שטפאן פוריש
שטפאן פוריש (ברומנית: Ștefan Foriș; 9 במאי 1892 - קיץ 1946) היה פעיל קומוניסטי בהונגריה וברומניה, עיתונאי ועורך עיתונים, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית בשנים 1940 - 1944, שהודח בטענות שווא ומאוחר יותר נרצח על ידי חברי המפלגה.
ביוגרפיה
פוריש נולד בשם אישטוואן פוריש, בכפר טרלוגן, באזור ברשוב, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, להוריו István Fóris ו-Anna Kocsis. ההורים היו מבוססים היטב והיו בעליו של מפעל לבנים ורעפים. פוריש סיים בית ספר יסודי בטרלוגן, תיכון מסחרי בברשוב ואת הפקולטה למתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת בודפשט. הוא לחם במסגרת הצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה בדרגת סגן והמשיך במסגרת צבא הונגריה נגד רומניה. ב-1919 חזר לברשוב, בעת הזאת ברומניה, וב-1920 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית הרומנית ובהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית. פוריש דיבר הונגרית, רומנית, גרמנית וצרפתית וב-1923 עבר לבוקרשט שם עבד כעיתונאי וערך שני כתבי עת שמאלניים.
המפלגה הקומוניסטית נאסרה ברומניה ב-1924 וב-1927 נעצר פוריש ופתח בשביתת רעב שנמשכה 27 ימים עד ששוחרר בערבות משפחתו עד לפתיחתו משפטו בקלוז'. פוריש ברח לברית המועצות ובמשפט, ב-1928, נידון בהיעדרו לעשר שנות מאסר.
פוריש חי זמן מה במוסקבה ולאחר מכן עבר לברלין ולווינה. ב-1930 חזר לרומניה וריצה חלק מעונש המאסר בכליאה בין השנים 1931 - 1935. ב-1940, בתקופה בה חלק ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הרומנית היו בגלות מחוץ לרומניה ואחרים נכלאו, החליטו במוסקבה למנות את פוריש החופשי כמנהיג המפלגה הקומוניסטית ברומניה.
פוריש היה סטליניסט מסור ודקדקן מאד במילוי תפקידו, תוך מילוי ההוראות שקיבל ממוסקבה. עם פתיחת המלחמה בין רומניה ובין ברית המועצות נותק פוריש ממנחיו ולא ידע מה לעשות. במהרה הסתכסך עם הקומוניסטים הרומנים הכלואים וגם עם חלק מהקומוניסטים הלא כלואים וסביבו היו רק חמישה תומכים, שקודמו על ידו לעמדות הבכירות, חברתו העתידה להיות אשתו, ויקטוריה סרבו, חברו, רמוס קופלר ועוד שלושה צעירים.
במפלגה החלו לחשוד שפוריש הוא מלשין של סקוריטטה ואשם במעצרם וכליאתם של יוסיף קישינבסקי וקומוניסטים נוספים. לאחר שלוקרציו פטרשקנו ובהמשך גם אמיל בודנראש השתתפו במגעים חשאיים לתפיסת השלטון ברומניה, התחילו לדון גם בצורך לסלק את פוריש מתפקידו ולהחליפו. הנהגת הקומוניסטים הכלואים יזמה את הדחת פוריש ופטרשקנו ובודנראש, שיצאו לחופשי, השיגו את הסכמת הקומוניסטים החופשיים - עם הקומוניסטים הגולים לא היה קשר.
בודנראש נסע לטרגו ז'יו, שם היה גאורגיו-דז' כלוא, והשניים הצליחו להיפגש בבית החולים המקומי, שם תכננו את צעדיהם. בודנראש הגיע לפוריש עם מכתב מזויף, שהגיע כביכול ממוסקבה, ובו נדרש פוריש למסור את הנהגת המפלגה, את הכספים, הקודים וכתובות הבתים הבטוחים. בנוסף למכתב בודנראש נשא גם פטיש בחגורתו ואקדח בידו. פוריש נבהל, ציית, מסר כל מה שנדרש והובל למעצר חברים לבית בטוח שלא הכיר. חברי המפלגה בחרו במקומו בגאורגיו-דז'.
לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 שוחרר פוריש והתחתן עם סרבו, אך כעבור זמן מה שוב עצרו אותו חבריו מהמפלגה והחזיקו בו במעצר חברים עד קיץ 1946. בקיץ 1946 הוצע לחסל אותו ומנהיגי המפלגה, כולל גאורגיו-דז', תאוהרי ג'אורג'סקו ואנה פאוקר נתנו הסכמתם לכך, אז הוא נלקח בכוח למרתף מסוים, שם גאורגה פינטיליה הכה בראשו במוט ברזל עד שמת וקבר אותו במקום. גאורגיו-דז' דווח על השלמת המשימה והזמין את הרוצח לארוחה. אשתו נעצרה ונשפטה למאסר ארוך. גופת אמו בת ה-70 נמצאה באחד הנחלים, אך נקבע שמתה מוות טבעי.
הרהביליטציה
לאחר מותו של גאורגיו-דז', ב-1968, המקרה נחקר ביסודיות ונקבע שפוריש לא נמצא אשם באף אחד מהחשדות, אך הדחתו הייתה מוצדקת. אשתו שוחררה וטוהרה מכל אשמה.
לקריאה נוספת
- ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.
קישורים חיצוניים
- Moartea lui Ştefan Foriş. Politica făcută cu ranga (ברומנית)
- Romania sub regimul comunist (V) (ברומנית)
