שרלוט פורטן גרימקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שרלוט לואיז ברידג'ס פורטן גרימקה (באנגלית: Charlotte Louise Bridges Forten Grimké;‏ 17 באוגוסט 1837 – 23 ביולי 1914) הייתה  פעילה נגד העבדות, משוררת ומחנכת. היא גדלה במשפחה אמידה שהייתה חלק מהתנועה לביטול העבדות בפילדלפיה. היא עבדה כמורה במשך שנים רבות, כולל בהוראת עבדים משוחררים במהלך מלחמת האזרחים, בדרום קרוליינה. מאוחר יותר בחייה, היא נישאה לפרנסיס ג'יימס גרימקה, איש דת פרסביטריאני שעמד בראש כנסייה גדולה בוושינגטון די סי. הוא היה אחיין של האחיות גרימקה הידועות מהתנועה לביטול העבדות, והיה בעצמו פעיל זכויות האזרח.

היומנים שלה נכתבו לפני סוף מלחמת האזרחים ופורסמו במהדורות רבות במהלך המאה ה-20, ונחשבים למסמכי תיעוד היסטורי משמעותיים ונדירים על חייה של שחורה חופשית בצפון בשנים הקודמות לשחרור העבדים.

תחילת דרכה

שרלוט "לוטי" פורטן נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה, למרי וירג'יניה ווד (1815–1840) ורוברט ברידג' פורטן (1813–1864). רוברט פורטן וגיסו רוברט פרוויס היו מתנגדי עבדות וחברים בארגון בשם "Philadelphia Vigilance Committee", חלק מרשת סיוע לעבדים בורחים. אמה, דודותיה, וסבתה היו חברות מייסדות של איגוד הנשים נגד עבדות של פילדלפיה. גם סבה, ג'יימס פורטן, היה פעיל זכויות אזרח מוביל בזמנו, והוא היה מקור העושר של המשפחה; הוא המציא מכשיר שתרם לביצועי מפרשי ספינות, והרוויח הון של $100,000, שנחשב אז הון גדול.[1]

בעוד שבני משפחת פורטן היו שחורים חופשיים מהצפון, מצד אמה לא היה זה המצב: אמה וסבתה יצאו מהעבדות, ואמה, מרי, הייתה בתו של בעל המטע העשיר ג'יימס קתקרט ג'ונסטון מצפון קרולינה, ונכדתו של מושל המדינה סמואל ג'ונסטון.[2] מרי ואמה אדית ווד (1795–1846) נחשבו לרכושו של קפטן ג'יימס ווד מצפון קרוליינה.

לאדי ווד היו ארבע בנות מג'יימס קתקרט: מרי וירג'יניה, קרוליין (1827–1836), לואיזה (1828–1836), ואנני א. (1831-1879). ג'ונסטון הביא לשחרורן של אדי ובנותיה בשנת 1832, וסייע להן להתיישב בפילדלפיה בשנת 1833. 

אחרי שמרי וירג'יניה ווד נישאה לרוברט פורטן ב-1836, אדי חייתה בביתם ושילמה שכירות לחתנה.[3] כשמרי נפטרה משחפת ב-1840, אדי טיפלה בנכדתה שרלוט יחד עם דודתה הצעירה של שרלוט, בתה אנני ווד, שהייתה רק שש שנים מבוגרת ממנה. כשאדי נפטרה בשנת 1846, שרלוט גודלה על ידי קרובי משפחה שונים, ואנני אומצה על ידי חברה של המשפחה, איימי מתילדה קאסי.[4]

מגיל צעיר, גילתה שרלוט סלידה וכעס על קיום העבדות. היא עצמה נולדה חופשיה ועשירה בצפון, אך הייתה לעיתים רואה מחלונה שיירות עבדים כבולים שברחו ונלכדו, או נחשפת באופנים אחרים לתופעה. כשהחלה לכתוב, זה היה אחד הנושאים המרכזיים בכתיבתה.

בשנת 1854, מאחר שאביה דאג שהיא בודדה מידי בפילדלפיה, שרלוט עברה למסצ'וסטס כדי לגור עם משפחת קאסי, ולמדה שם בבית ספר פרטי לנערות, שם רכשה השכלה מקיפה. היא הייתה התלמידה הלא-לבנה היחידה מבין 200 תלמידות בבית הספר. כשסיימה אל לימודיה שם, המשיכה לימודיה בספרות בבית ספר למורות. עבודתה הראשונה כמורה הייתה בבית ספר ציבורי בסיילם, מסצ'וסטס, והיא הייתה המורה השחורה הראשונה שלימדה תלמידות לבנות במערכת החינוך של סיילם.[5]

הכנסייה הפרסבטריאנית כיום

אקטיביזם

בסיילם, שארלוט פורטן התחילה להיות פעילה בארגון למיגור העבדות, והייתה לדמות משפיעה במעגלים אקטיבסטיים, בעיקר בגיוס כספים, בניית קואליציות, ודוברות. היא ארגנה הרצאות על ידי מרצים וסופרים בולטים, כולל ראלף וולדו אמרסון וסנטור צ'ארלס סאמנר. פורטן יצרה קשרים עם פעילים אחרים, כמו ויליאם לויד גאריסון, העורך של כתב העת The Liberator, והנואמים הפעילים וונדל פיליפס, מריה ווסטון צ'פמן וויליאם וולס בראון.

בעת לימודיה, שרלוט מאסה במה שראתה בגזענות הממוסדת, הקיימת גם במרחבים לבנים-ליברליים, והחלה לכפור בכל המוסדות הלבנים-אירופאים, כולל הדת הנוצרית וחגיגות 4 ביולי (יום העצמאות האמריקאי) כ"חג צבוע".  

לאחר נישואיה, פעלה רבות למען נשים ובארגוני נשים בקהילתה בפילדלפיה.

הוראה

בשנת 1856, פורטן התחילה ללמד בבית הספר היסודי על שם אפס בסיילם, המורה השחורה הראשונה במערכת החינוך שם שלימדה תלמידים לבנים.[6] אף על פי שהתקבלה שם יפה, היא החליטה לחזור לפילדלפיה עקב מחלת השחפת. בשלב זה, היא החלה לכתוב שירה, ורבות מיצירותיה עסקו בנושאים אקטיביסטיים, ופורסמו בעיתונים שחורים וכתבי עת מתנגדי עבדות.[7] 

במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, פורטן הייתה המורה השחורה הראשונה להצטרף למשלחת לאיי דרום קרוליינה, שם הצבא הצפוני איפשר הקמת בתי ספר למען עבדים משוחררים. אדמות האיים, שהיו בעיקרם מטעי כותנה ואורז, חולקו על ידי כוחות הצפון לשחורים המשוחררים.[8] היא התקבלה לעבודה זו אחרי ניסיונות רבים בהם נדחתה בשל גזעה. בסופו של דבר היא נסעה על דעת עצמה לדרום קרוליינה, מצאה משרת הוראה באופן עצמאי, וכך הגיעה לעשייה זו. פורטן התעקשה ללמד את תלמידיה השחורים היסטוריה שחורה ולא רק את ההיסטוריה הלבנה שבתוכנית הלימודים, והייתה מספרת להם על פעילים שסייעו לעבדים להימלט, כגון דודה, רוברט פורוויס, שהיה חלק מן ה-underground railroad, טוסן לוברטיר, המכונה "משחרר האיטי", שם הנהיג מרד עבדים, והפעיל הלבן ג'ון בראון, שהיה ידוע כ"ידיד השחורים". 

פורטן כתבה מאסות במשך תקופה זו, תחת הכותרת "החיים באיי הים", אשר פורסמו במגזין Atlantic Monthly.[9] בהם סיפרה בין היתר על סיפוקה מעבודתה, ועל תחושתה שהשחורים מהדרום אותם לימדה יותר נלהבים ללמוד מתלמידיה בצפון. במהלך שהותה, נרקמה חברות קרובה בינה לבין רוברט גולד שו, מפקד גדוד 54 השחור של מסצ'וסטס שנלחם באיים במלחמה. היא הייתה נוכחת כאשר ה-54 הסתער על פורט ואגנר בלילה של ה-18 ביולי 1863. שו נהרג בקרב, ופורטן התנדבה כאחות כדי לטפל בחיילים השורדים מהגדוד.

לאחר המלחמה פורטן עבדה במחלקת האוצר של ארצות הברית בוושינגטון די סי כגייסת מורים. בשנת 1873 היא הפכה לפקידה במחלקה.

חיי משפחה

בדצמבר 1878, פורטן נישאה לכומר פרנסיס ג'. גרימקה, שכיהן בכנסייה הפרסביטריאנית ברחוב 15 בוושינגטון די. סי., השייכת לקהילה שחורה גדולה ומובילה בעיר. גרימקה היה האחיין המעורב גזעית של האחיות מתנגדות העבדות שרה ואנג'לינה גרימקה מדרום קרוליינה. פרנסיס ואחיו ארצ'יבלד גרימקה היו בניהם של הנרי גרימקה וננסי ווסטון (אישה של צבע). כשנישאו, פורטן הייתה בת 41 וגרימקה היה בן 28.

ב-1 בינואר 1880, נולדה לזוג בת, תיאודורה קורנליה, אבל התינוקת נפטרה כשהייתה בת פחות מחמישה חודשים. שרלוט עבדה יחד עם בעלה בכנסייה, בעיקר בתחומי קשרי קהילה, צדקה וחינוך. היא ארגנה מיסיון נשים, ופעלה להעצמה שחורה בקהילה.

כשאחיהן של פרנסיס, ארצ'יבלד גרימקה, מונה לתפקיד קונסול ארצות הברית ברפובליקה הדומיניקנית (1894-1898), פרנסיס ושרלוט טיפלו בבתו אנג'לינה וולד גרימקה, שחייתה איתם בבירה. אנגלינה גרימקה הפכה בבגרותה לסופרת מוערכת.

פרטי חייה של שרלוט במהלך שנות ה-1880 וה-1890 מתועדים במכתבים שהתגלו בשנות ה-2000 מאת לואיזה מ. ג'ייקובס, חברתה של פורטן גרימקה, ובתה של הסופרת הנמלטת מעבדות, הארייט אן ג'ייקובס.[10]

בית שרלוט פורטן גרימקה

בית שרלוט פורטן גרימקה בוושינגטון די סי רשום כאתר מורשת לאומי.[11]

כתיבה מאוחרת

עבודתה האחרונה של פורטן גרימקה הייתה מאסה שכתבה בתגובה למאמר מערכת בכתב העת The Evangelist ששאל בכותרתו "Relations of Blacks and Whites: Is There a Color Line in New England?" ובה נטען כי אין אפליה נגד שחורים בניו אינגלנד. פורטן גרימקה השיבה כי ישנם שחורים אמריקאים שמצליחים אף על פי שהם עומדים בפני מכשולים יוצאי דופן, ושהם פשוט מבקשים יחס הוגן ומכובד.[12]

במהלך המלחמה כתבה שרלוט תכופות ביומניה, אך הרגל זה דעך לאיטו אחרי סיום המלחמה, אף על פי שעדיין הייתה מתעדת דברים משמעותיים בחייה, כמו מות בתה ועבודתה יחד עם בעלה.[5]

לקריאה נוספת

  • Billington, Ray, ed., The Journal of Charlotte Forten: A Free Negro in the Slave Era, New York: Norton, 1981. מסת"ב 978-0-393-00046-7
  • Randall, Willard Sterne and Nahra, Nancy. Forgotten Americans: Footnote Figures who Changed American History. Perseus Books Group, United States, 1998. מסת"ב 0-7382-0150-2
  • Maillard, Mary. ""Faithfully Drawn from Real Life" Autobiographical Elements in Frank J. Webb's The Garies and Their Friends". Pennsylvania Magazine of History and Biography 137.3 (2013): 261-300. JSTOR 10.5215/pennmaghistbio.137.3.0261.
  • Maillard, Mary, ed. Whispers of Cruel Wrongs: The Correspondence of Louisa Jacobs and Her Circle, 1879-1911. University of Wisconsin Press, 2017. ISBN 978-0-299-31180-3. {{cite book}}: |last= has generic name (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Shockley, Ann Allen, Afro-American Women Writers 1746-1933: An Anthology and Critical Guide, New Haven, Connecticut: Meridian Books, 1989. מסת"ב 0-452-00981-2
  • Stevenson, Brenda, ed., The Journals of Charlotte Forten, New York: Oxford Press, 1988. מסת"ב 978-0195052381
  • Winch, Julie, A Gentleman of Color: The Life of James Forten, New York: Oxford University Press, 2002. מסת"ב 0-198-02476-2

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרלוט פורטן גרימקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Julie Winch, A Gentleman of Color: The Life of James Forten, New York: Oxford University Press, 2002, 279-80
  2. ^ http://ncpedia.org/biography/johnston-james-cathcart Johnston, James Cathcart
  3. ^ Mary Maillard, "'Faithfully Drawn from Real Life:' Autobiographical Elements in Frank J. Webb's The Garies and Their Friends," Pennsylvania Magazine of History and Biography 137.3 (2013): 265-271.
  4. ^ Cassey, Amy Matilda Williams 1808-1856
  5. ^ 5.0 5.1 Brenda Stevenson, ed., The Journals of Charlotte Forten, New York: Oxford Press, 1988
  6. ^ Terry Lee Marzell, Chalkboard Champions, Tucson, AZ: Wheatmark, 2012.
  7. ^ Bio: "Charlotte L. Forten Grimke", Poetry Foundation
  8. ^ "Seaside Plantation, Beaufort County (S.C. Sec. Rd. 77, St. Helena Island)". National Register Properties in South Carolina. South Carolina Department of Archives and History.
  9. ^ Atlantic Monthly, Vol. 13, No. 79, May 1864
  10. ^ Mary Maillard. Whispers of Cruel Wrongs: The Correspondence of Louisa Jacobs and Her Circle, 1879-1911. University of Wisconsin Press, 2017. ISBN 978-0-299-31180-3.
  11. ^ National Historic Landmarks Program "Grimke, Charlotte Forten, House". 6 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Ray Billington, ed., The Journal of Charlotte Forten: A Free Negro in the Slave Era, New York: Norton, 1981.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שרלוט_פורטן_גרימקה&oldid=2036063"