שלמה כהן-צידון
| תאריך עלייה | 1949 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| סיעה | גח"ל, המרכז החופשי | ||||
| |||||
שלמה כהן-צידון (15 בפברואר 1923 - 16 בפברואר 2012) היה חבר הכנסת בכנסת השישית.
ביוגרפיה
כהן-צידון נולד באלכסנדריה שבמצרים לראובן ולפרידה (הוריו היו ילידי צידון שבלבנון), בה הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "דה מאנש" בעיר ובבית הספר הגבוה למסחר. היה פעיל בתנועה הציונית במצרים. ניהל את בית הספר היהודי דה לה פרגולה שבאלכסנדריה. בשנת 1949 עלה לישראל. הוא למד בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב והוסמך לעריכת דין. בשנים אלו היה פעיל בהתאחדות עולי מצרים[1]. בשנת 1960 דרש בשם עולי מצרים שמדינת ישראל תשתמש ברכוש מצרי מוקפא לפיצוי עולי מצרים שנשאירו במצרים את רכושם[2]. הוא גם פעל בקרב יוצאי עדות המזרח בישראל, הוציא לאור את כתב העת "אל המזרח" ומשך תקופה היה פעיל במפא"י.
היה עורך הדין של משפחת שוחמכר בעת פרשת יוסל'ה שוחמכר והוציא ספר בשם "איפה יוסל'ה" בהוצאת העולם הזה. כן ייצג את אשתו של חיים יהודה[3].
בשנת 1961 היה כהן-צידון שותף לייסוד המפלגה הליברלית הישראלית[4]. במסגרת גח"ל הוא כיהן כחבר הכנסת בין השנים 1966–1969, כמחליפו של אליהו מרידור לאחר פטירתו. היה פעיל בוועדת הפנים, ועדת החינוך והתרבות וועדת העבודה. ביולי 1968 הוא פרש מהליברלים והקים סיעת יחיד[5]. בפברואר 1969 הצטרף לסיעת המרכז החופשי.
לאחר הסכם השלום עם מצרים התבטא:
הקמת ישובים בשטחים הערביים הכבושים הפכו להיות חסרי משמעות. אם ערפאת היה בא לירושלים הייתי מסכים לסגת מהגדה המערבית ולהקמת מדינה פלסטינית. אני מכיר את הערבים, ואני משוכנע שאנחנו יכולים לחיות איתם.
— מחלוקת בציון, פרק עשירי
נפטר בפברואר 2012, היה נשוי ללאה ואב לשלוש.
כתביו
- דרמה באלכסנדריה (1945-55), הוצאת שחור על גבי לבן, 1965
קישורים חיצוניים
שלמה כהן-צידון, באתר הכנסת - שלמה כהן-צידון, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "שלמה כהן-צידון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4486
הערות שוליים
- ^ נציגי עולי מצרים אצל בן גוריון, דבר, 11 בדצמבר 1956
- ^ עולי מצרים דורשים פיצויים על רכושם שנשדד מהרכוש המצרי המוקפא, חרות, 10 בנובמבר 1960
- ^ נדחתה תביעת רינה יהודה, מעריב, 27 ביולי 1960
- ^ עלה על סוס חדש, מעריב, 16 ביוני 1961
- ^ כהן צידון הודיע על פרישתו מגח"ל והקמת סיעת יחיד, דבר, 30 ביולי 1968
