שלישיית פבקו
שלישיית פבקו - סיפו האשה, האלוף גללה וקאוואולי גודולוזי - היו שלושה פעילי אנטי-אפרטהייד שחורים בדרום אפריקה, אשר היו חברים בארגון האזרחי השחור בפורט אליזבת (PEBCO), שלוחה של UDF, שנחטפו ונרצחו לאחר מכן ב-8 במאי 1985 על ידי אנשי משטרת הביטחון של דרום אפריקה.
ההיסטוריה של פבקו
לאחר עלייה ביוקר המחיה של האוכלוסייה השחורה בפורט אליזבת - ובעקבות עליית מחיר שכר הדירה בשיעור של 100% בסוף שנות השבעים - החליטו תושבי פורט אליזבת להתארגן ולהקים ארגון שמטרתו להיאבק בעוולות סוציו-אקונומיות אשר הפלו את תושביה השחורים של דרום אפריקה. ב־10 באוקטובר 1979, לאחר שהוקם רשמית ארגון האזרחות השחורה של פורט אליזבת (PEBCO), נערכה ישיבה ציבורית בה הוחלט כי יש לקיים מחאה נגד העלאת שכר הדירה, הובלה, דלק ותאורה. המטרות והדרישות המידיות של PEBCO היו: להילחם למען שוויון זכויות לכל תושבי פורט אליזבת; להילחם בכל החקיקה המפלה שנחקקה על ידי הממשלה והרשויות המקומיות, לבקש להשתתף בקבלת החלטות בכל הנוגע לאנשים בדרום אפריקה; להילחם למען מתן הזכות לשחורים לקנות אדמות תחת תואר חופשי בכל מקום שיבחרו ולהתנגד לכל ניסיון, ישיר או עקיף, לשלול משחורים את אזרחותם בדרום אפריקה. מטרתם הבסיסית כללה הקמת עירייה אחת לכל פורט אליזבת כולה, ובכך לדחות את מערכת מועצות הקהילה ואת הרעיון עיריות נפרדות לשחורים ולבנים.
השלושה
קוואוולי גודולוזי
קוואוולי גודולוזי אשר כיהן כנשיא ארגון פבקו נולד בדורבן ב-26 ביולי 1955. משפחתו עברה להתגורר בפדי, עיר בדרום אפריקה שם גדל ובילה את נערותו. הוא רכש את השכלתו היסודית בבית הספר היסודי בחטיבה העליונה ולאחר מכן המשיך לפנימייה בהילטאון. משם הגיע לפורט אליזבת והחל לעבוד בחברת בנייה כפקיד, והצטרף לארגון האזרחי השחור בפורט אליזבת "פבקו" שהיה סניף של החזית הדמוקרטית המאוחדת (UDF). באותו זמן "פבקו" הקימה את ועדת התיאום של מזרח קייפטאון שהייתה חלק מה- UDF. גודולוזי נבחר לנשיא פבקו בשנת 1980, ביחד עם סיפו האשה, צאמפיון גלאה מילא תפקיד בולט בארגון ותיאם פעילויות התנגדות כמו : החרמות צרכנים ואוטובוסים, שהות מחוץ לשטח וצעדות מחאה. פעילויות אלו הצליחו למשוך את תשומת לבם של לשכת המסחר בפורט אליזבת והביאו לניהול משא ומתן עם "פבקו". פעילותם הביאה לרדיפתם של חברי "פבקו" על ידי המשטרה המקומית. ב־8 במאי 1985 התבקש גודולוזי לפגוש בשדה התעופה בפורט אליזבת שגריר מחו"ל שהיה ברצונו לתרום לארגון, מה שמאוחר יותר התברר כמלכודת משטרתית שהוקמה על ידי משטרת הביטחון, אשר בסופה שלישיית "פבקו" מצאה את מותה.
סיפו האשה
סיפו סמואל צ'ארלס האשוואס נולד במידלדריפט, כפר נגבאסה בשנת 1934. הוא עבר לגור בפורט אליזבת בשנות החמישים. במהלך תקופה זו הוא הפך לחבר בקונגרס הלאומי האפריקני (ANC).כאשר הפעילות הפוליטית של ה-ANC הוצאה אל מחוץ לחוק בשנת 1961, סיפו האשה הפך לפעיל מחתרת עד שנעצר בשנת 1962 בגלל פעילותו הפוליטית והואשם בעבירות חבלה. בהמשך הוא נידון לעשר שנות מאסר באי רובן. האש שוחרר באוקטובר 1973 ומיד עבר למעצר בית למשך חמש שנים עם תנאים קפדניים שאוסרים עליו להיות בחברתם של יותר משלושה אנשים בכל פעם ומגבילים אותו לשהות בעיירה קוואזח'לה בפורט אליזבת. מעצר הבית הקשה עליו מאוד להמשיך לעבוד, אך זה לא הרתיע אותו להמשיך בעבודתו הפוליטית המחתרתית ככל שנוצרו לו הזדמנויות ובתקופת מעצר הבית כינס שיעורים פוליטיים סודיים כדי ללמד סטודנטים על אמנת החירות ועל מדיניות אי גזענות. סיפו האשה מצא את מותו ב-8 במאי 1985 כשנחטף עם שאר שלישיית פבקו.
טוואסיל גללה
טוואסיל "האלוף" גללה נולד בקורסטן, פורט אליזבת ב -24 באוקטובר 1947. גללה התחתן עם ריטה סיוני והיו להם שני בנים ובת, אחד מבניו נפטר בשנת 1996. הוא עבד כאיש מכירות בחנות רהיטים וכצלם שצילם באירועים חברתיים. גללה נבחר לשיתוף פעולה עם ארגון האזרחים השחור של פורט אליזבת (PEBCO) בזמן שעבד בחנות רהיטים וכשהיה חבר באיגוד העובדים הכללי של דרום אפריקה. בשנת 1984 גאלה הפך לאחד ממנהיגי המפתח של PEBCO כאשר התנועה קמה לתחייה, וזאת לאחר כמעט שלוש שנים של שתיקה יחסית. הוא הפך למזכיר הארגון בפיקודו של קווקאולי גודולוזי, וגם עבד בצמוד עם סיפו האשה. גאלה וגודולוזי נעצרו בשנת 1983 כאשר גייסו בני נוער לאימונים צבאיים. הם שוחררו בינואר 1984 מבלי שהואשמו. כתוצאה ממעורבותו הפוליטית, שוטרי הביטחון פשטו ללא הרף על ביתו. ב־8 במאי 1985 פותה גללה עם חבריו סיפו האש וקוואוולי גודולוזי למלכודת שהוקמה על ידי משטרת הביטחון של האפרטהייד, ובכך מצא את מותו.
ההיעלמות
בשנות ה-80, תקופה הפכפכה לאקטיביזם בפורט אליזבת, מנהיגי PEBCO נעצרו לפרקים. בשנת 1980 עוכבו חמישה ממנהיגיה, בהם ת'וזמילה בוטה, המייסד, שבשנה הקודמת - 1979 - פוטר מחברת פורד בניו ברייטון בגלל מעורבותו הפוליטית והתארגנות עובדים במקום. עד מהרה הוא עזב את המדינה במאי 1980 כדי להצטרף לאו"ם בגלות, ומינה את חברו קווקאולי גודולוזי לנשיא החדש של PEBCO. חמש שנים לאחר מכן, ב־8 במאי 1985, נעלמו משדה התעופה בפורט אליזבת, דרום אפריקה, שלושת חברי הארגון - סיפו האש, האלופה גאלה וקוואווולי גודולוזי. זה נבע מהעובדה ש- PEBCO נהפכו עם הזמן לחזית הדמוקרטית המאוחדת (UDF), שהאמינה שהארגון צריך להיות אגף פנימי של הקונגרס הלאומי האפריקני האסור אז (ANC).
כתוצאה מהיעלמותם של השלושה, ארגנה ועדת החרם לצרכנים- חרם צרכנים ענק שהחל ביולי 1985. למרות שהיה חשד חזק שמשטרת הביטחון קשורה להיעלמותם של שלושת הפעילים, לא נודע דבר על גורלם עד נובמבר 1994. לאחר התמוטטות האפרטהייד בשנת 1994, מה שקרה ל PEBCO התגלה במהלך ועדת האמת והפיוס (TRC), בה ג'ו ממאסלה -חבר לשעבר באו"ם שערק למשטרת הביטחון, הודה בסיוע לחטיפתם ורציחתם של השלושה. במהלך עדותו טען כי הוא נשלח מווקלפלס ליד פרטוריה לפורט אליזבת כדי לטפל בבעיה שהייתה למשטרה עם פעילים שמנסים להפוך את העיירות למקומות בלתי ניתנות לשליטה. הוא תיאר כיצד הוא וקבוצת שוטרים חטפו את השלושה בשדה התעופה בפורט אליזבת, ותיאר את כל תרחיש האירועים שנעשה באותו ערב עד למותם של השלושה.
הפרת זכויות אדם
אלמנותיהם של שלישיית פבקו חיפשו את בעליהן במשך 11 שנים. בשנת 1995 הן פנו ל- TRC, וועדת הפרות זכויות האדם, בבקשה לברר את נסיבות היעלמותם של בעליהן. הן ביקשו מהוועדה לחקור היכן, כיצד ומדוע הם נהרגו, וכך אולי לגלות מי אחראי לרצח בעליהן. הן נקראו לדיוני זכויות אדם של ה-TRC ושם העידו כי בעליהן היו פעילים בארגון PEBCO בזמן היעלמותם. בוועדת ה TRC ב-11 בנובמבר בעת בקשה לחנינה, הודה קצין משטרת הביטחון לשעבר, אלוף-משנה גדעון נויאודט שהשתתף בהכאה, שוד ורצח של שלישיית פבקו. בהודאתו הוא האשים גם את שוטרי הביטחון רולף ונטר, ושוטרי ביטחון אחרים, כולל וולקפלאס אסקאריס. על פי עדותו, נויאודט פיתה את שלושת הגברים בכך שהציג את עצמו כשגריר בריטי המעוניין לתרום כסף מזומן לארגון של שלישיית PEBCO. השלישייה באה לאסוף אותו משדה התעופה, שם הם נתפסו על ידי אנשי משטרת הביטחון. במאי 1996 קיבלה ה-TRC שמונה בקשות חנינה בגין חטיפת ורציחת שלישיית פבקו ממפקדי הביטחון לשעבר, כולל וולקפלאס אסקאריס. בוועדה נקבע כי שלישיית PEBCO אכן נחטפו ב-8 במאי 1985 בשעה 11:00 על ידי שוטרי סניף האבטחה בשדה התעופה בפורט אליזבת בעזרת וולקפלאס אסקאריס ונלקחו לעיר קראדוק, שם הם הותקפו, נרצחו, נשרפו ונזרקו לנהר הדגים שבפרובינציית הקייפ המזרחי.
הווידוי והתיק בבית המשפט
ב־11 בנובמבר הודה קצין משטרת הביטחון לשעבר אל"ם גדעון נויאודט, בעת הגשת בקשה לחנינה במהלך דיון בוועדת האמת והפיוס, בכך שהשתתף בהכאה, שוד ורצח של ארגון PEBCO. על פי עדותו, נויאודט הציג את עצמו בפני שלושת הגברים כשכיר בשגרירות בריטית המעוניין להעניק תרומה במזומן לארגון PEBCO.
קצין המשטרה שכנע את סיפו ושני חבריו להגיע לשדה התעופה כדי לאסוף את התרומה. שלושת הגברים נתפסו על ידי אנשי משטרת הביטחון ונלקחו לתחנת משטרה נטושה בחווה בפוסט חלמרס, ליד קרדוק, שם הם נחקרו, הופשטו, הוכו ולבסוף נחנקו. גופותיהם נשרפו והשרידים הושלכו לנהר הדגים הסמוך.
ממצאי חקירה נוספים הובילו גם להרשעתו של יוג'ין אלכסנדר דה קוק, אלוף-משנה לשעבר במשטרת דרום אפריקה, אשר היה פעיל תחת ממשלת האפרטהייד. יוג'ין היה המפקד של 10C, יחידת התקוממות נגד אנשי SAP(אנשי המשטרה הדרום אפריקאית) שחטפה, עינתה ורצחה פעילים שהתנגדו לממשלת אפרטהייד משנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים. לאחר שהורשע ב-30 באוקטובר 1996, נידון דה קוק לשני מאסרי עולם בנוסף ל-212 שנות מאסר בגין פשעים נגד האנושות. סעיפי האישום כללו שישה סעיפי רצח, קשר לרצח, ניסיון לרצח, תקיפה, חטיפה, החזקה בלתי חוקית של כלי נשק והונאה. כמו כן, הופללו בתיק שוטרים נוספים לשעבר: יוהאן מרטין, וואן זיל וג'והנס קולה. ואן זיל נכנע מרצונו למשטרה בפורט אליזבת ב -11 בפברואר 2004. הוא יצא מהארץ בהאשמת רצח ושלושה סעיפי תקיפה, ביניהם נזקי גוף קשים. במשפט, אשר נקבע ל-12 באוקטובר סירב ה-TRC להעניק חנינה לשלושת המבצעים בטענה כי השלושה לא הצליחו לגלות גילוי נאות במקרה של שלישיית פבקו.
ארגון TRC – ועדת הפיוס והאמת של אפריקה
ועדת האמת והפיוס (TRC) הייתה גוף שדימה בית המשפט והורכבה בדרום אפריקה לאחר סיום האפרטהייד. כל מי שחש כי היה קורבן לאלימות יכול היה להגיע לבית המשפט ולקבל התייחסות ראויה. מבצעי אלימות יכלו גם לתת עדות ולבקש חנינה מתביעה. הדיונים הביאו חדשות בינלאומיות והרבה שידורים שודרו בטלוויזיה הארצית. ארגון ה- TRC היה מרכיב מכריע במעבר לדמוקרטיה מלאה וחופשית בדרום אפריקה, ולמרות פגמים מסוימים, נחשב בדרך כלל כמוצלח ביותר. יצירת המנדט של ה- TRC הוקם במונחים של חוק קידום האחדות הלאומית והפיוס, מס '34 משנת 1995, ובסיסו בקייפטאון, דרום אפריקה. מטרת הוועדה הייתה להעיד, להקליט ובמקרים מסוימים להעניק חנינה למבצעי פשעים הנוגעים להפרות זכויות אדם. הרכב ארגון ה- TRC :הארכיבישוף (דרגה) דזמונד טוטו (יו"ר), ד"ר אלכס בורין (סגן יו"ר), מרי ברטון, עו"ד כריס דה ג'אגר, בונגאני פינקה, סיסי חמפפה, ריצ'רד לסטר, ווינדאן מאלן, הכומר חג'ה מוג'ו הלנגוויMkhize, Dumisa Ntsebeza (ראש היחידה לחקירות), ונדי אור, עו"ד דזיליל פוטגייטר, Mapule Ramashala, ד"ר פייזל רנדרה, יסמין סוקה וגלנדה ווילדשוט.
ועדות
דרך הפעולה של ארגון ה- TRC הושלמה באמצעות שלוש ועדות: ועדת הפרות זכויות האדם (HRV)- חקרה עבירות של זכויות אדם שהתרחשו בין 1960 ל -1994. ועדת ההפרדה והשיקום (R&R)- הוטלה על החזרת כבוד הקורבן וגיבוש הצעות לסיוע בשיקום. ועדת אמנסטי (AC)- דנה בבקשות לחנינה שהתבקשו בהתאם להוראות החוק. להלכה, הוועדה הוסמכה להעניק חנינה לאשמים במעשי זוועה במהלך האפרטהייד כל עוד התקיימו שני תנאים: א. הפשעים היו בעלי מוטיבציה פוליטית ב. האמת נאמרה על ידי מי שחיפש חנינה. כמו כן גם אזרחים מן השורה יכלו להאשים דמויות ציבוריות כמו אנשי ביטחון וחברי המשטרה, ובמיוחד, להאשים את חברי הקונגרס הלאומי האפריקני, מפלגת השלטון בזמן המשפט. מתוך 7112 עותרים (היו מספר קטגוריות נוספות, כגון נסיגה) 5392 בני אדם סירבו לחנינה ו -849 קיבלו חנינה.
אתגרים ומגבלות של הארגון
TRC נאלץ להתמודד עם מספר אתגרים, מכיוון שהוא לא התקבל על ידי כל הצדדים לסכסוך. צמרת הצבא לא שיתפה פעולה עם הוועדה. היו אלה בעיקר חיילי הרגל בכוחות הביטחון ואלה שכבר היו כלואים עמדו בפני אישומים או שהגישו בקשה לחנינה. פוליטיקאים בכירים בממשלה לשעבר ומנהיגים בכירים בכוחות הביטחון לא הגישו בקשה. במקרה של תנועות השחרור, החברים טענו שכיוון שניהלו "מלחמה צודקת", הם לא נדרשו להגיש בקשה לחנינה מכיוון שמעשיהם אינם מהווים הפרה של זכויות האדם. נדרש מאמץ רב לשכנע אותם להשתתף בתהליך החנינה. חולשת המפתח של הוועדה הייתה שהיא לא התמקדה מספיק במדיניות או בכלכלה הפוליטית של ההפרדה גזעית. הכישלון לבחון את ההשפעה של מדיניות ההפרדה הגזעית הביא את הצורך במבצעים או ב"גורמי ההדק "לשאת את הבושה הקולקטיבית של האומה ולאפשר למי שהרוויח מההפרדה לברוח מאחריות. הקשר בין כוח גזעני לבין פריבילגיה גזעית נעלם. מורשת הוועדה נפגעה גם מכיוון שממשלת מנדלה הייתה איטית ביישום המלצות ה- TRC, כולל תוכנית הפיצויים. בסוף העשור הראשון של המאה ה -21, מעטים מהמלצות הוועדה יושמו, והיו מעט מועמדות לדין של אנשים שלא הצליחו להגיש בקשה לחנינה או שסורבו על ידי ה- TRC. יתרה מזאת, מספר גורמים בכירים מכוחות הביטחון, כולל שר המשפטים לשעבר והסדר אדריאן וולוק, ניתן עונש על תנאי במסגרת הליך הסדר טיעון במסגרת הנחיות חדשות לתביעות שנועדו לכאורה להקל על העמדה לדין. הכישלון להעמיד לדין אשלה קורבנות רבים ועודד את התפיסה כי הממשלה חיזקה את העונש וכי מי ש"הרוויחו" מההפרדה הגזעית ברחו מאחריות למעשיהם. הערכה : למרות האתגרים והמגבלות הללו, ה- TRC נחשב הצלחה בינלאומית והראה את חשיבותו של השתתפות הציבור בתהליכים כאלה, כולל תהליך קבלת ההחלטות הראשוני שהוביל להקמת ועדת אמת. דיוני ה- TRC משכו תשומת לב עולמית, מכיוון שזו הייתה הוועדה הראשונה שקיימה דיונים פומביים בהם נשמעו גם קורבנות וגם עבריינים. בעוד שהחמצות נחשבות בדרך כלל לא עולות בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, ה- TRC בדרום אפריקה סיפק בסיס כלשהו לשקול חניונים מותנים כפשרה מועילה, במיוחד אם הם עוזרים להבטיח את הווידוי של מבצעי העבירות.
ארגון ANC
הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) הוא מפלגת השלטון של דרום אפריקה ונמצאת בשלטון מאז המעבר לדמוקרטיה באפריל 1994. הארגון נוסד בתחילה כקונגרס הלאומי של דרום אפריקה (SANNC) ב־8 בינואר 1912 בבלומפונטיין, יחד עם המטרה להילחם למען זכויותיהם של דרום אפריקאים שחורים. תקופתה המוקדמות של הארגון התאפיינה באינרציה פוליטית בגלל מאבקי כוח וחוסר משאבים, הגברת הדיכוי וההשתלטות של שלטון המיעוט הלבן על המפלגה. כתוצאה מההפרדה הגזעית, סלידתה מהתנגדות על ידי אנשים שחורים ופיצוח אכזרי של פעילים פוליטיים, הוקם ארגון ה- ANC.
באמצעות ח"כ ניהל ה- ANC את המאבק למען זכויותיהם של דרום אפריקאים שחורים וקיבל תמיכה ממספר מדינות אפריקאיות ובנוסף מהגוש הסובייטי בפעילותו. עם ההתנגדות הפנימית הגוברת, הלחץ הבינלאומי וקריסת ברית המועצות, נאלצה ממשלת האפרטהייד להיכנס למשא ומתן עם האו"ם. בכך התרחשה התמוטטות האפרטהייד וההתחלה של השלטון הדמוקרטי בשנת 1994.
בבחירות הלאומיות בין השנים 1994–2004, ה-ANC עלה בעקביות בפופולריות של הבחירות. עם הבחירות ב -2009 ספגה המפלגה ירידה בפופולריות שחזרה על עצמה בשנת 2014. תקופת הזמן הזו חפפה גם היא עם נשיאותו של ג'ייקוב זומה.
הקשר בין ועדות TRC, ANC לשלישיית פבקו
ועדת האמת והפיוס (TRC) הייתה ועדה שהתבססה על הרעיון של צדק. הדיונים שקיימה הוועדה לא נועדו להביא לדין אנשים בגלל המעשים הפליליים שעשו אלא השגת האמת על ידי היותם פתוחים וכנים לגבי מה שהתרחש במהלך אפרטהייד. ה- TRC לא עוסק רק במבצעים, אלא בקורבנות ובמשפחותיהם, במטרה לעזור להם לדעת מה עלה בגורלם של יקיריהם. המקרה של שלישיית PEBCO ממחיש כמה חשוב למשפחות הקורבן גילוי האמת, ובזכות ועדה זו זכו נשותיהם לגלות את האמת. לדבר על רגשותיהם וקבלת הזדמנות להתעמת עם אלה שלקחו מהם את יקיריהם בתקווה לתת להם את היכולת למצוא סגירת מעגל כלשהי. ברבים מהסרטונים שצולמו במהלך דיוני ה- TRC, שם היו סצינות רבות של משפחות בוכות שהן מבולבלות בגלל שמיעת עדויות של משטרת הביטחון ואחרים המעורבים. בסרט "מול האמת עם ביל מור", סרט תיעודי בנושא ה- TRC, אחת מנשותיהם של קורבנות שלישיית פבקו נפגעת כל כך רגשית ממה שהיא שומעת שעליה לעזוב את החדר. מקרים כמו אלה ממחישים במובנים רבים את הריפוי בתהליך. האבל הוא חלק מתהליך זה וזה שחלקם נאלצו לחכות שנים על גבי שנים דרך, אך ה- TRC נתנה להם את ההזדמנות להמשיך בתהליך זה באמצעות חיפוש אחר האמת, מכיוון שהאמת מאפשרת להם להשלים עם מה שקרה. סיפו סמואל צ'ארלס האשוואס נולד במידלדריפט, עבר לגור בפורט אליזבת בשנות החמישים. במהלך תקופה זו הוא הפך לחבר בקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) ובמוחונטו וסיזווה (ח"כ) בשנות החמישים והשישים. הוא היה פעיל מחתרת עד שנעצר בשנת 1962 בגלל פעילותו הפוליטית והואשם בעבירות חבלה. בהמשך הוא נידון לעשר שנות מאסר באי רובן. האש שוחרר באוקטובר 1973 ומיד הועמד למעצר בית למשך חמש שנים עם תנאים קפדניים המונעים ממנו להיות בחברתו של יותר משלושה אנשים בכל פעם ולהגביל אותו לעיירה קוואזח'לה בפורט אליזבת. היה קשה לו מאוד להמשיך לעבוד, אולם זה לא הרתיע אותו להמשיך בעבודתו המדינית המחתרתית ככל שהתעוררו הזדמנויות.
בעבודה עם בני מחתרת של ה- ANC / ח"כ, יחד עם פעילים פוליטיים אחרים, הם הקימו מבנים פוליטיים משפטיים שמטרתם להתנגד למשטר האפרטהייד בכל דרך אפשרית. יחד עם מנהיגים כמו אדגר נגוי, ארנסט מלגאס והנרי פזי, הם החיו את ארגון האזרחות השחור של פורט אליזבת (PEBCO) באוקטובר 1979. כאשר הוסר צו האיסור שלו, נבחר האש למזכיר הכללי הרביעי של PEBCO המכהן יחד עם האלוף גאלה, קקאווולי גודולוזי, ג'קסון מדונגווי, מנגאליסו נגקסוקוואנה ושולה מקפלה. זה היה תחת ההנהגה הקולקטיבית של PEBCO יחד עם איגודים מקצועיים מתקדמים שהפכו את הכף המזרחי בכלל ואת פורט אליזבת בפרט לבלתי ניתנים לבלתי נשלטים.
