תקרית פקנאם
תקרית פקנאם (אנגלית: The Paknam Incident ) הייתה עימות צבאי במלחמת צרפת-סיאם ביולי 1893. בעת שייט בפאקנאם על נהר צ'או פראיה של סיאם, שלוש ספינות צרפתיות נורו מהמבצר הסיאמי וכוח של ספינות קרב. בהמשך הקרב צרפת ניצחה וכיתרה את בנגקוק, שסיימה את המלחמה.
רקע כללי
הקונפליקט התעורר כאשר אוניית מלחמה בינונית של הצי הצרפתי וספינת הקרב ״קומט״ הגיעו ב -13 ביולי לפקנאם במטרה לחצות את המחסום בנהר צ'או פראיה ולהצטרף לספינת מלחמה צרפתית ״לוטין״ שכבר עגנה מול השגרירות הצרפתית בבנגקוק.[1] הסיאמיים אסרו על ספינות-התותחים הצרפתיות לחצות את המחסום, בניגוד לאמנה הצרפתית-סיאמית של 1856, שאיפשרה מעבר חופשי לצרפת עד האי פאקנאם. המפקד הצרפתי, קפטן בורי, לא קיבל מברק של הוראות מעודכנות מפריז להשאר במקומו בפתח הנהר, כפי שלא קיבל אותו הקונסול הצרפתי אוגוסט פאבי עד למחרת. אבל פאבי יעץ לו לגבי העמדה הסיאמית והציע שיעגון את הספינה ויחכה להוראות נוספות. בורי היה נתון בלחץ מאחר שהספינות שלו יכלו לחצות הנהר רק בגאות גבוהה ובחר למלא את פקודותיו של אדמירל אדגר שישב בסייגון ולא את דברי פאבי.[2]
הצרפתים בבנגקוק האמינו שהסיאמים מוכנים היטב לקרב. נמל הנהר היה מודרני מצויד בשישה תותחים בקוטר של שבעה אינץ׳ תחת פיקודו של קצין חיל הים הדני שקיבל תואר מלכותי תיילנדי. במעלה הנהר באי פאקנאם, הייתה המצודה פיי סואה סאמוט קטנה יותר, והייתה מצוידת בשלושה תותחים דומים. הסיאמים גם הניחו מוקשים ימיים, חביות דלק, ודינמיט בנהר - מהמבצר עד מרכז הנהר. מעל זה, יצרו מכשולים נוספים בנהר, כמו ספינות שקועות והשאירו רק מעבר צר לספינות הצרפתיות.
ישנם דיווחים סותרים לגבי גודלם של כוחות חיל הים הסיאמי באותו יום. נתונים צרפתיים מודרניים מצביעים על כך שחמש ספינות קרב עגנו ממש מעבר לכלי השיט השקועים, הן היו כמעט כל הצי הסיאמי. הרברט וורינגטון סמית שביקר בפקנאם באותו יום דיווח כי ״רק שתי ספינות תותחים סיאמיות היו נוכחות יחד עם שתי ספינות שבהן היו תותחים למטרות טקסיות - הצדעה". [3]
התקרית
הצרפתים בחרו לחצות את הכניסה לנהר בזמן הגאות הגבוהה רק אחרי השקיעה ב -13 ביולי. מזג האוויר היה מעונן וגשום. באותו זמן היו הסיאמיים בכוננות גבוהה ובעמדות קרב. הספינות הצרפתיות הובלו על ידי ספינת דואר קטנה ״ז'אן בטיסט סיי״. בשעה 18:15 הגשם פסק והמקלעים הסיאמיים צפו באוניות הצרפתיות שעברו את המגדלור הסמוך. כעבור כמה דקות, הצרפתים נכנסו לטווח תותחי המצודה. חיילים סיאמיים קבלו פקודה לירות שלוש יריות אזהרה; אם הצרפתים היו מתעלמים, אז הירייה הרביעית היה האות לפתוח באש על הספינות הצרפתיות.
בשעה 18:30, נפתחה האש בשני סיבובים לאזהרה אבל הצרפתים המשיכו הלאה, והירי השלישי היה אש חיה אבל גם ממנה התעלמו הצרפתים. אחריה נורתה הירייה הרביעית, והספינות הקרב התיילנדי פתחו באש על הצרפתים. אחת הספינות הצרפתיות החזירה באש אל המבצר בעוד שהשנייה ירתה על הספינות התיילנדיות. לפחות שתי יריות מהמבצר פגעו באוניה הצרפתית, אבל הירי מהמבצר היה לא יעיל. תחת פיקודו הישיר של המפקד הדני, רישליה, היו במבצר שלושה דנים נוספים. שניים מהם היו חדשים בתיילנד ולא דיברו סיאמית. על פי דיווחו של וורינגטון-סמית, "הקצינים האלה התרוצצו חסרי נשימה במבצר במעלה ובמורד המדרגות ובמתקני הנשק, נתנו פקודות בשפות שאף אחד מהתותחנים לא הבין". מצב דומה היה על סיפון ספינות-התותחים הסיאמיות שבהן היו הצוותים הסיאמיים בלי הכשרה, כך שמפקדיהם הדנים התרוצו כדי להנחות את התותחנים, ואז חזרו לגשר כדי לנווט את הספינה ולהדריך את חדר המכונות. לאחר שירו שתי יריות, פרץ התותח דרך הסיפון ויצא מכלל שימוש. במבוכה שלאחר מכן הספינה התיילנדית השנייה ״ההכתרה״ כמעט טובעה על ידי הצרפתים שירו שני פגזים לתוכה. חלק מהספינות הצרפתיות הנילוות נפגעו. תוך 25 דקות פרצו הספינות הצרפתיות דרך קו ההגנה הסיאמי, מה שעלה בחיי חמישה-עשר סיאמיים ושני צרפתים.
זמן קצר לאחר מכן עברו הספינות הצרפתיות את מבצר פאי סואה בפקנאם. אחרי "חמש דקות של ירי מטורף מהסוג הפרוע ביותר." סירות-התותחים עברו ללא הפרעה. [4]
אחרי התקרית
למחרת בבוקר, צוותה של הספינה ״ז'אן בטיסט סיי״ (ספינת הדואר) היה עדיין על סיפון ספינתם המקורקעת, כך שהסיאמים שלחו כוח ותפסו את ספינת הקיטור. לאחר מכן הם ניסו להטביע אותה, אך נכשלו. האסירים טופלו באכזריות על פי דיווחים צרפתיים, אבל המידע הזה הופרך על ידי וורינגטון סמית'. [5]
יום לאחר מכן, הגיעה ספינה צרפתית נוספת לפקנאם ושלחה קבוצת של מלחים כדי להחזיר את ספינת הדואר, אבל כאשר הם עלו על הספינה החיילים הסיאמיים שכבשו אותה, הדפו את התקפתם. קפטן בורי עגן מול שגרירות צרפת בבנגקוק בסביבות השעה 22:00 ב־13 ביולי. ספינות הנשק שלו היו ממוקדות בארמון המלכותי להפעיל לחץ על הסיאמים כדי שיסכימו לפתור סכסוכים טריטוריאליים רבים שהתעוררו עם צרפת.
בניסיון למנוע את כניסתם של הצרפתים לנהר צ'או פראיה, הסיאמיים התנגדו להסכם צרפת-סיאם משנת 1856, והעניקו לצרפתים תירוץ למעשיהם הבאים. ספינות הקרב הצרפתיות יחד עם פאבי עזבו את בנגקוק ב -24 ביולי, והטילו מצור על הנהר מ -29 ביולי ועד ה -3 באוגוסט.[6]
בעקבות המצור, נפגעו אינטרסים כלכליים ופוליטיים בריטיים יותר מאלה של הצרפתים (הסחר הבריטי היווה 93% מיצוא סיאם), לכן המצור הפחיד את הבריטים שהפעילו לחץ על הממשלה הסיאמית והצרפתית להגיע להסדר מוסכם ביניהן.
ההסכם הסופי נתן שליטה צרפתית של שטחים משמעותיים ממזרח לנהר המקונג, שטח ששייך בימינו למדינת לאוס. נוסף על כך, קבלו הצרפתים שליטה על שטחים נוספים לאורך המקונג ועיר הנמל צ׳נטבורי. לבסוף נאלצו הסיאמים לשלם פיצויים - שלושה מיליון פרנקים לצרפתים. ההסכם הסופי נחתם ב -3 באוקטובר 1893.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Warington Smyth, H (1898). Five Years in Siam, from 1891 to 1896. v. 1. John Murray. ISBN 1375627406. Retrieved 30 August 2018.pp. 259
- ^ Tuck, Patrick (1995). The French Wolf and the Siamese Lamb; The French Threat to Siamese Independence 1858-1907 (1st ed.). White Lotus. ISBN 9789748496283.,pp.115-117
- ^ Warington Smyth, H (1898). Five Years in Siam, from 1891 to 1896. v. 1. John Murray. ISBN 1375627406. Retrieved 30 August 2018., p. 263
- ^ Warington Smyth, H (1898). Five Years in Siam, from 1891 to 1896. v. 1. John Murray. ISBN 1375627406. Retrieved 30 August 2018.pp. 263-265
- ^ Warington Smyth, H (1898). Five Years in Siam, from 1891 to 1896. v. 1. John Murray. ISBN 1375627406. Retrieved 30 August 2018.pp. 267-268
- ^ Warington Smyth, H (1898). Five Years in Siam, from 1891 to 1896. v. 1. John Murray. ISBN 1375627406. Retrieved 30 August 2018.pp. 271-275
