שטפן אולמן
שטפן אולמן (יש הכותבים סטפן, באנגלית: Stephen Ullmann ובהונגרית: אישטוון: Ullmann István) 31 ביולי 1914 - 10 בינואר 1976) היה בלשן ומחבר ספרים, מאבות חקר המשמעות (סמנטיקה). נולד בהונגריה ופעל רוב חייו באנגליה.
קורות חייו
אולמן למד והוסמך באוניברסיטת בודפשט, ואת התואר השלישי קיבל מאוניברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד במחלקת התקשורת של ה BBC. עם תום המלחמה בשנת 1946 ועוד טרם סיים את תוארו, החל להרצות בחקר לשוני של כתבי עת עתיקים פילולוגיה, ובבלשנות (לינגוויסטיקה). בשנת 1950 הוסמך בתואר שלישי עם מאמר: עיקרון המשמעות (The principle of semantics) מאמר בעל חשיבות תהומית והשפעה רבה בתחום.
אולמן לימד באוניברסיטת לידס שבאנגליה כפרופסור לצרפתית ולחקר כתבי יד של שפות רומאניות בין השנים 1953–1968 ואחר כך באוקספורד. בשנת 1974 התארח במשך חמישה חודשים במחלקת השפות הרומאניות באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית ושם הרצה את סדרת מאמריו על "מילים ומשמעותן". [1]
עדות לצדקת טענותיו קיימת באופן נרחב בארכיונים רבים ברחבי אירופה. מאמריו וספריו תורגמו לשפות רבות - בין היתר לרוסית, צרפתית, יפנית וספרדית, ונלמדים כחלק בסיסי מלימודי הבלשנות ברחבי העולם.
בעודו צועד אל ביתו שבעיר קידלינגטון באנגליה נתקף בדום לב, ב-10 בינואר 1976 ובאותו יום מת. בעיתון הטיימס הלונדוני הוצג כאחד מהפילולוגים הנודעים ביותר באנגליה.
דבריו לגבי משמעות והתפתחותה
אולמן חקר את התפתחותן של משמעויות מילים וביטויים לאורך זמן ועם שינוי המקום, ובמעברים בין שפות, ובעיקר את המעתקים הלשוניים - אותן מילים המשמשים במשמעות אחרת ממשמעותן המקורית, באופן מודע או בלתי מודע.[2]
פרסום השערותיו בעניין באו בתקופה שבה חקר הלשון עבר מבדיקת השתלשלות מילים לחקר תיאורי ועל זמני, תוך תיאור הלשון בהווה ומציאת תופעות לשוניות עכשיויות (סינכרוניות) ונטישת הבלשנות הפוסקנית הישנה. אף שמאמריו עסקו בבלשנות משווה ובחקר השתלשלות הלשון (דיאכרוני), הייתה להם השפעה רבה על המחקר העדכני כיום, והם שולבו כפן נוסף ברובד חקר המשמעות (הסמנטיקה) של הבלשנות.[2]
לדבריו ניתן למיין את השאלת המשמעות במעתק הלשוני לארבעה סוגים:
- השאלת משמעות מדימוי - מטפורה. לדוגמה: ילד "מתוק" - הילד מדומה לאוכל שטועמים ונהנים ממנו.
- השאלת תכונות - מטונימיה. לדוגמה: המשפט הזה אומר "דרשני!" - הוסיפו למשפט תכונה אנושית לפיו המשפט עצמו יכול לדבר, בתהליך האנשה.
- השמטת המובן מאליו - אליפסיס בלשני, כלומר שלוש נקודות או הביטוי וכוליה (וכו'). לדוגמה: יוחנן מלמד באנגלית ומרים ... בעברית. ומשמעותו: ...ומרים מלמדת אף היא בעברית.
- שיבושי לשון - אטימולוגיה עממית - השאלת משמעות הנובעת משגיאה. לדוגמה: תעריף עורף ראשים - יחוס שגוי של שורש שאינו של המילה, שכן המילה "תעריף" שאולה מערבית בשורש ער"ף שמשמעותו ידיעה, ולא מהשורש העברי ער"ף שמשמעותו קציצת איבר באיבחת חרב.[3]
פרסומים
(באנגלית אם לא צוין אחרת)
- עקרונות הסמנטיקה (1951)[4]
- מלים ושימושן (1951)[5]
- פרקים במשמעות צרפתית Précis de Sémantique Française (1952) (בצרפתית)[6]
- שפה וסגנון (1964)[7]
- הסגנון בעלילה הצרפתית (1964)[8]
- משמעות וסגנון (1973)[9]
הערות שוליים
- ^ הרס שפת אמנו (גנג גנג) 18 באפריל 1974 עיתון הטיימס של קנברה, (קישור נכון לתאריך 18 בינואר 2014)
- ^ 2.0 2.1 שלש גישות מהמחצית הראשונה של המאה העשרים להשערות בדבר שינויי משמעות, פטר רידל, המכון התאולוגי בלונדון (אתר ההשכלה אקדמיה - למאמרים מחקריים)
- ^ ראו הגזרון של תעריף בויקימילון
- ^ עקרונות הסמנטיקה מהדורת 1967, בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים
- ^ הספר מלים ושימושן בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים
- ^ הספר בצרפתית פרטים על משמעות בצרפתית ברכטסת הספרייה הלאומית בירושלים
- ^ הספר שפה וסגנון בכרטסת ספריית הקונגרס בבירת ארצות הברית בוושינגטון
- ^ הספר הסגנון בעלילה הצרפתית בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים
- ^ הספר הסרוק משמעות וסגנון (באתר ארכיון המרשתת)
