שמעון בר סבא
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מאר שמעון בר סבא (בסורית: ܡܪܝ ܫܡܥܘܢ ܒܪܨܒܥܐ, 316-17 באפריל 344[1]) היה הבישוף של סיליקיא-קטסיפון, באימפריה הסאסאנית, ראש הכנסייה המזרחית (אנ') דה פקטו, עד מותו. הוא היה בישוף במהלך רדיפות הנוצרים של המלך שאפור השני של האימפריה הסאסאנית, והוצא להורג יחד עם רבים מחסידיו בהם אחותו ופוסאי (אנ'). הוא נערץ כ"קדוש" בקהילות נוצריות שונות.
ביוגרפיה
שמעון בר סבא נולד בשנת 316 . הוא התמנה לבישוף בשנת 329, בסיליקיא-אקטיספון (כיום מחוזא). בתקופת שאפור השני חשש המלך שהמיעוט הנוצרי ישתף פעולה עם האימפריה הרומית שבאותו זמן כבר קיבלה עליה את הנצרות, ואנשיו הוציאו נוצרים רבים להורג. בהמשך הוא שינה את מדיניותו וקרא לנוצרים להמיר את דתם לזורואסטריות. שמעון בר סבא נעצר בשנת 344 והובא לפני המלך שאפור השני עם עוד 102 בישופים וכמרים. הוא התבקש להתפלל אל השמש אולם סירב לעשות כן. אותם 102 נוצרים הוצאו להורג מול עיניו ולבסוף נערף ראשו של מר סבא עצמו. ההיסטוריונים חולקים על מספרם של המוצאים להורג בתקופה זו והוא עומד בין 16,000 ל-200,000 מוצאים להורג.
תיעוד
סיפור המרטירים באימפריה הסאסנית נכתב בחיבור סורי מאותה תקופה בשם "פעולות המרטירים הפרסים". קיימים מספר כתבי יד של החיבור. בגרסתו הקצרה והמוקדמת יותר הוא מושווה ליהודה המכבי ותומכיו למכבים עצמם. בגרסה מאוחרת יותר ההשוואה הזו אינה קיימת והם מוּשווים למרטירים הנוצרים הראשונים שנהרגו תחת השלטון הרומי.
סיפורו של שמעון בר סבא מתוך החיבור הגדול של המרטיטרים הפרסים תורגם לאנגלית בידי קייל סמית[2].
לקריאה נוספת
- David Wilmshurst, The Martyred Church-A History of the Church of the East, London, 2011, p. 16
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "שמעון בר סבא".