שרה ברייטברג-סמל
תבנית אישיות ריקה שרה ברייטברג-סמל היא אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2020.
בעת עבודתה במוזיאון תל אביב בשנות השמונים של המאה ה-20 גיבשה את המסגרת התאורטית של גישת "דלות החומר" באמנות הישראלית. לאחר פרישתה מן המוזיאון ערכה במשך שנים רבות את מגזין האמנות "סטודיו".
ביוגרפיה
ברייטברג-סמל שימשה כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב בין השנים 1977–1989. במסגרת עבודתה אצרה תערוכות רבות של אמנים ישראלים כגון תערוכתו של רפי לביא ואחרים. בין התערוכות הקבוצתיות שאצרה במוזיאון בולטות התערוכות "אמן - חברה - אמן" (1978) ו"רוח אחרת" (1981) , אך התערוכה הידועה ביותר שאצרה בתפקידה זה הייתה "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (1986). התזה שהציגה בתערוכה זו, ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבין-לאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי-אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. בעבודותיהם של האמנים השונים שהציגה בתערוכה מצאה ברייטברג-סמל מאפיינים של אימוץ חומרי אמנות "דלים" כגון דיקט, קרטון, שימוש בקולאז' ועוד, אשר נבעו מביקורת פוליטית על החברה והתרבות הישראלית וכן מתפיסה א-אסתטית שמקורה במסורת היהודית.
בשנת 1988 פרסמה את המאמר "אגריפס נגד נמרוד" בעיתון ידיעות אחרונות.
היא ערכה את כתב העת "סטודיו" עד לשנת 2004.
בשנת 2005 זכתה ב"פרס האוצר" מטעם משרד החינוך והתרבות. בשנת 2020 זכתה בפרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית.
ב-1977 הכירה את בעלה עדי סמל (1935–2007) שהיה מנהל אירועי התרבות של מוזיאון תל אביב, ואחיו של נועם סמל.
לקריאה נוספת
- יעל נאמן, היה היתה, אחוזת בית, הוצאה לאור, תל אביב, 2018
קישורים חיצוניים
- שרה ברייטברג-סמל באתר WorldCat Identities
- שרה ברייטברג-סמל , אתר הוצאת בבל
- אלי ערמון אזולאי, "עשר השנים של שרה בריטברג סמל עם הצייר והפסל משה גרשוני", באתר הארץ, 19.11.2010
- סמדר שפי, "סטודיו: לידתו וסופו של כתב עת לתרבות", באתר הארץ, 19.1.2010
- גדעון עפרת, "שרה ברייטברג: החיים אחרי הדלות", אתר "המחסן של גדעון עפרת"
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שרה ברייטברג-סמל27505898