תותח נ"מ 128
 | |
| תותח 128 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה מייצרת |
 גרמניה הנאצית |
| שנת ייצור | 1942 - 1945 |
| דגם קודם | תותח 105 מ"מ FlaK 38 |
| מערכה מרכזית | מלחמת עולם שנייה |
| מידע טכני | |
| אורך | 7.835 מטרים |
| משקל | 17,000 ק"ג |
| מערכות נשק | |
| קליבר | 128 מ"מ |
| אורך קנה | 4.938 מטרים |
| סוגי תחמיש | HE,AP,HEAT |
| משקל פגז | 27.9 ק"ג |
| זווית צידוד | 360 מעלות |
| זווית עלרוד | 3°- עד 88°+ |
| מהירות לוע | 880 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 20,900 מטר (גובה מרבי 14,800 מטר) |
תותח נ"מ 128 (כונה גם 12.8cm FlaK 40) הוא תותח נגד מטוסים בקוטר 128 מ"מ מתוצרת גרמניה הנאצית אשר היה תותח הנ"מ הכבד ביותר בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
תותח נ"מ 128 עשה שימוש במספר חידושים טכנולוגיים: טעינה אוטומטית חשמלית, כיוון אוטומטי של מרעום הזמן של הפגזים, מנועי צידוד ועלרוד חשמליים שנשלטו מעמדת בקרה סוללתית אשר קיבלה באופן ממוכן נתוני מכ"ם, ונקירה חשמלית אוטומטית של הפגזים.[1]
פיתוח התותח החל בשנת 1936 על ידי חברת ריינמטאל-בורזיש(אנ') תחת שם הפרויקט "GBH 63" והתבסס על מבנהו של תותח 105 מ"מ FlaK 38 מתוצרת החברה. אב הטיפוס הראשון נמסר לניסויים בשנת 1937 והתותח עבר בהצלחה את ניסויי הירי. עם זאת, תוצאות ניסויי השדה העלו כי אינו פרקטי כתותח נייד עקב מגבלות משקל והצורך לפרק את קנהו ולניידו בנפרד. לאור ביצועיו הטובים של התותח הוחלט בכל זאת להכניסו לשירות ובשנת 1941 סופקו התותחים המבצעיים הראשונים.
רובם המכריע של התותחים הוצבו בעמדות נייחות, בין השאר במגדלי נ"מ ייעודיים (Flaktürme) שהגנו על ברלין, המבורג ווינה. כ-200 תותחים הורכבו על קרונות רכבת וכן פותח נגרר ייעודי (Sd.Anh.220) שאפשר את ניוד התותח בשלמותו על גבי כבישים.
סך הכל יוצרו כ-1100 קנים[2] במספר דגמים (חלקם בעלי יותר מקנה אחד). אורך חיי כל קנה נאמד בכ-1000-2000 יריות. הייצור הואץ בשנה האחרונה של המלחמה, ככל הנראה כמענה להגברת מתקפות מפציצי בעלות הברית על ערי גרמניה.
דגמים
- Flak 40/1 - הדגם הנייח והנייד על גבי נגרר ייעודי
- Flak 40/2 - דגם מתפרק לניוד על גבי מספר נגררים
- Flak 40/4 - להתקנה על גבי רכבות
- Flak 40/M - להתקנה על גבי ספינות (ככל הנראה לא נכנס לשימוש)
- Flak Zwilling 40 - תותח כפול, בעל שני קנים. הותקן בעיקר על מגדלי נ"מ.
- PaK 40 L/61 - הסבה של התותח לשימוש כחימוש העיקרי של משחית הטנקים הנסיוני Sturer Emil, ממנו נבנו שני אבות טיפוס שהוכנסו ללחימה בחזית המזרחית.
הערות שוליים
- ^ מידע מקיף אודות נשק נ"מ בצבא גרמניה הנאצית, מאתר האינטרנט של האגודה הגרמנית למחקר צבאי-היסטורי (Verein für militärhistorische Forschung e.V)
- ^ טבלאות ייצור נשק ותחמושת בגרמניה הנאצית, לפי שנים, נלקח מ- Fritz Hahn: Waffen und Geheimwaffen des Deutschen Heeres 1933-1945. Bernard & Graefe, Koblenz 1986. מסת"ב 3-89555-128-7
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תותח נ"מ 128 |
