שיזף סיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןשיזף סיני
מיון מדעי
עלי השיזף הסיני (הציפפס) ופירותיו

שיזף סיני או שיזף תרבותי (שם מדעי: Ziziphus jujuba; שמות נוספים: תמר סיני, צ'ופפס, ענאב) הוא מין של עץ או שיח נשיר בסוג שיזף ממשפחת האשחרים, המתנשא לגובה של עד 12 מטרים.[1] בעל נוף צר ונמוך, עליו מבריקים ומשוננים המגיעים לאורך של שמונה ס"מ, ענפיו דלי קוצים ופירותיו הם ענבה מוארכת בגודל 2 עד 6 ס"מ, אשר בהבשלתם הם בעלי צבע אדמדם-חום וטעמם מתוק מאוד. הפירות נאכלים טריים, יבשים או בתוספת לתבשילים שונים. יש שמכינים מהפירות סירופ, יין או חומץ.[2]

מוצאו של העץ מסין והוא הופץ בידי האדם גם למזרח התיכון, וגם בין היתר לישראל שבה הוא צמח מוגן. ובמדגסקר נחשב לצמח פולש המופץ על ידי בעלי החיים.[2]

עצי השיזף הסיני מצליחים לשרוד גם בתנאים קשים בכל הארץ ולאחר התבססותם ניתן לגדלם גם כמעט ללא השקיה.[3] ועיקר תקופת ההבשלה של הפירות היא בעונת הקיץ.

הפרי משמש ברפואה סינית מסורתית (ומכאן קיבלנו את שמו), ומשמעות שמו הסיני Da Zao היא "תמר גדול" למרות שאין לפריז זה כל קשר בוטני לתמר.[1][2][3]

בנוסף בספרד עושים שימוש בעץ להכנת כלי נגינה כגון ה הדולזאינה (ספ')

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיזף סיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0