S., 2026-01-10
  9. ↑ Hamburger, M. W., 1983. Seismotectonics of the northern Philippine island arc. in the: The Tectonic and Geologic Evolution of Southeast Asian Seas and Islands: Part 2. D. E. Hayes (Ed.) Geophys. Monogr. Ser., vol. 27, pp. 1-22, AGU, Washington, D. C.
  10. ↑ Cardwell R., K., et al., 1980, The Spatial Distribution of Earthquakes, Focal Mechanism Solutions, and Subducted Lithosphere in the Philippine and Northeastern Indonesian Islands, The Tectonic and Geologic Evolution of Southeast Asian Seas and Islands 23: pp. 1-35
  11. ↑ Yoshida Y., Abe, K., 1992, Source Mechanism of the Luzon, Philippines Earthquake of July 16, 1990, Geophysical Research Letters 19: pp. 545-548
  12. ↑ Galgana et al., 2007, Analysis of Crustal Deformation in Luzon, Philippines Using Geodetic Observations and Earthquake Focal Mechanisms, Tectonophysics 432: pp. 63-87

רעידת האדמה באיי טלאוד (2026)42629522Q137810148

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רעידת_האדמה_באיי_טלאוד_(2026)&oldid=3637705"