תעודת היסוד והמאניפסט של הפוטוריזם
תעודת היסוד והמאניפסט של הפוטוריזם הוא שמו של חיבור אסתטי מאת האמן האיטלקי פיליפו טומאסו מארינטי. הוא מביא את רעיונותיהם האסתטיים של חברי תנועת הפוטוריזם האיטלקית.
המאמר, אשר פורסם לראשונה ב-20 בפברואר 1909 בעיתון הצרפתי "לה פיגרו" (Figaro), הופיע באותה שנה בספרו של מארינטי (באיטלקית) ופורסם שוב בשנת 1912 בעיתון הגרמני Der Sturm. נוסח אחר הופיע בעיתונות הרוסית בשנים 1912-1913.
תקציר המניפסט
מארינטי מתאר התרחשות לילית שחווה ביחד עם ידיד נוסף. בהיותם יושבים ומנהלים ויכוח הם שמעו את רעשן של רכבות חשמליות. מארינטי מתאר את המפגש עם הרכבות כחוויה מיסטית. הוא מדמה את הרכבות לשלוש מפלצות, אשר הנסיעה בהן שיחררה את מארינטי מן ההיגיון הרציונלי. מפגש עם שני אופנועים מנהלים עמו תחרות הגורמת להתהפכות הרכבת. מארינטי נחלץ מן הרכבת שנדמה בתחילה בעיניו כמתה. אולם, כשליטף אותה היא התעוררה ושבה לנסיעתה. בנסיעה זו הכתיבו מארינטי וידידו "קביעות ראשונות" לבני האדם:
- הילול הסכנה ותשוקה לאנרגיה.
- אומץ, העזה ומרד כבסיס האסתטי של השירה.
- עד כה הספרות יצרה מצב של קיפאון, אולם הספרות החדשה תיצור תנועה מהירה וכוחנית שתעורר את האנושות.
- המודל האסתטי החדש הוא המהירות המתבטא במכוניות ובכלי תחבורה אחרים. יופי זה עולה על יופיה של ניקה מסמותרקיה.
- הילול האדם הנוהג, הנוסע באופן מקביל לסיבוב כדור הארץ על צירו.
- המשוררים צריכים להקדיש את עצמם לביסוס העקרונות האסתטיים הללו.
- היופי הוא מאבק בלתי פוסק. לכן האלימות צריכה להוות חלק בלתי נפרד מן הספרות.
- הזמן והחלל הם שריד של העבר, המהירות והתנועה מבטלים את הצורך בהם.
- המלחמה היא ה-"היגינה" של העולם. תמיכה ברעיון הלאומיות האיטלקית, באנרכיזם ו"בוז לנשים".
- הצעה להריסת המוזיאונים והספריות. מאבק במוסרנות, בפמיניזם ועוד.
- הילול המהפכה הטכנולוגית ומרד.
הפוטוריזם נועד לשחרר, בעזרת אלימות, את העולם מן הגורגונה של חקר העבר העתיק. המוזיאונים פרושים באיטליה כבתי קברות. יש להגביל את הביקור בהם לפעם בשנה, כמו בקבר, אז יהיה אפשר להניח פרחים לפני ה"מונה ליזה". המוזיאונים מהווים סכנה כיוון והם כובלים את האדם לעבר ועל כן יש להרוס ולשרוף אותם ואת הספריות.
המהפכה נועדה לאנשים צעירים, בעוד 10 שנים, כשיהיו הפוטוריסטים בני 40 הם יוחלפו בידי מורדים חדשים שינהגו בהם כפי שהם נוהגים כעת בתרבות העבר.
הערכה ופרשנות
איטליה של תחילת המאה ה-20, הייתה משוקעת בעבר ההיסטורי והתרבותי שלה. עבר המתחיל ברומא העתיקה וממשיך לתקופת הרנסאנס והבארוק. גם מבחינה טכנולוגית הייתה איטליה מפגרת אחרי ארצות אירופה האחרות. מארינטי ביקש להציב מודל אסתטי חדש אשר יהלום את העולם המודרני. הייצוג המובהק של אסתטיקה זו היו לדעתו המכונות ובייחוד כלי התחבורה המודרניים. ההיקסמות של מארינטי מן המהירות והעוצמה של המכונות תורגמה לרצון לשינוי ולמהפכה חברתית ופוליטית כוללת, אשר בסופה תוקם חברה חדשה.
"אנחנו מצהירים כי תפארת העולם התעשרה ביופי חדש: יפי המהירות", כותב מרינטי, "...מכונית שואגת, הדוהרת כמו על סרט של מכונת ירייה, עולה ביופיה על "ניקה מסמותרקיה". אסתטיקה מלחמתית זו התגלמה עבורם באמנות המלחמה - "אנחנו רוצים להעלות על נס את המלחמה - ההיגינה היחידה של העולם - את הצבאיות את אהבת המולדת, את הז'סטה ההרסנית של האנרכיסטים, את האידאות היפות שלמענן מתים, ואת הבוז לנשים".[1] חלק גדול המניפסט הוקדש לקיעקוע מוסד המוזיאונים והספריות. מארינטי רואה בהם ביטוי של מאובנות וקידוש העבר. הוא מציע להרוס את המוזיאונים כביטוי להרס החברה הישנה, הרס אשר ישחרר את האמנים מן הנאמנות העיוורת לעבר.
בשונה מתנועות האוונגרד השונות מראשית המאה ה-20, החברה העתידית של מארינטי היא חברה המדגישה את הלאומית האיטלקית שלה.
בכתיבת המניפסט שילב מארינטי פרטים ביוגרפים שונים. התאונה עם שני האופנועים מהווה ייצוג של תאונת דרכים דומה שחווה מארינאי בשנת 1908 במילאנו.
לקריאה נוספת
- "תעודת היסוד והמאניפסט של הפוטוריזם", תורגם על ידי דוד וינפלד, בתוך: בנימין הרשב (עורך), מאניפסטים של מודרניזם, הוצאת כרמל, ירושלים, 2001, עמ' 20-16.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הרשב, בנימין (עורך), מאניפסטים של מודרניזם, כרמל, ירושלים, 2001, עמ' 20-16.
