שיחה:ראיית פני צדיק/ארכיון

העתקה מפורום לתורה:

משנה הלכות ז קנ"ד:

מע"כ ידידי היקר מאד נעלה תלמיד ישיבתינו מלפנים וכו' ת"ת ובע"מ נו"נ כש"ת מוה"ר מנחם קעסין הי"ו.

אחדשה"ט וש"ת.

הנני בשורות אלו בדבר שאלתו היות כי מע"כ הנהו (פסיקאלאזשיסט בלע"ז) ועוסק בילדים שיש להם קשיים בסדר הלימוד הנהו מעונין לדעת חוו"ד תוה"ק אי יש איזה התנגדות או פקפוק להנהיג דרך לימוד החדש בחדרי תורה לבני ישראל החרדים לדבר ה' עפ"י המעטאדע החדשה שמזמינים רעקארדינג מאשין ועליו טעיפס עם הסדר הלימוד הצריך להם והמלמד בא להכיתה ומפעיל את הרעקארדער וכיוצא בזה והילדים מאזינים ומקשיבים לקול הרעקארדער ולומדים עצמם מזה וגם מראים להם צורות אחרות שונות ועי"ז לומדים ע"י ראות העין הנקרא בלשונם (אדא ויזשועל בלע"ז) וכיוצא בהם מהמעטאדים החדשים שהנהיגו בבתי ספר בארה"ב. ויש בזה תרתי למעליותא, חדא שהתלמידים מקשיבים לזה יותר מששומעין להמלמד כי זה אצלם יותר מענין מלימוד המלמד וגם על המלמד קיל הוא שהוא אינו צריך לאבד כחותיו בחזרות וכיוצא בו אלא מפקח על כל הסדר והמציאות הראה שהתינוקות מצליחים בלימוד זה ודרך זה נהוג בכמה בתי ספר באמעריקא. ועוד ראה כי ישנם כמה ילדים אשר לא הצליחו אצל המלמד ועי"ז הצליחו ונעשו כמו שאר ילדים והיות כי מע"כ הנהו פסיקאלאזשיסט ומחנך ועוסק בילדים כאלו הנהו מעונין לדעת חוו"ד תוה"ק בענין כזה. עוד אחת יש כי באופן זה יותר קל להתלמיד ללמוד כי שומע מהטעיפ דברים ברורים ולא מסופקים וכיוצא בזה שיש כמה מלמדים שבשעת דבורם להתלמידים מסתפקים בכמה ענינים ועל הטעיפ הכל עולה חלק בלי פקפוקים...

ובשו"ע י"ד סימן רמ"ו ס"ט כיצד מלמדין הרב יושב בראש והתלמידים לפניו מוקפים כעטרה כדי שיהו כולם רואים את הרב ושומעין את דבריו והוא מגמרא הנ"ל ובביאור הגר"א ציין לכריתות ו' ע"א דאמר שם א"ל רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבנן פרוסו מעיקרא מתני' והדור עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכוןשנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ע"כ. הנה מפורש דהחיוב על התלמיד לראות הדברים יוצאים מפי הרב שאמר להם חזו לפומי דרבכון שזה ענין בפני עצמו ודרש שיהיו עיניך רואות הדברים יוצאין מפי הרב דוקא והוא הלכה פסוקה בכל הפוסקים בלי חולק...

מבואר עכ"פ מכל אלו המקומות מתורה נביאים וכתובים ופוסקים ראשונים ואחרונים דלימוד התורה לתלמידים הוא דוקא מפי רב לתלמיד ממש ולא ע"י ממוצע שהוא גולם כלי עץ ואבן שעי"ז לא יזכה להשפעת ולהצלחת התורה ואין בזה שום חולק וא"כ פשוט דהאי קאסעט בלע"ז והרעקארדער ח"ו להחליפו בהרב דומה למלאך ה' צבאות ולשנות סדר המקובל אצלינו בלימוד התורה עכ"ל

תמונות

ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן קמ-קמא - דין הצלמים וצורות עבודה זרה

נוהגים לקשט הסוכה בחג סוכות בתמונות של צדיקים וגדולי הדור, וכן יש לתלות בביתם תמונות של גדולי תורה לקיים: והיו עיניך רואות את מוריך. והדין כן גם בציור של תמונת אדם, שאין איסור בציור זה, כל שאינה צורה בולטת. וכל שכן שמותר להשהות התמונה באלבום, או לתלות התמונה בחדרי משכיותיו.

ילקוט יוסף השכמת הבוקר הערות סימן ג' - הנהגת בית הכסא

להכנס לבית הכסא עם תמונת רב

ומה שכתבנו לגבי תמונה של רבנים, הנה כיון שאין כאן דברי תורה, אלא דמות דיוקנו של החכם, אם אינו עושה כן בדרך בזיון, מותר לו להכנס לעשות צרכיו בבית הכסא, גם כשיש אצלו תמונה של חכם. ועיין בשו"ת תשובות והנהגות חלק ג' (סוף סימן רסג) שכתב, שיש צדיקים נמנעים מלהצטלם, גם מטעם שעל פי הסוד הדבר מזיק לנפש. ויש אומרים שאין בזה שום מניעה, ומותר לצלם ולהחזיק תמונה של רבנים צדיקים שמאירים ומזכירין לילך בדרכם. ע"ש. אמנם כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז (סימן כז) שאין מן הצורך להשתדל להנפיק תמונות של גדולים וצדיקים על גבי בולים, דהא הרבה תמונות יתגלגלו לאחר מכן ברחובות, ורוב העם לא ינהגו בהם מנהג כבוד אלא מנהג של בזיון. ע"ש. ובשו"ת בנין אב חלק ב' (סימן יז) כתב, דמה שנהגו לחלק לילדים תמונות של רבנים צדיקים כפי שהדבר נעשה בחברות תהלים, מנהג נפסד הוא, גם אם הדבר נעשה לשם שמים להחדיר בלבבות הילדים את האמונה בצדיקים, לפי שהנער מתחנך להעריך הצורה חיצונית ולמדוד גדולים לפי מדת צורתם, ולא זו דרכה של תורה. ומה שאמרו והיו עיניך רואות את מוריך, זה בחיים חיותם, שרואים את הליכותיהם בקודש ואת תואר פניהם החי, ולא על תמונה גשמית המנציחה את הבשר ודם, ודרכה של תורה לא בזיו ותואר הפנים והגוף, ועוד שיש בזה זלזול בכבודם של הצדיקים שנמכרים בראש כל חוצות, ומשמשים למשחק לילדים. והו"ד בספר ואין למו מכשול, והעיר שם בצדק, דאיזה זלזול יש בכך שהילדים נלהבים מתמונות של רבנים, ובודאי שכאשר יגדלו ידעו להבחין בגדלותם של אותם חכמים לפי גדלותם בתורה, ואין בזה שום מניעה.

תשובות והנהגות כרך ג סימן רסג

והנה בעיקר איסור לצלם אדם יש אוסרים ע"פ הרמב"ן המובא בטור שאוסר לצייר כל צורות אסורות בין בולטת בין שוקעת, ומובא בט"ז ס"ק י"ב שאין להקל נגד הרמב"ן וכו' ע"ש. ולפ"ז אפילו במצלמה אסור, ואני הכרתי כמה וכמה צדיקים שהקפידו מאד לא לצלם אותם שלדבריהם מזיק, אבל הרבה גאוני ישראל זצ"ל אף שהחמירו לעצמם כהפוסקים שאפילו בצורה שאין בולטת אסור לעשותה, מ"מ אם אחר מצלם אותם לא הקפידו, ויש לפרש הטעם משום שנאמר לא תעשון, ודרשינן עשייה אסור ולא גרמא, (ובשבת נמי במעמיד עצמו ומצלמים אותו אין למעמיד איסור תורה שאינו אלא גרמא). וכבר נהגו כל ישראל להקל בזה ולצלם בני אדם דאופן הצילום נעשה בכעין גרמא, שמסיר המונע הכיסוי וממילא נעשה הצילום ולא הוי מעשה בידים שאסרו, וגם אין בו ממש, [אכן תהליך פיתוח הצילום נעשה בידים, אך זה נוגע רק ללפנ"ע, ויכול לסמוך על המקילין שבאין בו ממש מותר]. ויחידי סגולה לבד מקפידים ממדת חסידות ומונעים מלצלם אותם, וגם באלו יש שאינו משום איסור עשיית תמונה אלא עפ"י קבלה משום שמזיק לנפש שעי"ז עלול ליתפס רוח טומאה על התמונה. (וסמך לזה מהזוה"ק פרשת פקודי דף רס"ו ע"ב מובא ביסוד ושורש העבודה שער הכולל פ"ה ע"ש), ויש אומרים שמותר לצלם ולהחזיק תמונות צדיקים שמאירים ומזכירים לילך בדרכם, ונהרא נהרא ופשטיה.

טמאים

ש"ך יורה דעה סימן קצח ס"ק סא

ואם פגעו בה דברים אלו כו'. כגון כלב או חמור או עם הארץ או עובד כוכבים או חזיר או סוס או מצורע וכיוצא בהן כן הוא בשערי דורא סי' כ"ג

שו"ע יו"ד סי' קצח

ויש לנשים ליזהר כשיוצאות מן הטבילה שיפגע בה חברתה, שלא יפגע בה תחילה דבר טמא או גוי;  ואם פגעו בה דברים אלו, אם היא יראת שמים תחזור ותטבול (ש"ד וכל בו ורוקח).

שו"ת עשה לך רב חלק ח סימן ס

תמונות בעלי חיים טמאים

הנני מאשר קבלת מכתבך מיום כ"ז תמוז תשמ"ו, בצירוף קטע מעתון "דבר" של יום כ"ה תמוז, ובו הוראת הרבי האומרת: "אסור לתלות בחדרי ילדים תמונות של בעלי - חיים טמאים כמו כלבים חתולים וסוסים, ואסור לתת לילדים לשחק בצעצועים של בעלי - חיים טמאים". שאלתך היא: "בבית ספרנו יש תמונות של בעלי - חיים טמאים הן לצורך לימוד והן לצורך קישוט. האם אנו חייבים להסירם".

ראיית נדה

[במקוה בעייה רצינית שאחת נכנסת ואחת יוצאת]. קנה בושם ג,עח

כך לשון המהרש"א בחידושי אגדות מסכת הוריות דף יב עמוד א -

"ואמר חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות וגו'. והכי אמרינן נמי בעירובין שאמר רבי ראיתי את ר"מ מאחוריו וכו' ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדידנא טפי שנאמר והיו עיניך רואות וגו' והוא שהדבור של אדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפי אבל מתוך עקימת שפתים וקריצת עינים שבאדם לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר וז"ש והיו עיניך רואות לפנים את מוריך המורה לך כונת המדבר ומזה הטעם אמרינן נמי לקמן בסוף פרקין בני ת"ח וכו' בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם כדי שיהיו עיניהם רואות מוריהם אבל כשאין להם דעת אמרינן שם שיושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם מפני כבודם דאין לחוש בהם שיראו מוריהם."

כך שהוא מסביר לא רק את דברי רב משרשיא (כפי שעכשיו מופיע בערך), אלא גם הדרשה והיו עיניך רואות את מוריך, ואת היתרון של ראיית פני ר"מ מלפניו על ראייתו מאחריו.

את מעלת ראיית החכמים בשעת מיתה לכאורה לא היה אפשר להסביר כך, אבל בגמרא שם הוא מפרש שהכוונה לשעת יציאת נשמה, ולפי דרכו מסתבר לומר שגם שם הכוונה על היכולת ללמוד מהם ומהבעותיהם. [וכנראה הק"ו, שאפילו בשעת מיתה, שהם כבר לא בכוחם, יש מעלה בראייתם, כל שכן בחייהם שהם בכוחם ואפשר ללמוד מהם הרבה].

נשארנו עם המעלה בראיית ר"מ מאחריו, ועם המקורות בירושלמי, שלכאורה א"א להסביר ע"פ דרכו של המהרש"א. וצריך ביאור האם לגביהם המהרש"א מודה שההסבר הוא מכיוון אחר לגמרי, או שגם לגביהם אפשר למצוא הסבר שקשור ליכולת ללמוד מהם.

וכן נשארנו עם המקור מחגיגה ה' כלפי ראיית ת"ח שהוא נלמד בק"ו מראייתם לאחר מיתה, ודו"ק. אתקן מחר בפנים, בל"נ. תודה.

ראה ברמ"א ביו"ד גבי החוזרת מלטבול שלא תסתכל. וכן יש מנהג לגבי ילד בדרכו בפעם הראשונה לחיידר כידוע. ויש נוהגים בהריון

מומלץ להוסיף תמונה או ציור של אבא נושא את בנו עטוף בטלית לחיידר, שזה הביטוי המעשי הבולט של המנהג הנ"ל