תעלת אלאמו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תעלת אלאמו
תעלת אלאמו בעת זרימה עזה
תעלת אלאמו בעת זרימה עזה
מאפיינים כלליים
שימוש תעלת השקיה
מיקום עמק נהר הקולורדו התחתון
מיקום ההתחלה נהר הקולורדו סמוך לפיילוט נוב32°44′24″N 114°42′39″W / 32.740137°N 114.710795°W / 32.740137; -114.710795 (Start)
מיקום הסוף מקורותיו של נחל האלאמו בבאחה קליפורניה במקסיקו32°38′31″N 114°51′21″W / 32.642064°N 114.855938°W / 32.642064; -114.855938 (End)
קואורדינטות 32°38′31″N 114°51′21″W / 32.642064°N 114.855938°W / 32.642064; -114.855938
מידע על ההקמה
מתכנן צ'ארלס רוקווד,[1] ג'ורג' צ'אפי
תקופת הבנייה 3 באפריל 190014 במאי 1901 (שנה ו־5 שבועות)
מידות
אורך 23 קילומטרים
גובה 38 מטר מעל גובה פני הים
מאפיינים תפעוליים
בעלים חברת הפיתוח של קליפורניה

תעלת אלאמואנגלית: Alamo Canal) או גם תעלת אימפריאל (Imperial Canal)[2] הייתה תעלת השקיה באורך 23 קילומטרים שקישרה בין נהר הקולורדו למקורו של נחל האלאמו (Alamo River).[3] התעלה נבנתה במטרה לספק מים להשקיה בעמק אימפריאל בדרום קליפורניה בארצות הברית. חלק קטן מהתעלה שכן בארצות הברית, אבל רובה שכן בתחומי מקסיקו.

תכנון ובנייה

במהלך ההיסטוריה זרם נהר הקולורדו למפרץ קליפורניה, ועם זאת, בתקופת שיטפונות האביב היה הנהר עולה מעל לגדותיו ונשפך לנחל האלאמו. מי הנחל התנקזו לאזור שקע סלטון של מדבר קולורדו. הצפות כאלו נצפו בשנים 1884, 1891, 1892 ו-1895.[4]

החל מאמצע ועד שלהי המאה ה-19 הציעו כמה אנשים, שבהם בלט אוליבר ווזנקרפט (Oliver M. Wozencraft‏; 1887-1814), לנצל את הטופוגרפיה ולהוביל מים להשקיה אל שקע סלטון באמצעות הטיה מבוקרת של מי נהר הקולורדו דרך הערוץ היבש של נחל האלאמו. תעלת אלאמו הייתה הניסיון הראשון לייצר הטיה כזו. את התכנון ביצע המהנדס צ'ארלס רוקווד (Charles Robinson Rockwood), והוא הקים את חברת הפיתוח של קליפורניה ב-1896 במטרה לגייס כסף, לבנות את התעלה ולמכור חלקות חקלאיות. ניסיונותיו לגייס כסף כשלו עד שב-1900 הוא פגש בג'ורג' צ'אפי, מהנדס ממוצא קנדי שהיה לו ניסיון רב במיזמי השקיה בקליפורניה. צ'אפי השתכנע בישימות של המיזם, הצטרף לחברה ותרם 150,000 דולרים. העבודה על התעלה החלה מיד, ועוד בטרם זרמו מים בה, החלה החברה למכור בהצלחה חלקות באזור המדברי ששמו שונה לשם הקליט "עמק אימפריאל".[5]

פתח הכניסה לתעלה ושערי הכניסה הזמניים מעץ (המכונים שער צ'אפי) שכנו בארצות הברית סמוך לפיילוט נוב (Pilot Knob),[א] וניצלו בסיס סלע יציב. התעלה חצתה את הגבול למקסיקו ונתיבה היה מקביל לנהר הקולורדו לאורך של כ-6 קילומטרים, ובנקודה זו התעלה פנתה מערבה עד מקורותיו של נחל האלאמו. התעלה תוכננה בנתיב זה במטרה לעקוף מדרום את אזור דיונות החול המכונה דיונות אלגודונס (Algodones Dunes) ולחסוך בעלויות שהיו נדרשות אם התעלה הייתה צריכה לחצות את הדיונות.[5]

כמות קטנה של מי השקיה החלה לזרום בתעלה אל עמק אימפריאל ב-1901, כשב-1902 החלו להגיע כמויות גדולות יותר. באותה שנה נוצרו חיכוכים בין מנהלי החברה לפיתוח קליפורניה וצ'אפי החליט לפרוש ממנה.[6]

ב-1906 הושלמה העבודה על שערים קבועים מבטון בנקודת הנלון (Hanlon Heading).[7]

יצירת ימת סלטון

שערי הכניסה הנטושים לתעלת אלאמו בנקודת הנלון. השערים הראשונים הידועים כשער צ'אפי, שכנו כ-100 מטרים דרומית לנקודה זו

הסחף הרב שנישא עם מי הנהר שקע בתעלה וצמצם מאוד את כמות המים שזרמו בתעלה ב-1904. החקלאים של עמק אימפריאל שהיו תחת מצוקה כספית לחצו על החברה לפיתוח קליפורניה לפתור את הבעיה. צ'ארלס רוקווד, שעמד בפני אפשרות של פשיטת רגל ו"לאחר התלבטות בוגרת" הורה לפתוח פרצה בגדה של הנהר קולורדו בערך שישה קילומטרים דרומית לשערי הכניסה הזמניים מעץ (שער צ'אפי).

הפרצה, המכונה "פתח הכניסה המקסיקני הנמוך" (Lower Mexican Intake), שנבנתה ללא שערי כניסה ובלא אישור משלטונות מקסיקו, אפשרה לנהר הקולורדו לזרום בלא הפרעה לתוך התעלה, וממנה לחוות של עמק אימפריאל.

במהלך השיטפונות העונתיים של 1904 ועד שלהי 1906 זרמה כמות גדולה מאוד של מים מנהר הקולורדו ישירות לשקע סלטון. בחלק מהזמן זרם כל נהר הקולורדו דרך התעלה. עקב כך נוצר אגם גדול במרכז השקע ששרד עד ימינו והוא כונה ימת סלטון, האגם הגדול ביותר בקליפורניה.

ההחלטה של רוקווד ליצור את הפרצה תוארה אחר-כך כ"מחדל כל כך רציני שהוא על גבול הפלילי".

ניסיונות כושלים רבים נעשו לסגור את הפרצה ולשלוט על הזרם באמצעות שערים. השיטפון הופסק לבסוף ב-27 בינואר 1907 לאחר התערבות משמעותית של חברת הרכבת סאותרן פסיפיק שמסילת הברזל שלה עברה בעמק.[6]

מורשת ותחליף

גם אחרי שנהר הקולורדו שב למסלולו הקודם הבטיחה הזרימה בתעלת אלאמו הספקת מים שוטפת לימת סלטון ששמרה על כך שימת סלטון לא תצטמצם למרות ההתאדות הגבוהה בשקע סלטון.[8]

השיטפונות של 1904–1906 הרסו את מתקני חברת המלח ניו ליברפול (New Liverpool Salt Company) שפעלה בשקע סלטון. ב-10 בינואר 1908 זכו בעלי החברה בתביעה כנגד חברת הפיתוח של קליפורניה בסכום של קרוב לחצי מיליון דולרים. גם חברת סאותרן פסיפיק שנגרמו לה הוצאות ניכרות בתיקון הפרצה תבעה את החברה לפיתוח קליפורניה וזכתה בפיצויים בסך הקרוב לארבעה מיליון דולרים. ביוני 1915 הייתה החברה חייבת מעל לחמישה מיליון דולרים, שמרבית ההוצאות קשורים ישירות לכישלון בהפעלת התעלה.

חוב זה הביא לפשיטת רגל של החברה לפיתוח קליפורניה וכל נכסיה עברו לחברת סאותרן פסיפיק. ב-1911 הקימו החקלאים של עמק אימפריאל חברת השקיה משותפת שנשאה את השם "נפת ההשקיה אימפריאל" (Imperial Irrigation District). עד 1916 רכשה חברת ההשקיה את כל הנכסים לשעבר של החברה לפיתוח קליפורניה מסאותרן פסיפיק וקיבלה על עצמה לתפעל את התעלה.[7][9]

בניית התחליף לתעלת אלאמו, התעלה הכול-אמריקנית, שנקראה כך משום שזרמה כולה בתחומי ארצות הברית, הושלמה ב-1940. בהגיע 1942 הייתה התעלה הכול-אמריקנית התעלה היחידה שסיפקה את מי נהר הקולורדו לעמק אימפריאל.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעלת אלאמו בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ גבעה בגובה 267 מטרים, שריד לפקק געשי, שהייתה תוואי נוף בולט לנווטים בנהר ומכאן שמה

הערות שוליים

  1. ^ Laflin, Pat. "THE SALTON SEA CALIFORNIA'S OVERLOOKED TREASURE" (PDF). Coachella Valley Historical Society. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Gupta, Avijit (2008). Large rivers: geomorphology and management. Wiley. p. 208. ISBN 978-0-470-84987-3.
  3. ^ A Brief History of Irrigation in the Imperial Valley, California
  4. ^ David Hornbeck. "THE SALTON SINK BEFORE THE GREAT FLOOD OF 1905" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 Stevens, Joseph E. (1990). Hoover Dam: An American Adventure. University of Oklahoma Press. p. 10. ISBN 978-0-8061-2283-0.
  6. ^ 6.0 6.1 Sperry, Robert L. "When the Imperial Valley Fought for its Life". The Journal of San Diego History. San Diego Historical Society.
  7. ^ 7.0 7.1 "Imperial Dam". Imperial Irrigation District. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Ground Water Atlas of the United States - Segment 1 California Nevada". Ground Water Atlas. USGS. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ William deBuys; Joan Myers (2001). Salt Dreams: Land and Water in Low-Down California. University of New Mexico Press. p. 121. ISBN 978-0-8263-2428-3.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0