תורת הרפואה של פליניוס
"תורת הרפואה של פליניוס" או "הכתבים הרפואיים של פליניוס" (בלטינית: Medicina Plinii, תעתיק: מדיקינה פְּלִינִיאִי) הוא קובץ לטיני מאת מחבר אנונימי של תרופות רפואיות, המתוארך לתחילת המאה ה-4 לספירה.
על החיבור
מלקט הקטעים בקובץ, באומרו שהוא מדבר מניסיון, מציע את החיבור כאמצעי קומפקטי לנוסעים, בהתמודדות עם רוכלים שמוכרים תרופות חסרות ערך במחירים מופקעים, או עם בורים שרק מעוניינים ברווח כספי. החומר מוצג בשלושה ספרים בסדר הרגיל (a capite ad calcem, "מראש עד עקב"), הראשון עוסק בטיפולים הקשורים לראש ולגרון, השני בגוף העליון ובגפיים התחתונות, והשלישי במחלות מערכתיות, מחלות עור ורעלים.
הספר מכיל יותר מ-1,100 מתכונים פרמקולוגיים, רובם הגדול מהספר "תולדות הטבע" של פליניוס הזקן. בין המקורות האחרים נמנים קלסוס, סקריבוניוס לארגוס ודיוסקורידס. מרבית המתכונים מכילים מספר מצומצם של מרכיבים, ובניגוד לאוספים מורחבים ויסודיים יותר כמו De medicamentis liber של מרקלוס אמפיריקוס (אנ'), מידות מדויקות בדראכמה, דנארי או יחידות אחרות, מצוינות עבור נוסחאות מעטות בלבד.
אולי מכיוון ששמו של פליניוס צורף אליו, הספר נהנה מפופולריות רבה והשפעה, עם גרסאות כתב-יד רבות מימי הביניים. הוא שימש לעיתים קרובות כמדריך במרפאות של נזירים נוצרים.
האוסף נזכר גם בשם Medicina Plinii Secundi ("תורת הרפואה של פליניוס סקונדוס") או Plinii valeriani (של פליניוס ואלריאנוס), ומחברו מצוין לפעמים בשם "פסאודו-פליניוס". הוא שימש כמקור עיקרי עבור הקובץ Physica Plinii ("הכתבים המדעיים של פליניוס"), אוסף רפואי מהמאה ה-5 או ה-6.
תרופות לדוגמה
המרכיבים והשיטות ב"מדיקינה" אופייניים למדריכים פרמקולוגיים לטיניים. חומרים עשויים להיות בוטניים, מבעלי חיים או מתכתיים; תהליכים כוללים הרתחה של צמחים (אנ'), החלבה (ערבוב בין נוזלים), חימום לטמפרטורה מאוד גבוהה (אנ') ותסיסה. המרקחות ניתנות לשימוש באופן מקומי או באכילה. מאפיין קבוע של המדריכים היה קסם, אותו ניתן אולי להשוות לריפוי באמונה.
להלן מרשם לעיניים אדומות, המופיע בספר הראשון: "השתמש בדם של יונה או תור כטיפות. השתמש בהרתחה של אספלניום (אנ') בדבש ותחבושת צמר טבולה בשמן או יין. שימוש בשורש רוטה (אנ') מסייע גם הוא."
בספר השלישי רשומים מספר טיפולים עבור קדחת quartanis (ככל הנראה מלריה). הראשון דורש מסמר ששימש בצליבה, שצריך לקשור לראש ברצועת בד, או בחבל מצלב, ואז לפזר עליו זבל פרה שחומם בטמפרטורה גבוהה. בשמונה משפטים של תרופות - בהם מעורבים, בין חומרים אחרים, זרעי שמיר, לב של ארנבת, שתן של ילד וצפרדע מבושלת בשמן, ואף לכידת עכבר חי, קיטום אוזניו ושחרורו - היעדרם של מעברים תחביריים גורם לכך שפחות ברור מאשר בחיבורו של מרקלוס, אם מדובר ברצף של אותו טיפול או סדרת אלטרנטיבות מוצעות. הפרק מסתיים בלחש קסם ובהוראות קפדניות למבצע:
- "אתה כותב את הדברים הבאים על דף חדש של פפירוס, שעל החולה לענוד צמוד על פרק ידו הימנית: 'התרחקי מאיש זה גאיוס סיאוס, קדחת, שלמה רודף אותך'. באותו האופן, קשור לחם ומלח בבד פשתן תלוי על חוט דק וקשור סביב עץ עם חוט דק והפצר בלחם והמלח שלוש פעמים: 'אורחי מגיעים מחר, שמרו עליהם'. עליו לומר זאת שלוש פעמים."
הקסם הסימפתטי (אנ') שמופעל כאן (עץ = אדם) דומה לקסמי הריפוי באמצעות עצים אצל קאטו הזקן ומרקלוס. השם "גאיוס סיאוס" (או "גאיוס לוקיוס") היה המקבילה הלטינית ל"פלוני", והיה צריך להחליפו בשם המטופל. לחשים וכתובות של קסמים רפואיים, כמו על קמעות, לעיתים קרובות מאנישים ופונים בדברים אל המחלה עצמה. ההתייחסות לשלמה המלך אינה יוצאת דופן בהתחשב באופיו הסינקרטיסטי והבינלאומי של הקסם בעולם ההלניסטי; שלמה מזומן לעיתים קרובות בקסמי ריפוי או מתואר על קמעות כמגרש או מביס נגע. כוחו נגד שדים נזכר ביוונית אצל יוסף בן מתתיהו,[1] בספר החיצוני "צוואת שלמה" (אנ') ועל גבי פפירוסים של קסמים וקמעות. הצירוף המילולי המופיע כאן בלטינית Solomon te sequitur, נמצא על גבי קמעות ביוונית.[2]
קישורים חיצוניים
- Valentin Rose. Plinii secundi quae fertur una cum Gargili Martialis Medicina. Leipzig: Teubner, 1875
הערות שוליים
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ב, פסקה ה, סעיף 47.
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXLVII. Medicina Plinii, pp. 649-650
