רבי שמואל למברגר
הרב ד"ר שמואל למברגר (Shmuel Lemberger; 8 במאי 1886 – אוגוסט 1960, י"ט באב תש"כ) היה מאנשי אגודת ישראל[1][2] וכיהן כחבר (ממלא מקום) במועצת המדינה הזמנית.[3]
ביוגרפיה
שמואל למברגר נולד ברוזנובה (Rozsnyó) שבהונגריה, בן מלכה (אמיליה בת שופרה) ביליצר (נפטרה ב-19 בפברואר 1938), נצר למשפחת רבנים.
למד בישיבת פרשבורג[4] והיה תלמיד של נכדו של החתם סופר - ה"שבט סופר". בגיל 22 הוסמך לרבנות, לאחר 11 שנות ישיבה. התמנה לרב בקהילת סנט מורגן.
למד בברלין התמחות בשפות, היה בעל תואר במשפטים, ועשה שני דוקטורטים, האחד בברלין והאחר בווינה. אחד הדוקטורטים עסק ביחס ובהשפעה של מקורות חז"ליים על פירושו של אב הכנסייה הירונימוס לספר ישעיהו. שירת כרב צבאי בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה בחזית המזרח (היה ברוסיה) ואף קיבל אות הצטיינות על גבורה ואומץ לב.
היה נשוי לנוחה (או ניחה) נטה (Nata - נטליה) לבית שיף (28 בינואר 1893–1970), ילידת דויטשקרויס שבאוסטריה, בת לאברהם שיף (שיפף) (בנו של ר' מאיר איזנשטט - בעל "פנים מאירות") ולרגינה רחל (ראכלה) (בת ר' שמשון הלוי ומרת יטל) לבית גולדשטיין, ולה עשרה אחים ואחיות. הם קבעו את ביתם בוינה ושם נולדו עשרת ילדיהם, שניים נפטרו בצעירותם (שלמה נפטר סמוך ללידתו, אהרון נפטר ממחלה בגיל 8 ב-1939).
המשפחה חיה בווינה והילדים חונכו בחינוך דתי בשילוב השכלה כללית. בליל הבדולח פרצו חיילי SS לבית המשפחה, שברו כלים וגרמו חרדה גדולה ליושבי הבית. ב-13 בפברואר 1939 עזבה המשפחה את וינה, הפליגה עם אנייה של "אדריאטיקה" שעזבה את וינה ב-13 בפברואר 1939 והגיעה לחיפה ב-23 בפברואר 1939 והתיישבה בתל אביב. בתקופת המנדט היה הרב למברגר חבר בוועד ההצלה הישובי. הוא עמד בראש חוג חתם סופר ונמנה עם פעילי אגודת ישראל בישראל, השתתף בארגון הוועידות הארציות, ואף ייצג את אגודת ישראל, כממלא מקום, במועצת המדינה הזמנית.
בשנת 1952 מונה לשופט עירוני של העיר תל־אביב–יפו, לצד 30 איש אחרים.[5]
בתוך שלל עיסוקיו, ראה שמואל למברגר חשיבות רבה בהדפסה מחדש של ספרי קודש שהיו נדירים באותה התקופה, בין השאר, הדפיס מחדש את התלמוד הירושלמי, חומש 'תורה תמימה', סידור 'סדר עבודת ישראל' (שהודפס במקור בדפוס רדלהיים (אנ'), גרמניה[6]), חידושי הריטב"א ועוד.
הבן אברהם, נפל ביום כ"ו בניסן תש"ח (5 במאי 1948) בקרב על גוש עציון במלחמת העצמאות. בשל קשיי תקשורת, הבשורה על נפילתו של אברהם הגיע רק שבוע מאוחר לתל אביב, מקור מגורי המשפחה, וכך אירע שהמשפחה ישבה עליו שבעה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל (ה' באייר תש"ח). בן אחר, יהודה, היה חבר באצ"ל ונתפס בשנת 1945 על ידי הבריטים סמוך למבצר "שוני".[7] יהודה נשפט, נידון למאסר וישב בכלא עכו עד ששוחרר לקראת קום המדינה.
שמואל למברגר נפטר בי"ט באב תש"כ (1960).[8]
הערות שוליים
- ^ משלחת אגודת ישראל אצל האדמ"ור מסרט ויז'ניץ שליט"א
- ^ רשימת המשתתפים בוועידת ״אגדת ישראל״ בפרסבורג., "הדרך" 14-15, תר"פ, עמ' 118
- ^ חברי מועצת המדינה הזמנית
- ^ כינוס תלמידי ישיבת פרסבורג, הצופה, 21 באוקטובר 1940
- ^ מונו 31 שופטים עירונים לת"א–יפו, חרות, 29 ביוני 1952
- ^ סדר עבודת ישראל, דפוס רעדעלהיים, גרמניה
- ^ אצ"ל: מעצר קורס מפקדים בשוני
- ^ מודעת אבל בעיתון "בית יעקב" גיליון 15–16, אב-אלול תש"כ, ירושלים
