תעלת המים התלויה בנהר דולורס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה.

שרידים של התעלה התלויה (2011)
כרייה הידראולית במכרה בקליפורניה (המאה ה-19)
התעלה עם השלמתה (צילום מ-1891)

תעלת המים התלויה בנהר דולורסאנגלית: Hanging Flume) הייתה חלק ממוביל מים באורך של כ-20 ק"מ שנבנה ב-1887 על ידי חברת כריית זהב על דפנותיו התלולים של הנהר דולורס בקולרדו כדי להוביל מים למכרה זהב של החברה. המוביל שימש את החברה עד לסגירת המכרה ואז ננטש. ב-1980 התעלה נוספה למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. ב-2005 נבדקה האפשרות לשימור חלקים ממנו.

רקע

החל מאמצע המאה ה-19 נסחפה ארצות הברית לבהלה לזהב שמרכזה היה בקליפורניה שסחפה מיליוני אנשים לחפש זהב במערב ארצות הברית. תחילתו של הגל באנשים פרטיים שחיפשו בכלים פשוטים אך אחריהם הגעו חברות שהשתמשו בכלים כבדים כדי לכרות יותר זהב.

אחת מחברות אלו הייתה החברה האנגלית "חברת כריית המרבצים של מונטרוז" (Montrose Placer Mining Company). חברה זו רכשה שטחי כרייה שהיו בבעלות חברת כרייה אחרת (Lone Tree Mining Company מיוטה) בקרבת נהר דולורס ומייד החלה להקים מכרה זהב על גדת הנהר. במכרה זה השתמשה החברה בשיטת כרייה הדראולית לפיה שוטפים את גדות הנהר בזרם מים חזק ואז מסננים את תערובת המים והקרקע כדי להפריד את הזהב. כדי להפעיל את המכרה ביעילות נדרש לחברת הכרייה זרם מיים חזק וזמין. מהנדסי החברה הציעו לבנות לשם כך תעלה ממעלה הנהר שתעביר מים בגרביטציה תוך ניצול הפרשי הגבהים לאורך הנהר.

הקמת התעלה התלויה

בניית התעלה החלה ב-1887 והסתיימה ב-1891. התעלה החלה את דרכה בסכר על נהר סן מיגל (ליד העיירה אורוונה (אנ')) ונמשכה כ-7 ק"מ לאורכו של נהר סן מיגל עד להתמזגותו עם נהר דולורס. בחמשת הק"מ הראשונים נחפרה תעלה באדמה ורק בהמשך נוצר צורך לבנות תעלה תלויה.

כ-25 פועלים עבדו במקום תוך שהם משתלשלים מחבלים מראש המצוק.[1] התעלה נבנתה מעצים שנכרתו ביערות לאורך הנהר. הפועלים קדחו חורים בקירות המצוק כל מספר מטרים והחדירו בהם קונסטרוקציות ברזל[2] ועליהם הניחו את קורות העץ. אורכה הכולל של התעלה היה כ-20 ק"מ והנקודה הגבוהה ביותר של התעלה מפני הנהר הייתה כ-50 מטר. התעלה, שהייתה ברוחב של כ-200 סנטימטר ובעומק של כ-125 סנטימטר, איפשרה הזרמה, בגרביטציה, של כ-90,000 מ"ק מים ביום.[3]

עלות ההקמה של התעלה עמדה על כ-170,000 דולר והשקעה זו הייתה חלק מכ-1,000,000 דולר שהשקיעה חברת הכרייה בהקמת המכרה. לאחר כ-3 שנות עבודה בהן הצליחה החברה לכרות זהב בהיקף של כ-80,000 דולר בלבד החליטה החברה לסגור את המכרה והשימוש בתעלה הופסק.[4]

בהמשך ניסתה חברת כרייה אחרת (Vixen) להאריך את התעלה עד לאזור המכרות שלה אך מחסור במזומנים עצר פרויקט זה.

שימור ושחזור התעלה

לאחר הפסקת השימוש בתעלה החל מצבה להתדרדר. החלקים שנבנו על גבי הקרקע נעלמו לחלוטין בעוד שהחלקים התלויים שרדו בחלקם כשגם תשתית מוטות התמיכה וגם קורות העץ הושפעו מפגעי מזג האוויר ונרקבו. חלק מקורות העץ נלקחו על ידי תושבים מקומיים לשימושים אחרים.

במהלך 20042005 בחן צוות חוקרים בראשות המדען רון אנטוני (Ron Anthony), מטעם המועצה לשימור אתרים של קולרדו, את מצב התעלה והוציא דו"ח. בעקבות דו"ח זה נכלל האתר ב-2006 ברשימת "100 האתרים בסיכון" מטעם "קרן המונומנטים העולמית" (World Monuments Fund) (אנ').

ב-2012 גייס רון אנטוני 125,000 דולר מקרנות וניסה לשחזר מקטע מהתעלה באורך של כ-16 מטר תוך שימוש בטכניקות בהן נעשה שימוש 120 שנה לפני כן ותוך הסתמכות על קורות המתכות המקוריות שנקדחו בקיר.[5][6]

רשויות קולרדו הציבו מספר נקודות תצפית לאורך הכבישים שעוברים על גדות נהר דולורס ונהר סן מיגל המאפשרים לתיירים ומבקרים לצפות על מקטעים שונים של התעלה. בנקודות תצפית אלו הוצבו שלטים המסבירים על ההיסטוריה של האתר ועל פעילויות השימור.

האתר נכלל במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ייתכן ונעזרו גם במנוף שהוצב בראש המצוק
  2. ^ הבדיקה שנעשתה על ידי צוות החוקרים מצאה שלכל מבנה מתכת שחובר לקיר הייתה צורה יחודית שהותאמה לשיפועים של הקיר
  3. ^ שיפוע התעלה היה כ-1 מטר לכל קילומטר
  4. ^ הסיבה לכשלון הכרייה נבע מגילוי גרגרי זהב קטנים מדי שלא היה ניתן לסנן אותם
  5. ^ ננסי לופהולם, התעלה בת 121 השנה חושפת את סודותיה, באתר denverpost.com, 13 באפריל 2012
  6. ^ פרוייקט הבניה מחדש של התעלה התלוייה, באתר Western Colorado Interpretive Association (WCIA)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0