תיאטרון מרכז העיר
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | בודפשט |
תיאטרון מרכז העיר (בהונגרית: (Belvárosi Színház) הוא התיאטרון החשוב מבחינה היסטורית של ארתור בארדוש בבודפשט, בירת הונגריה, אותו ניהל עם הפסקות קטנות במשך כמעט שלושה עשורים. התיאטרון הולאם ב-1949, ובשנת 1951 פעל תחת השם "תיאטרון קטונה יוז'ף", כתיאטרון הקאמרי התיאטרון הלאומי של בודפשט. בשנת 1982, תחת אותו השם של "תיאטרון קטונה יוז'ף" התחיל לפעול תיאטרון - חברה עצמאית שמתחזקת עד היום את מורשת בארדוש.
הבניין
התיאטרון נבנה בחצר בית של רחוב "נסיך הכתר" לשעבר - כיום רחוב שאנדור פטפי מס' 6 בניין דירות בסגנון אר נובו, שהיה מבוסס על העיצובים של אלק פאלוש. הוא נועד במקור כבית קולנוע, אך לא קיבל לשם כך רישיון הפעלה. עם זאת, התעקשותו של ארתור בארדוש הביאה לתוצאות, תחילה הצליח לנהל קברט ולאחר מכן "תיאטרון אמיתי", שנחשב למוסד מודרני למרות הלוגיסטיקה הגרועה שלו. אזור הצפייה היה אינטימי, ענה במלואו על הציפיות של התקופה.
במה מסתובבת הוקמה במקום, לראשונה באימפריה האוסטרו-הונגרית (1916). התיאטרון נבנה מחדש בין 1975 לבין 1981 על בסיס תוכניותיהם של מריה שיקלוש ושותפתה. החלל הפנימי השתנה, התאים והקישוטים המסורתיים של תחילת המאה ה-20 הוסרו. האר נובו היה כבר נחלת העבר. המתכננות לא יכלו אמנם לשנות באופן משמעותי את המאפיינים הפיזיים של הבמה, אבל הם ביצעו כמה חידושים, בעיקר בטכנולוגיית התאורה והסאונד. על בסיס כל אלה קיבל המבנה דירוג "מודרני", למרות שניתן היה למגר לחלוטין את סכנת הסגירה שלו רק כעבור כמה שנים.
קברט ואחר כך תיאטרון
הבמה המודרנית (1916–1917)
ארתור בארדוש ולהקתו עבר לרחוב קורונהרצג (נסיך הכתר) ב-18 בנובמבר 1916. זה היה בעל סיכון לפתוח תיאטרון באזור הזה, וזה נפתח בשם "הבמה המודרנית". זו הסיבה שבכרזות של ההצגות הראשונות נרשם שזה הקברט של שדרת אנדראשי. ההצלחה הייתה גדולה מהצפוי, ההצגות נערכו בפני תיאטרון בתפוסה מלאה. הצגת מופעי קברט האיכותיים הייתה זו שהתגברה על התחרות הגבוהה. ההצלחה הגדולה כמו גם העניין שלו בתיאטרון, הפנה יותר ויותר את תשומת לבו של בארדוש לתיאטרון של ממש.
תיאטרון מרכז העיר (1917–1951)
ב-1917 בארדוש קיבל אישור להציג מחזות באורך מלא ואימץ את השם "בלווארושי סינהאז", כלומר תיאטרון מרכז העיר (בתרגום מילולי "תיאטרון העיר הפנימית" או "דאונטאון"). בשנת 1926, לאסלו באוטי החליף אותו כמנהל. בין השנים 1929 לבין 1932, ינה הלטאי, פאל ברודי ומלכיאור לנדייל היו גם המנהלים. מ-1932 עד 1939, התיאטרון נוהל שוב על ידי בארדוש עצמו. כיהודי הוא כבר לא יכול היה לנהל את התיאטרון ומי שבא אחריו בשנת 1939 היה ג'רג' פטקוש שהשכיר את התיאטרון לצורכי קולנוע - עקב המשבר הכלכלי - ולכן ועדת המשמעת של לשכת השחקנים הוציאה אותו מרשימת החברים. ב-9 במאי 1945 התיאטרון נפתח מחדש בניהולו של בארדוש בפעם השלישית. ב-1948 הפכה ז'וז'ה שימון למנהלת. אולם בשנת 1949, התיאטרון הולאם, ופרנץ שנדרור הופקד על תפקידו של המנהל.
עשרות של שחקנים מפורסמים שיחקו בתיאטרון בשנות קיומו.
כמה בכורות יוקרתיות (מבחר)
- 1920 : קרל סלובודה : שלוש כוסות תה
- 1929 : פרידייש קארינתי - מלכיאור לנדייל : יאנוש ללא אדמה[1]
- 1931 : שעון זהב ארנה ספ [1]
- 1931 : אוטו אינדיג : הכלה מטורוצקו [1]
- 1936 : ג'ורג' ברנרד שו ז'אן ד'ארק. שחקנים ראשיים: אלמה בולה ואנטאל פאגר[1]
- 1946 : רומיאו ויוליה : שייקספיר. הדמות הנשית הראשית הייתה אליס פנייש, ואת רומיאו גילם פרנץ קאלאי.[1]
לקריאה נוספת
- תיאטראות בודפשט anno
- תיאטרון קטונה יוז'ף: ארתור בארדוש ותיאטרון מרכז העיר
- מאגר תיאטרון
הערות שוליים
