תורת התשובה בחסידות אשכנז
תורת התשובה היא אחת מהמקורות המרכזיים בהם ניתן למצוא את דרכי המחשבה החדשים ואת עיקרי תורת המוסר אותם פיתחו חסידי אשכנז.[1] תורה זו אף ידועה כתורה סגפנית במיוחד בעולם היהודי.[2]
ערך מורחב – חסידות אשכנז
סוגי התשובה
לתפיסתם של חסידי אשכנז, החטא פועל על המציאות בשני אופנים: ראשית, החטא מהווה מרידה בציווי ה', ושנית הוא פוגע בנפשו של החוטא. מאפיין נוסף של החטא, הוא שהחטא תמיד כרוך בהנאה. כתוצאה ממאפיינים אלו של החטא נגזרות גם מטרות התשובה שהן: לפייס את ה' על המרידה בו בביצוע החטא ולתקן את נפש החוטא. שתי מטרות אלו מושגות באמצעות התשובה, שדרך עשייתה נקבעת בהתאם למידת ההנאה שנגרמה לחוטא מביצוע החטא.[3]
ספר חסידים מחלק את שיטת התשובה לארבעה מושגים הידועים גם כ"סוגי תשובה" והם: "תשובת הגדר", "תשובה הבאה", "תשובת הכתוב" ו"תשובת המשקל". ארבעת המושגים האלו נחלקים לשתי קבוצות כאשר כל עשיית תשובה מכילה מרכיב אחד מהצמד הראשון ומרכיב אחד מהצמד השני.[4]
הצמד הראשון עוסק ביחס בין החוטא לחטא. לאדם החוטא ישנן שתי אפשרויות פעולה:
"תשובת הגדר" - לעשות "סייג", כלומר גדר, בינו לבין החטא. החוטא שהחליט לשוב בתשובה מקבל עליו מיני סייגים ופרישויות שמטרתן להרחיקו ממצב בו יעמוד שוב בפני האפשרות לחטוא.
"תשובה הבאה" - היא אפשרות הפוכה. בצורת תשובה זו מעמיד עצמו החוטא באותם תנאים בהם עמד בעבר ונכשל וחטא, ואילו הפעם מתגבר החוטא על יצרו, ומראה בכך את התשובה שעשה (לדוגמה: מתייחד עם אשה שחטא עימה בעבר ועומד בניסיון).
הצמד השני עוסק ביחס שבין החוטא לעונשו:
"תשובת הכתוב" - אם החוטא עבר עבירה עליה כתוב במפורש בתורה מהו העונש, עליו לקבל על עצמו את העונש המבואר בתורה, למעט סייג אחד; שאין אדם רשאי ליטול את חייו. לכן במקרה של עברה שעונשה מוות, ייסר עצמו החוטא ייסורים עזים כמוות מבלי ליטול נפשו.
"תשובת המשקל" - במקרה שחטא בחטא עליו לא מפורט עונש בתורה, ישקול את ההנאה שנהנה בחטא, ולפי משקלה יטיל על עצמו ייסורים. על ידי כך, מכפר החוטא על המרידה בה' בביצוע העבירה. בעשייה זו מבטא החסיד את מוכנותו לסבול ייסורים כנגד משקלה של הנאה אשר בעבר היה מוכן לעבור בעבורה על דברי ה'.[5]
הערות שוליים
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז,72; אלכסנדר אבן-חן, עקדת יצחק בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא (תל אביב: משכל - ידיעות ספרים, 2006), עמ'22.
- ^ ישי קיל, תורתם המוסרית דתית של חסידי אשכנז: בין סגפנות וחושניות (דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, קיץ תשע"ב), עמ' 85.
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז (תל אביב: אוניברסיטה משודרת, 1992), 72-73.
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז (תל אביב: אוניברסיטה משודרת, 1992), 72-74.
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז (תל אביב: אוניברסיטה משודרת, 1992), 74-76.
- ^ גרשם שלום, זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית: חסידות אשכנז, (תל אביב: ידיעות ספרים, 2016), 97.
- ^ שם
דן 83
יוסף דן, חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית, כרך 1 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1990),עמ' 83.
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז (תל אביב: אוניברסיטה משודרת, 1992), 76.
- ^ גרשם שלום, זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית: חסידות אשכנז, (תל אביב: ידיעות ספרים, 2016), 145.
- ^ יצחק בער, המגמה הדתית-החברתית של ספר חסידים) ציון, תשרי תרצ"ח), עמ' 18.
- ^ יוסף דן, תורתם המוסרית והחברתית של חסידי אשכנז, (תרביץ 1982), עמ' 320.
- ^ גרשם שלום, זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית: חסידות אשכנז, (תל אביב: ידיעות ספרים, 2016), 121.
- ^ יוסף דן, חסידות אשכנז (תל אביב: אוניברסיטה משודרת, 1992), 75.
