שאנל מילר
| לידה |
12 ביוני 1992 (גיל: 31) פאלו אלטו, קליפורניה |
|---|---|
| שם לידה | שאנל אליזבת מילר |
| עיסוק | סופרת ואמנית |
| מקום לימודים | אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה |
| שפות היצירה | אנגלית |
| סוגה | ספר זיכרונות |
שאנל אליזבת מילר (נולדה ב-12 ביוני 1992) היא סופרת ואמנית אמריקאית.
ביוגרפיה
שאנל מילר נולדה בשנת 1992 בפאלו אלטו, קליפורניה, הבכורה לשתי בנות לאם סינית ואב אמריקאי. אמה היגרה מסין כדי להיות סופרת ואביה הוא פסיכולוג בדימוס. מילר סיימה את לימודיה העל יסודיים בשנת 2010. היא למדה בכללה לאמנויות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, ממנו סיימה תואר בספרות בשנת 2014.
בערב ה-17 בינואר 2015, מילר ליוותה את אחותה למסיבת אחווה באוניברסיטת סטנפורד. מאוחר יותר באותו לילה, שני סטודנטים לתואר שני בסטנפורד מצאו את מילר שוכבת על הקרקע מאחורי פח אשפה כשמעליה סטודנט נוסף מסטנפורד, ברוק טרנר בן ה-19. מילר הייתה מחוסרת הכרה, רמת האלכוהול בדמה הוערכה בכ-0.22% בזמן התקיפה. כשטרנר ניסה לברוח, הוא נתפס והוחזק על ידי שני הסטודנטים לתארים מתקדמים כשהם חיכו להגעת המשטרה. טרנר נעצר והוגש נגדו כתב אישום בחמישה אישומים של תקיפה, בהם לא הודה. בשנת 2016 הוא הורשע בשלושה מהאישומים הללו ונידון לשישה חודשי מאסר, מה שעורר זעם ציבורי בשל הקלות בגזר הדין. השופט במשפט, אהרון פרסקי, הודח שנתיים לאחר מכן.
הצהרת הקורבן באורך 7,137 מילים של מילר - שכונתה במסמכי בית המשפט ובדיווחים בתקשורת בתור "אמילי דו" - פורסמה על ידי "BuzzFeed" ב-3 ביוני 2016, יום לאחר גזר דינו של טרנר, ופורסמה מחדש בכלי חדשות מרכזיים אחרים כמו "הניו יורק טיימס". הצהרתה של מילר נקראה 11 מיליון פעמים בארבעה ימים לאחר פרסומה, והפכה לוויראלית.
ב-9 באוגוסט 2019, תוכנית הטלוויזיה "60 דקות" פרסמה ראיון עם מילר - שהחליטה לפרסם את שמה. היא תיארה את סיפורה ואת ההשלכות של היותה אנונימית, ופגשה את שני הסטודנטים שעצרו את טרנר. ספר הזיכרונות של מילר בשם "Know My Name: A Memoir" פורסם ב-4 בספטמבר 2019 והפך לרב מכר. הספר זכה בפרס חוג מבקרי הספרים הלאומי 2019 לאוטוביוגרפיות ונבחר לאחד מעשרת הספרים המובילים של השנה על ידי ה"וושינגטון פוסט". "הניו יורק טיימס" בחר גם בספר לרשימת "100 הספרים הבולטים של שנת 2019". פרס דייטון לספרות שלום בחר בספר כספר העיוני הטוב ביותר לשנת 2020.
לאחר התקיפה שלה, מילר החלה ללמוד קורסי אמנות לפי המלצת הפסיכולוג שלה. בקיץ 2015, מילר למדה בשיעור הדפס בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד בפרובידנס, רוד איילנד.
בשנת 2020, ציור קיר שציירה מילר הופיע במוזיאון לאמנות אסייתית בסן פרנסיסקו. ציור הקיר הגבוה מציג שלוש דיורמות של דמות מצוירת, ואת המשפטים "הייתי", "אני", ו"אני אהיה". המוזיאון היה סגור לציבור עקב מגפת הקורונה, אם כי ציור הקיר נראה דרך החלונות הפונים לרחוב הייד.
הכרה
סיפור התקיפה של מילר והתיק המשפטי הציתו דיון כלל-ארצי על תקיפות בקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות וכיצד לא נשמעים לקורבנות, והפכו לחלק מהוויכוחים האינטנסיביים סביב תקיפות ועינוי נשים, והתנהגות בלתי הולמת בשנים האחרונות. ב-1 בנובמבר 2016, מגזין "גלמור" הכתיר את מילר, אז ידועה רק בתור אמילי דו, כאשת השנה על כך ש"שינתה את השיחה על תקיפה לנצח", תוך ציון שהצהרת ההשפעה שלה נקראה יותר מ-11 מיליון פעמים. מילר השתתפה בטקס הענקת הפרס בעילום שם. היא קיבלה את הפרס על הבמה בנובמבר 2019 לאחר פרסום ספרה. היא הופיעה ברשימת טיים 100 נקסט של מגזין טיים. בשנת 2019, אוניברסיטת סטנפורד התקינה שלט בקמפוס להנצחת התקיפה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שאנל מילר
