הסכם פויניקי
הסכם פויניקי היה הסכם שלום אשר נחתם בעיר פויניקי שביוון בשנת 205 לפנה"ס. ההסכם סיים את המלחמה המוקדונית הראשונה בין הרפובליקה הרומית למוקדון.
היסטוריה
בשנת 214 לפנה"ס, לאחר שנחשפה האמנה המוקדונית-קרתגית, הכריזה הרפובליקה הרומית מלחמה על פיליפוס החמישי, מלך מוקדון. המלחמה נמשכה 9 שנים כשהיא מתנדנדת ללא הכרעה. הרומאים לא יכלו להילחם בכל כוחם, כיוון שהיו שקועים במלחמה הפונית השנייה נגד קרתגו. לפיכך הם שכנעו את הליגה האיטולית וערי מדינה יווניות נוספות להילחם כנגד המוקדונים. עם זאת בהדרגה הבינו האיטולים שהם אינם מרוויחים מהמלחמה דבר, ולפיכך בסוף שנת 204 לפנה"ס חתמו על הסכם שלום נפרד עם פיליפוס.[1] במקביל, הצליח פיליפוס להוציא מהמלחמה גם את פרגמון על ידי כך ששיסה בה את ביתיניה.
בראשית שנת 205 לפנה"ס נחת באפידמנוס מצביא רומאי חדש, פובליוס סמפרוניוס טודיטאנוס, עם 35 אוניות מלחמה ו-11,000 לוחמים. כוח מכובד, אולם לא מספיק כדי להכריע את פיליפוס.[2] סמפרוניוס שלח שליחים אל האיטולים בניסיון להחזיר אותם לברית עם רומא, אולם הם נאלצו לשוב כלעומת שבאו.[3] בלית ברירה נע סמפרוניוס צפונה והטיל מצור על העיר דימאלי. פיליפוס מצדו, ניסה את כוחו כנגד אפולוניה, והשחית את שדותיה. סמפרוניוס נטש את המצור והחל נע אל אפולוניה במטרה לצאת לקרב מול פיליפוס. אולם בינתיים הצליחו מתווכים מערי מדינה יווניות בהנהגת אפירוס אשר הפסידו מהמלחמה, לשכנע את פיליפוס וסמפרוניוס לחתום על הסכם שלום.[4]
ההסכם נחתם בעיר פויניקי שבאפירוס, וכונה לפיכך הסכם פויניקי. חתמו עליו הרפובליקה הרומית, פרגמון, ספרטה, מסניה, אליס, האילירים, איליון ואתונה. ייתכן עם זאת, ששתי האחרונות לא חתמו מעולם על ההסכם והוספו בידי כותבי היסטוריה רומאיים לצורכי תעמולה.[5] מהצד השני, חתמו על ההסכם מוקדון, הליגה האכאית, ביתיניה, אפירוס, תסליה, בויאוטיה, אקרנאניה ואפירוס.[3] במסגרת ההסכם, נאלץ פיליפוס להסתלק מבריתו עם קרתגו, ובתמורה להמשיך ולשלוט באיליריה ואף קיבל באופן זמני את אטינטניה (Atintania). הרומאים לעומת זאת סיפחו את דימאלי, ברגולום (Bargullum) ואאוגניום (Eugenium).
ההסכם שרד שלוש שנים בלבד בטרם הפרו אותו הרומאים בפותחם במלחמה המוקדונית השנייה בשנת 200 לפנה"ס.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
- F. W. Walbank, Philip V of Macedon, Cambridge University Press, 1940
הערות שוליים
