תנגיז קיטובאני
 |
תֶנגיז קיטוֹבאני (בגאורגית: თენგიზ კიტოვანი; 9 ביוני 1938 - 13 בנובמבר 2023) היה פוליטיקאי גאורגי, מנהיג צבאי שהיה בין הבולטים במעורבותו במלחמת האזרחים הגאורגית של תחילת שנות ה-90 כאשר פיקד על המשמר הלאומי הגאורגי וכיהן כשר ההגנה עד שבהדרגתיות התחבר לאדוארד שוורדנדזה שהוזמן קודם לכן להנהיג את המדינה. הוא עמד בראש, במשותף עם ג'אבא יוסליאני, הממשל הצבאי של גאורגיה חודשיים שבין נפילת זוויאד גמסחורדיה מכהונת נשיא גאורגיה ועד להתמנותו של אדוארד שוורדנדזה.
קורות חייו
קיטובאני נולד בטביליסי, בירת גאורגיה. הוא סיים את חוק לימודיו באקדמיה לאומנויות יפות של גאורגיה בעיר ועבר ללמוד בפנימייה בעיירה תתרי צקארו (כארתלי תחתית). לאחר מכן, בין השנים 1967-1969, הוא עבד כצייר הראשי בלשכת הפרסום הממלכתית של טביליסי.
קיטובאני החל את דרכו הפוליטית בתחילת שנות ה-90 כאשר התנועה הלאומית לעצמאות גאורגיה, שהייתה באותה תקופה גאורגיה הסובייטית, הגיעה לשיאה. הוא נבחר למועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה באותה שנה. הוא היה מקורב מאוד לזוויאד גמסחורדיה, דיסידנט של העידן הסובייטי באותה תקופה שהפך ליושב ראש המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה ובסופו של דבר, בשנת 1991, לנשיאה הראשון של גאורגיה. בדצמבר 1990 הוציא גמסחורדיה צו על היווסדות המשמר הלאומי הגאורגי ומינה את קיטובאני לעמוד בראשו. אולם, באוגוסט 1991, התנגשו שני האישים כאשר גמסחורדיה, תחת לחץ של מנהיגי הפיכת ינאייב במוסקבה, הכפיף את המשמר הלאומי למשרד הפנים הגאורגי. קיטובאני סירב לציית לפקודה ועזב את טביליסי עם רוב חייליו והתבצר עימם בערוץ רקוני. זו הייתה תחילת סופו של גמסחורדיה בתפקיד, שחוסר גמישותו הפוליטית אילץ רבים מתומכיו לעבור ולתמוך באופוזיציה.
הפיכה צבאית ומלחמת אזרחים
העימות בין תומכי ומתנגדי גמסחורדיה הדרדרו במהירות לסדרת הפגנות ועימותים חמושים. בסופו של דבר הצטרפו לקיטובאני ראש ממשלת גאורגיה, תנגיז סיגואה ומנהיג היחידה החצי-צבאית, ג'אבא יוסליאני. יחד עימם הוביל קיטובאני, בדצמבר 1991, הפיכה אלימה כנגד גמסחורדיה. יוסליאני עצמו, כמו תומכי גמסחורדיה וכמה משקיפים עצמאיים, טען כי קיטובאני שכר חיילים סובייטים/רוסים שהיו מוצבים בטביליסי שהצטרפו להתקפה על ממשל גמסחורדיה.
ב-6 בינואר 1992 אולץ גמסחורדיה לצאת לגלות ומנהיגי ההפיכה הזמינו, במרץ 1992, את שר החוץ של ברית המועצות לשעבר, אדוארד שוורדנדזה, לעמוד בראש הממשלה הזמנית שהוקמה לאחר ההפיכה. יוסליאני, קיטובאני, סיגואה ושוורדנדזה, ערכו הסכם לשיתוף השלטון ביניהם. השלטון הועבר רשמית מהמועצה הצבאית למועצת המדינה בראשות שוורדנדזה שנועדה לשלוט עד לעריכת בחירות כלליות. סיגואה מונה לתפקיד ראש ממשלת גאורגיה, יוסליואני נותר ראש מחדריוני וקיטובאני נותר ראש המשמר הלאומי ושימר בידיו השפעה ניכרת על קבלת ההחלטות. במאי 1992, מינה שוורדנדזה את קיטובאני לשר ההגנה של גאורגיה במטרה להביא את המשמר הלאומי תחת השלטון המרכזי. אולם שני האישים, קיטובאני ויוסליאני, החזיקו את הכוח האמיתי בידם והיססו לוותר עליו לטובת שוורדנדזה. הם נטו לפעולות חד צדדיות, שבמהלכן התעמתו תדירות ביניהם. כוחו של שוורדנדזה היה סמלי יותר מאשר ממשי. סיגואה עצמו החזיק בבסיס של כוח משלו.
הפעולה הראשונה והבוטה מבין הפעולות החד-צדדיות התבצעה על ידי קיטובאני באבחזיה. בתחילת אוגוסט 1992 הגיעה ידיעה כי תומכי הנשיא המודח גמסחורדיה, זוויאדיסטים, השתלטו על מקטע של קו מסילת הברזל העובר בסמגרלו ובאבחזיה ומחבר את טביליסי לרוסיה. בנוסף לכך הם לקחו בשבי מספר פקידים בכירים של הממשל הגאורגי בנפת גאלי (מחוז גאלי על פי האבחזים) שברובו גאורגי ובכללם שר הפנים הגאורגי, רומן גוונצדזה (რომან გვენცაძე). על המשך האירועים חלוקות הדעות. הנהגת השלטון (יוסליאני, קיטובאני, שוורדנדזה וסיגואה) החליטה על פעולה צבאית לשחרור החטופים וכיבוש המסילה. מאוחר יותר טען שוורדנדזה כי השיג את הסכמת ראש הפרלמנט האבחזי, ולדיסלב ארדזינבה, לפעולה. ארדזינבה מצידו התכחש לדברים.
כתוצאה מההחלטה נכנסו, בלילה של ה-13 באוגוסט 1992, כוחותיו של המשמר הלאומי של קיטובאני לרפובליקה הבדלנית, במטרה להשתלט על מסילות הברזל והכבישים הראשיים בנפה. הפעולה הצליחה והשבויים שוחררו. אולם קיטובאני לא הסתפק בזה והתקדם לכיוון סוחומי. כוחותיו של קיטובאני נתקלו בהתנגדות עזה ונעצרו. לאחר הפוגה קצרה חזר קיטובאני עם המשמר הלאומי ותקף, ב-18 באוגוסט, את סוחומי והתקדם לכיוון בניין הפרלמנט. ממשלתו של ארדזינבה נסוגה זמנית והתמקמה בגודאותה. שוורדנדזה נכשל בניסיונו להביא לנסיגת הכוחות הגאורגים מאבחזיה ולא הצליח למנוע את מלחמת אבחזיה שנמשכה מעל לשנה והביאה בסופו של דבר לאיבוד השליטה הגאורגית באבחזיה.
גרסה אחרת לאירועים, הנפוצה בגאורגיה, גורסת כי רוסיה שתמכה באבחזיה, הסיתה את קיטובאני והביאה אותו לעורר עימות מזוין ואולי אף הבטיחה לו תמיכה בהשתלטות על הנהגת גאורגיה מאוחר יותר[1]. שוורדנדזה מצידו האשים מאוחר יותר את קיטובאני בהתגרות שהביאה לעימות מזוין. הוא טען שקיטובאני הפר את הוראתו והתקדם עם כוחותיו לסוחומי[2][3]. מאידך, האשים קיטובאני את שוורדנדזה שמנע ממנו מלהמשיך במתקפה לעבר בסיס הצבא הרוסי גודאותה, שאליו נסוגו האבחזים מסוחומי, שממנו קיבלו הבדלנים הדרכה ותחמושת. יורשו של שוורדנדזה בתפקיד, מיכאיל סאקשווילי, האשים אף הוא את קיטובאני כי הוא שימש כ"סוכן רוסי" והאשים אותו באובדן אבחזיה[4].
עימות עם שוורדנדזה
במהלך המלחמה באבחזיה פיתח קיטובאני מרכז כוח כנגד שלטונו של שוורדנדזה וקרא תיגר על שלטונו בהזדמנויות שונות הקשורות בהגנה על גאורגיה. הוא הציע כי שוורדנדזה יהא אחראי למדיניות החוץ בלבד. בבחירות שנערכו בגאורגיה ב-11 באוקטובר 1992, התמודד קיטובאני כנציג נפת בולניסי.
נפטר ב-13 בנובמבר 2023.
גלות
מקורות
- ג'ונתן ויאת'לי (2005), מתחייה לאומית למהפכת הוורדים, מסת"ב 0754645037, (באנגלית)
- ברוק פארוט (1995), בניית מדינה וכוח צבאי ברוסיה ובמדינות החדשות באירואסיה, מסת"ב 1563243601, (באנגלית)
- קרן דרווישה וברוק פארוט (1997), קונפליקט, פצילות ושינוי במרכז אסיה והקווקז, מסת"ב 0521597315, (באנגלית)
- דוד דארצ'יאשווילי (2005), מדיניות ההגנה הגאורגית והרפורמה הצבאית(הקישור אינו פעיל), מסת"ב 0262033437, (באנגלית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סוונטה קורנל (2002), אנטומיה של קונפליקט: אתנוטריטוריאליות ובדלנות בדרום הקווקז - מקרה באורגיה, עמ' 183, מסת"ב 9150616005, (באנגלית)
- ^ טונש איבאק (2001), הפוליטיקה של הים השחור: הדינמיקה של שיתוף פעולה ועימות, עמ' 189, מסת"ב 1860644546, (באנגלית)
- ^ רוסתווי-2, אדוארד שוורדנדזה מאשים את תנגיז קיטובאני בהסתה למלחמה באבחזיה, 14.8.2007, The Georgian Times, (באנגלית)
- ^ סאקשווילי אומר לא להסכם על אי שימוש בכוח, 15.3.2008, Civil Georgia, (באנגלית)
| הקודם: לוואן שַׁארַאשִׁידזֶה (אנ') |
 שר ההגנה של גאורגיה |
הבא: גִיוֹרגִי (גִיאָה) קַארקַארַאשׁווִילִי (אנ') |
