שוברי הגלים בחופי תל אביב

תחילת בסיס שובר הגלים בחוף פרישמן, תל אביב

חיים בבסיס שובר הגלים. הדגים בתמונה הם פרטים של "סיכן משויש" ושל סיכן הודי. שניהם הינם מיני מהגרים "לספסיים" (מהים האדום לים התיכון דרך תעלת סואץ) ו.

בתל אביב, מול רצועת החוף, נבנו 13 שוברי גלים. להלן רשימתם מצפון לדרום:

1. חוף תל ברוך;
2. חוף מציצים;
3. חוף הילטון;
4. חוף גורדון (צפוני ודרומי - 2 שוברי גלים);
5. חוף שרתון;
6. חוף פרישמן;
7. חוף בוגרשוב;
8. 

   שפע של סיכנים משוישים בחוף פרישמן בתל אביב.
   חוף טרומפלדור;
9. חוף ירושלים;
10. חוף אביב (מנותק ומחובר - 2 שוברי גלים);

שוברי גלים חופיים להגנת תשתית החוף

1. חוף הדולפינריום;
2. לאורך טיילת רציף העלייה השנייה - לא כולל את תחום נמל יפו;
3. לאורך פארק מדרון יפו חזית ימית;

המטרות בהקמת שוברי הגלים

שוברי הגלים הוקמו כדי לאפשר לרוחצים בים תנאים נוחים יחסית במזג אוויר סוער, ובנוסף יש לשוברי הגלים תפקיד מפתח בשמירה על משטר החול בחוף, ובהגנה על ביסוס טיילת הולכי הרגל.

דגי אדרית וגובוס גלילי שנפוצים מאד במים רדודים, וניתן להבחין בהם גם במבט מעל פני המים.

התהליכים שמביאים למימוש המטרות הללו

שוברי הגלים, כשמם כן הוא, שוברים את הגלים המתקרבים לחוף, ויוצרים משטר השקעה של משקעי החול שרוחפים בתוך גלי הים. משטר זה נוצר כתוצאה מתופעת השבירה והעקיפה של הגלים בפוגשם את שובר הגלים. תופעות אלו גורמות לשינוי כיוון הגלים משני צידי שובר הגלים, ובדרך כלל כיוונם משתנה לכיוון ישר המחבר בקו דמיוני את מרכז שובר הגלים עם קו המים בחוף. כאשר שני הגלים משני צידי השובר נפגשים, הם פורקים את מטען גרגירי החול שהם נושאים, ואלה שוקעים בקרקעית הים ובתהליך לא ארוך מאד, יוצרים שרטון חול מכיוון קו המיים אל שובר הגלים. בנוסף, התהליכים המתוארים מעלה, יוצרים מצב של מים שקטים יחסית ב"צל" שובר הגלים.

עוד מהסיכנים המשוישים.

יחסים כמותיים בין אורך שובר הגלים למרחקו מהחוף שיביאו להיווצרות חיבור שרטון החול לשובר הגלים או ימנעו זאת

כאשר היחס בין אורך שובר הגלים למרחקו מקו המים בחוף קטן מ-0.6 עד 0.7 (כלומר אורך שובר הגלים חלקֵי המרחק מן החוף מביא ליחס הזה), לא ייווצר חיבור, כי אם רצועת שרטון חולי מכיוון קו המים לשובר הגלים שאינה מגיעה עדיו.

כאשר היחס האמור, עולה על 0.9 או 1.0 (כלומר אורך שובר הגלים דומה באורכו, או אפילו ארוך יותר, ממרחקו לקו המים בחוף), הרי שייווצר חיבור הסרטון החולי אל שובר הגלים. חיבור כזה נקרא בשפה המקצועית טומבולו.

עם זאת, ייתכנו משתנים נוספים שישפיעו על הנ"ל. השקעת החול שיוצרת את השרטון החולי, ולעיתים את ה"טומבולו", באה על חשבון השקעת החול לאורך קו החוף שהייתה נמשכת לולא בנו את שוברי הגלים. יש על כן גופים המתנגדים להקמת שוברי גלים בחופי הרחצה, גם מהסיבה הזו.

דגי אובלד שחור זנב ליד שובר הגלים בחוף פרישמן בתל אביב.

חיים ימיים ובתימטריה צבעונית שהתפתחו משני צדי שוברי הגלים

משני צדי שוברי הגלים התפתחו חיים בצורת דגים רבים המשייטים בין הסלעים המהווים את הבסיס לשוברי הגלים. הדגים ככלל אינם גדולים, והגדלים נעים בין דגיגונים בני יומם לדגים בעלי אורך מקסימלי של כ־20 סנטימטרים. הסלעים שבבסיס שוברי הגלים עטו עם הזמן גוון אדום בהיר עד כהה. בין מיני הדגים שחיים ליד שוברי הגלים בולטים במיוחד: סיכן משויש , סיכן הודי , אובלד שחור זנב, סרגוס מסורטט, אדרית ודגי גובוס גלילי . השניים האחרונים נפוצים מאד במים רדודים, והאדריות במים רדודים במיוחד, ובמצב ים שקט וצלול ניתן להבחין בהם במבט מעל פני המים. בסיס שוברי הגלים מורכב מגרוּרֵי סלע גדולים שיצרו טופוגרפיה תת-מימית (בתימטריה ) מסועפת, דמוית ואדיות, שלוחות וגאיונים צבעוניים, המחייבים את הצנרנים "לשנרקל" בזהירות ביניהם. התמונות בערך זה, אמורות להמחיש את המתואר בפרק זה.

ראו גם

• רצועת חוף תל אביב-יפו

סיכנים משוישים וסרגוסים מסורטטים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32815613שוברי הגלים בחופי תל אביב