פרס ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרס ישראל
פסלון המוענק לזוכי פרס ישראל (במקרה זה, הפסלון שהוענק לארגון הג'וינט עם זכייתו בפרס בשנת 2007 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה)
פסלון המוענק לזוכי פרס ישראל
(במקרה זה, הפסלון שהוענק לארגון הג'וינט עם זכייתו בפרס בשנת 2007 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה)
אות פרס ישראל

פרס ישראל הוא פרס שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הענקת הפרס נערכת מדי שנה במוצאי יום העצמאות בירושלים בטקס ממלכתי בהשתתפותם של ראשי המדינה, אך שמות הזוכים מתפרסמים חודשים אחדים קודם לכן. הענקת הפרס החלה בשנת 1953 ביוזמתו של שר החינוך, בן-ציון דינור (אשר זכה בעצמו בפרס בשנת 1958 ובשנת 1973).

דינור אמר על הפרס:

מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו.

מאפייני הפרס

פרס ישראל מוענק לאזרחי ישראל שהיו תושבים בה בשלוש השנים שקדמו להצעת מועמדותם לפרס, כיחידים או כחלק מקבוצה, ובעבר גם לתאגידים ישראליים (במקרים מיוחדים ניתן הפרס לאזרחים זרים תושבי ישראל) אשר הצטיינו באחד המקצועות והתחומים המזכים בפרס (כמפורט להלן). כל תושב ישראל רשאי להמליץ על אחר כמועמד לקבלת הפרס. הזוכים בפרס נבחרים על ידי ועדת שופטים ציבורית, בהחלטה המתקבלת פה אחד. לכל אחד מתחומי הפרס ועדת שופטים משלו, וזו ממונה רק לשנה אחת. ועדות השופטים מגישות לשר החינוך את המלצתן להענקת הפרס, ובדרך כלל השר מקבל המלצה זו.

יוקרתו הרבה של פרס ישראל אינה נובעת מגובה הפרס. בשנת 2008 היה גובה הפרס 75,000 ש"ח, סכום נמוך יחסית לגובהם של פרס וולף, פרס דן דוד ופרס א.מ.ת, המוענקים אף הם בישראל.

התחומים שבהם מוענק הפרס

תעודת פרס ישראל שהוענקה לאלימלך פירר

על מנת להקיף את כל התחומים האפשריים, הוחלט כי פרס ישראל יינתן בכל שנה בתחומים אחרים, ותהיה מחזוריות של התחומים במהלך השנים. התחומים הראשיים ותחומי משנה שבהם מוענק כיום הפרס הם:

מדעי היהדות, מדעי הרוח ומדעי החברה:

מדעי החיים ומדעים מדויקים:

תרבות, אמנות, תקשורת וספורט:

טכנולוגיה ומחשבים

מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה

בשנת 1968 הוחלט להעניק לדוד בן-גוריון פרס ישראל למפעל חיים, אך הוא סירב לקבלו.[1] בשנת 1972 החליטה הממשלה להוסיף תחום זה לתחומי הפרס,[2] והזוכה הראשון בתחום זה היה אברהם הרצפלד.

מחזוריות תחומי המשנה

תחומי המשנה משתנים משנה לשנה, במחזורים של בין ארבע ושבע שנים.

בשנת תשס"ז, למשל, הוענקו פרסים בתחומים הבאים:

  • מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
  • מדעי היהדות, הרוח והחברה - חקר: פסיכולוגיה, גאוגרפיה, ידע ארץ-ישראל, כלכלה
  • מדעי החיים ומדעים מדויקים - חקר: ביולוגיה, הנדסה
  • תרבות ואמנות - אדריכלות ועיצוב, תקשורת, ספרות תורנית - יוצרים.

זוכי פרס ישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זוכי פרס ישראל

מרבית התחומים שבהם מוענק הפרס הם תחומי מחקר מדעי, ובעקבות זאת מרבית הזוכים הם חוקרים באוניברסיטאות בישראל. הפרס על מפעל חיים מוענק בכל תחומי החיים בישראל, ובהתאם לכך קהל הזוכים בו מגוון יותר. גם בתחומי התרבות, האמנות, התקשורת והספורט יוצא הפרס מגבולות האוניברסיטאות.

בדרך כלל מוענק הפרס לזוכים בשלב מתקדם של הקריירה שלהם ולארגונים ותיקים בישראל. בפרט נהוגה גישה זו בפרס על מפעל חיים. ישנם ארגונים שחרגו מהכלל הזה והוחלט להעניק להם "פרס על מפעל חיים", כגון התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהוכרזה כזוכה בפרס לשנת תשס"ו לאחר 12 שנות פעילות בלבד, והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שלאחר 16 שנים של פעילות ציבורית, הוחלט שיקבל את הפרס בשנת תשס"ט. הזוכה הצעירה ביותר היא דינה פייטלסון, שהייתה בת 27 בעת קבלת הפרס לחקר החינוך בשנת 1953. הזוכה הצעיר ביותר הוא עזרא פליישר, שהיה בן 31 בעת קבלת הפרס לספרות יפה בשנת 1959. פליישר היה ידוע בשם העט י' גולה, ובעת הענקת הפרס ישב בכלא ברומניה עקב פעילותו הציונית.

עם הזוכים בפרס ישראל גם כאלה שזכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים. שישה מ-13 חתני פרס נובל הישראלים, ש"י עגנון, אברהם הרשקו, אהרן צ'חנובר, ישראל אומן, עדה יונת ודן שכטמן, זכו בפרס זה לאחר זכייתם בפרס ישראל. שלושה מחמשת חתני פרס טיורינג הישראלים, מיכאל רבין, אמיר פנואלי ועדי שמיר, זכו בפרס זה קודם לזכייתם בפרס ישראל.

תקנון הפרס קובע כי "אפשר לקבל את פרס ישראל פעם אחת בלבד".[3] טרם הוספת כלל זה זכו בפרס פעמיים בן-ציון דינור, ש"י עגנון ויעקב כהן.

תקנון הפרס קובע כי במקרים יוצאים מן הכלל ניתן להעניק את פרס ישראל גם לאדם שהלך לעולמו:

א. כאשר המועמד נפטר לאחר הגשת מועמדותו, בטרם בחירתו. בכגון זה תימסר תעודת הפרס לקרוב משפחתו בלא הפרס הכספי.
ב. כאשר המועמד נפטר לאחר שוועדת השופטים בחרה בו. בכגון זה תימסר תעודת הפרס לקרוב משפחתו עם הפרס הכספי."[3]

בחלוקת הפרס הראשונה, בשנת תשי"ג ניתן הפרס לגדליה אלון שלוש שנים לאחר פטירתו, בשנת תשי"ז קיבל יוחנן לוי את הפרס כ-12 שנה לאחר מותו. חמישה זכו בפרס בשנת פטירתם[דרושה הבהרה] - בתש"ל זכתה בפרס לאה גולדברג, בתשנ"ב זכה בפרס אבות ישורון, בה'תשס"ח זכה בפרס ניסן נתיב, בתשע"ג זכה בפרס רון נחמן ובתשע"ט זכתה בפרס רונה רמון.

זוכים בני אותה משפחה

הורים וילדים

אחים

בני זוג

בני זוג לשעבר

סבים ונכדים

דודים ואחיינים

בני דודים

גיסים

חמים וחתנים

מנחי טקס הענקת פרס ישראל

שנה מנחים
1972 אלעד פלד
1983 דניאל פאר
1990 דניאל פאר
1992 דניאל פאר
1993 דניאל פאר
1994 דניאל פאר
1998 דניאל פאר
2000 דניאל פאר
2004 ענת דולב
2005 יונה אליאן
2006 ירדנה ארזי
2008 חיים טופול ומרב מילר
2009 ג'קי לוי
2010 מרב מילר ודני קושמרו
2011 לינוי בר גפן וקובי מידן
2012 דליה מזור
2013 חיים טופול
2014 שיבל כרמי מנסור
2015 יואב לימור
2016 תמר איש שלום
2017 שרה ב"ק
2018 הילה קורח
2019 שרון כידון
2020 קורין גדעון ושרון כידון
2021 אלמז מנגיסטו ודני דויטש
2022 ניב רסקין ואליאנה תדהר
2023 עופר חדד וליטל שמש

מחלוקות סביב פרס ישראל

סביב רבים ממקבלי הפרס שורר קונצנזוס באשר לזכותם לפרס זה, בזכות מוניטין שצברו בציבור הרחב. רבים אחרים מוכרים בעיקר בתחום האקדמי שבו הם פעילים, וזוכים לתמיכתו. עם זאת, יוקרתו של הפרס, כפרס הממלכתי העיקרי בישראל, מביאה לכך שלעיתים נכרכת ההחלטה על מתן הפרס במחלוקת פוליטית עזה.

עתירות לבג"ץ

בשנת 1997 החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס לעיתונות לעיתונאי שמואל שניצר. לאחר שהוכרז על ההחלטה, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה.[4] התברר שוועדת הפרס לא הייתה מודעת לכך שמספר שנים קודם לכן פרסם שניצר מאמר שקרא לעצירת העלייה מאתיופיה, בתואנה רפואית, ובעקבות תלונה שהוגשה למועצת העיתונות קבע בית הדין של מועצת העיתונות כי במאמר "יש משום האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" וכי מאמרו פוגע קשות "בחוסנה של החברה הישראלית כחברה קולטת עלייה" ו"גרר עמו בוז והסתייגות מבני העדה האתיופית" ובכך עבר שניצר על כללי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.[5] בג"ץ הורה להחזיר את הדיון בפרס לוועדת הפרס. שניצר, בינתיים, לא שעה לקריאתו של נשיא המדינה עזר ויצמן להתנצל או לחזור בו מדבריו.[6] בנסיבות אלה, כשברקע גם הרוחות הסוערות על פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה שנחשפה ב-1996, כשהתכנסה ועדת הפרס שנית הוחלט שלא להעניק את הפרס לשניצר.

מאז הוגשו לבג"ץ עתירות רבות כנגד החלטות ועדות הפרס, שכולן נדחו. רוב העתירות דרשו לשלול מזוכה את הפרס. קבוצה אחת של עתירות טענה שהזוכה אינו ראוי לפרס. העתירות נגד הענקת הפרס על מפעל חיים לשולמית אלוני,[7] והענקת הפרס ליגאל תומרקין[8] ולזאב שטרנהל טענו שהם אינם ראויים לפרס על רקע התבטאויות שנויות במחלוקת. השופטת עדנה ארבל התייחסה לטענות אלו בנימוקים לדחיית העתירה בפרשת שטרנהל:

בעוד פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים ראויים להערכה, ההתבטאויות בהן מדובר על פי רוב נעשות מחוץ למסגרת המקצועית בגינה ניתן הפרס. במצב דברים זה קשה שלא לראות את מניעת הפרס ממי שנמצא ראוי לו בשל הישגיו המקצועיים, אך על בסיס עמדות שהביע, כפגיעה בחופש הביטוי, ולו באופן עקיף. תוצאה שכזו יש לה אפקט של "סתימת פיות" שאין לה מקום במשטר דמוקרטי, שהלוא מהו המסר המתקבל אם לא מסר של השתקה? עצם הידיעה כי הבעת דעה שאינה פופולרית עשויה לשאת כעבור זמן תוצאות במישור שיש לו היבט מקצועי, גם אם על דרך של הענקת פרס, אינה מתיישבת עם תרבות של חופש ביטוי במשטר דמוקרטי.[9]

טענה נוספת שהועלתה בעתירות לשלילת הפרס עסקה בניגוד עניינים של אחד או יותר מחברי ועדת הפרס. בעתירות כנגד הענקת הפרס למכון הישראלי לדמוקרטיה,[10] ולשמעון מזרחי.[11] כנגד טענות אלו קבעו השופטים שלא סביר לדרוש במדינה קטנה כמו ישראל שלא יהיה קשר כלשהו בין חברי ועדת הפרס, אשר צריכים להיות בקיאים בתחום שבו ניתן הפרס.

היו גם עתירות אחרות כנגד פרס ישראל. בעתירה אחת דרש העותר שפרס ישראל יוענק לו.[12] בעתירה אחרת יצא הצייר משה גרשוני כנגד שלילת הפרס ממנו בגלל סירובו להופיע בטקס הענקת הפרס.[13] גם עתירות אלו נדחו על ידי בית המשפט.

יש הסוברים, כמו דניאל פרידמן[14] ומאיר הופמן,[15] כי מאחר שפרס ישראל ניתן כאות כבוד והערכה אין מדובר כלל בהחלטה שפיטה ובית המשפט העליון טעה בהתערבו בעניין הענקת הפרס לשניצר. שופטי בית המשפט העליון לא קיבלו עמדה זו מפאת האופי הממלכתי של הפרס המחייב לשיטתם ביקורת שיפוטית, הגם שהיו בהם, כמו אליהו מצא, שפקפקו בצדקת ההתערבות בעניין הפרס לשניצר.[16] עמדת בית המשפט העליון היא שאין עילה להתערבות בית המשפט אם החלטתה של הוועדה התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים. בפסק הדין בעניינו של שמעון מזרחי, כתב השופט אשר גרוניס באופן כללי על עותרים כנגד הענקת הפרס לאחר: "יהיו כאלה שיאמרו שמדובר בחוסר פירגון ויהיו אחרים שירחיקו לכת ויטענו שעותרים המעוניינים בשלילת הפרס מהאחר פועלים מתוך צרות עין" והשופט חנן מלצר ביקש מהציבור לפרגן לזוכים ולהניח לפרס ישראל ולזוכים בו. באותו מקרה אף הושתו על העותרים הוצאות משפט גבוהות יחסית לעתירות מעין אלו.[11]

בשנת 2021 המליצה ועדת פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב להעניק את הפרס לפרופ' עודד גולדרייך ממכון ויצמן למדע, על מחקריו בנושא סיבוכיות חישובית, אך שר החינוך, יואב גלנט, נמנע מלאשר את המלצת הוועדה עקב התבטאויות פוליטיות של גולדרייך, ובעקבות זאת עתרה הוועדה לבג"ץ נגד השר.[17] בהחלטת ביניים אישר בג"ץ לשר לבדוק תוך 30 ימים האם דעותיו של פרופ' גולדרייך מצדיקות שלא לאשר את המלצת הוועדה.[18] בהמשך לכך הודיע השר גלנט שהחליט שלא להעניק את הפרס.[19] בפסק הדין, שניתן לאחר שהוחלף שר החינוך, ביטל בג"ץ את החלטתו של גלנט, והורה להשיב את בחינתה של המלצת הוועדה אל שרת החינוך, על מנת שתשוב ותשקול אם לאשר המלצה זו.[20] השרה יפעת שאשא-ביטון החליטה אף היא שלא להעניק את הפרס לפרופ' גולדרייך.[21] נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, דוד הראל, וחמישה מנשיאיה בעבר פרסמו מחאה על החלטת השרה.[22] נשיאי שבע אוניברסיטאות בישראל הביעו אף הם מחאה על החלטת השרה.[23] במרץ 2022 הורה בג"ץ לשרת החינוך להעניק את הפרס לגולדרייך.[24]

מסרבים ומסורבים

אחדים מאלה שנמצאו ראויים לפרס סירבו לקבלו.

  • בשנת 1957 סירב חנוך אלבק לקבל את הפרס, מתוך התנגדות לחלוקתו. אלבק הסביר את התנגדותו במכתב: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המיסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."[25]
  • בשנת 1961 סירב הרב צבי יהודה קוק לקבל את הפרס, שכן סבר שאין הפרס מגיע לו. הוא כתב במכתבו לשר החינוך אבא אבן: "יש כאן למעשה טעות מוחלטת ובשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה. ולפיכך לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי...".[26]
  • ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל לשעבר, חבר הכנסת דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי".[27]
  • אורי זוהר, שזכה בשנת 1976 בפרס בקטגוריה של קולנוע. באקט הסירוב שלו היה מן המחאה האנטי-ממסדית[דרושה הבהרה].
  • בשנת 1993 הוחלט על הענקת הפרס לישעיהו ליבוביץ, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה ויתר על הפרס.
  • האמן משה גרשוני שהיה אמור לקבל את הפרס בשנת 2003 הודיע כי יסרב ללחוץ את ידם של ראש הממשלה אריאל שרון ושרת החינוך לימור לבנת, ו-"שאין זה הזמן לחגיגות", בעקבות כך נשלל ממנו הפרס[28] וכספי הזכייה נתרמו לעמותה למען אמנים במצוקה.
  • לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל, רצו להעניק לאריק איינשטיין את הפרס, אך איינשטיין סירב לקבלו.
  • בשנת 2021 נבחר יהודה משי זהב לחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ימים אחדים לאחר מכן פורסמו חשדות לפלילים נגדו והוא ויתר על הפרס.
  • בשנת 2023 סירב הזמר שלמה ארצי לקבל את פרס ישראל שהוענק לו עקב המחאה נגד רפורמת לוין שהתקיימה באותה עת. הוא נימק:

"בעיתוי הנוכחי, כשהמדינה שלנו פצועה ושסועה, אני מרגיש שקשה לי לקבל את הפרס ולכן אני נאלץ בצער לוותר על הכבוד הגדול הזה." על כן הוחלט ע״י הועדה להעניק את הפרס לזמר דקלון (יוסי לוי).[29]

מחאות וביקורת כנגד זוכי פרס ישראל

בשנת 2004 המליצה ועדת השופטים על הענקת הפרס לאמן יגאל תומרקין. שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, פנתה לוועדה בבקשה שתבחן מחדש המלצה זו, לאור פניות רבות של אזרחים "לבטל את הענקת הפרס לתומרקין בשל התנהגות והתבטאויות פוגעות של הפסל". הוועדה בחנה שוב את העניין ועמדה על החלטתה הקודמת להעניק את הפרס לתומרקין.[30]

בשנת 1992 מחה יובל נאמן, מזוכי פרס ישראל 1969, על הענקת הפרס לסופר אמיל חביבי, תוך שהוא משליך את תעודת הפרס שלו לכיוונו של חביבי.[31]

התפלגות הזוכים

רובם הגדול של זוכי הפרס הם גברים יהודים אשכנזים. עד שנת 2009 הוענק הפרס ל-620 איש, מתוכם רק ל-90 נשים[32] (כ-15%). בשליש ממספר השנים שבהן הוענק הפרס כל הזוכים היו גברים. עד שנת 2011, רק שישה אנשים שאינם יהודים זכו בפרס: השייח' אמין טריף וכמאל מנצור בני העדה הדרוזית, אלדין חתוקאי בן העדה הצ'רקסית-מוסלמית, והנוצרים מכרם ח'ורי, אמיל חביבי והאב מרסל דיבואה. אף על פי שכ-15% מאזרחי ישראל הם ערבים-מוסלמים, איש מהם לא זכה בפרס מעולם. מתוך 158 זוכים בפרס ישראל בתחומי התרבות השונים עד 2008 (כולל מוסדות), היו כ-10 מזרחיים.[33]

התפלגות זאת הביאה לביקורת בתקשורת. בעקבות הענקת הפרס בשנת 2007 שאל המבקר והעורך בני ציפר[34]:

הייתכן שלא נמצא מקום בתוך 15 קטגוריות הפרס מועמד ראוי אחד שאינו אשכנזי? ואם כן, מה זה אומר עלינו כמדינה המתיימרת לשוויוניות, אם בין יותר ממחצית אוכלוסייתה הבאה ממדינות אסיה ואפריקה (כניסוח העלונים הסטטיסטיים), לא נמצא אפילו אדם אחד מהנולדים ביבשות הללו ראוי לקבל את פרס ישראל, שמפעל חייו אינו שווה ציון ושלא תרם דבר למדינה

.

לאחר חלוקת הפרסים ב-2009 כתב הפרשן רינו צרור:

”ההדרה של בני המזרח מפרס ישראל נמשכה גם השנה. הדחה, הסטה. בטקס האחרון אפילו מראית עין כמו פרופ' סמי סמוחה או האמן פנחס כהן גן לא התקיימה... חוץ מג'קי לוי כמנחה, כלום.” (מוספשבת של "מעריב", 1 במאי 2009)

ביקורת זאת זכתה להד בדו"ח מבקר המדינה שקבע "התהליך שלפיו נבחרים הזוכים מוביל לכך שאין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה לבין מקבלי הפרס במהלך השנים", והמליץ: "ראוי שהמשרד ימנה ועדה מקצועית אשר תהיה אחראית לקביעת התקנון ולשינויים בו וכן תבחן מעת לעת את התאמתו לשינויים המתחוללים בחברה הישראלית כך שירחיבו את מעגל מקבלי הפרס ויאפשרו את הענקתו גם לבאים מקבוצות אוכלוסייה נוספות מבלי לפגוע במצוינות הנדרשת לקבלתו".[35]

תגובת משרד החינוך הייתה ש"בחלק גדול מהמקרים אין נשים ובני מיעוטים בכלל בקרב המועמדים ולכן אין אפשרות להעניק להן את הפרס. בשנת תש"ע מונו נשים במרבית הוועדות, כך שבוודאי ניתנה תשומת לב לנושא זה. אשה שעמדה בראשות אחת מועדת השיפוט הסבירה שהקיפוח לכאורה איננו בעת דיוני הוועדה על מתן הפרס, המחסור במועמדות מבטא את הקושי שהיה לנשים במהלך השנים להגיע לעמדות בכירות ולהישגים אקדמיים, שיבשילו לכדי מתן פרס ישראל כיום".[36]

פערים בהתפלגות הזכיות בין גברים לנשים, ובין יהודים לאינם יהודים בכלל ולערבים בפרט, אינם ייחודיים לפרס ישראל, אלא קיימים גם בהתפלגות זוכים בפרסים בינלאומיים. לשם השוואה, מתוך 876 פרסי נובל שהוענקו (עד 2014, לא כולל פרסים לארגונים) רק 47 פרסים חולקו לנשים (5.4%), ואחוזי היהודים בקרב זוכי פרס נובל גבוהים בהרבה מחלקם באוכלוסיית העולם, ומספרם גבוה בהרבה ממספר הערבים שזכו בו.

בחירת השופטים

בפברואר 2015 נמנע ראש הממשלה ושר החינוך, בנימין נתניהו, מלאשר את חברותם בוועדות השיפוט לפרס של חיים שריר, אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן. נתניהו הציג את המניע להחלטתו: "במשך השנים מונו לוועדה הבוחרת יותר ויותר גורמים קיצוניים בעמדותיהם, ובהם גורמים אנטי ציוניים - למשל כאלה התומכים בסרבנות לשרת בצה״ל - ופחות מדי נציגים אותנטיים של חלקים נרחבים אחרים בעם".[37] במחאה על כך החל גל התפטרויות של שופטים ובהם גיל הראבן, ניסים קלדרון, נורית גרץ, יונה אליאן, זיוה בן-פורת, אפרים חזן, אורי הולנדר ורם לוי. מועמדים לפרס ישראל ובהם רות דיין, יצחק בן נר, יגאל שוורץ, חיים באר, סמי מיכאל ודויד גרוסמן הסירו מועמדותם.[38] מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הביעה מחאה על פסילת השופטים שפגעה במעמדו של הפרס, והציעה להעביר את הכפפתו לגורם ממלכתי כגון לשכת נשיא המדינה.[39] בעקבות הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפיה עקב תקופת הבחירות אין לקבל החלטות בנושא, חזר בו נתניהו מהחלטתו.[40] אף על פי כן, רוב השופטים שהתפטרו והמועמדים שהסירו את מועמדותם הודיעו שלא יחזרו בהם. אל המסירים את מועמדותם לפרס הצטרף העיתונאי דן מרגלית.[41] בעקבות עתירה לבג"ץ של קבוצת אנשי רוח, נקבע כי הפרס בתחום חקר הספרות לא יוענק.[42]

חברי כנסת זוכי פרס ישראל

כאמור, מרבית תחומי הפרס הם על מחקר מדעי ולפיכך רוב זוכי פרס ישראל הם חוקרים באוניברסיטאות. אולם במהלך השנים (נכון לשנת 2021) זכו ארבעים ואחד חברי הכנסת בפרס ישראל.[43] בשנת 2013 נחנך בכנסת "קיר ההוקרה לחברי הכנסת זוכי פרס ישראל" ביוזמת השר אורי אורבך.[44] רוב חברי הכנסת שזכו בפרס זכו בו בתחום מפעל חיים או בתחום מדעי היהדות, הרוח והחברה. במהלך השנים שלושה חברי כנסת בלבד זכו בפרס ישראל בתחום המדעים המדויקים: פרופ' יובל נאמן (מדעים מדויקים, 1969), פרופ' יוסף רום (טכנולוגיה והנדסה, 1976) ופרופ' אלכס לובוצקי (מתמטיקה, 2018).


לקריאה נוספת

  • אור ברק, פרס ישראל - הפוליטיקה מאחורי התהילה, הוצאת רואים אור, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ד. בן-גוריון סירב לקבל את פרס ישראל, דבר, 17 באפריל 1968
  2. ^ פרס ישראל השנה - גם בתחום החברה, דבר, 6 במרץ 1972
  3. ^ 3.0 3.1 תקנון פרסי ישראל, באתר פרס ישראל
  4. ^ בג"ץ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נא(1) 233 (1997)
  5. ^ רפאל כהן-אלמגור, "מועצות העיתונות בקנדה, בריטניה וישראל: חלונות ראווה וכולאות ברקים", מדינה וחברה (2005) Counsils Heb.pdf ראו כאן
  6. ^ נושאים על סדר היום הציבורי - הפלשאמורה, באתר ספריית הכנסת
  7. ^ בג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל נ' שר החינוך, ניתן ב-23.4.2000
  8. ^ בג"ץ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך והתרבות - לימור לבנת
  9. ^ בג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל ואח' נ' פרופ' יולי תמיר ואח'
  10. ^ בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' שר החינוך, ניתן ב-26.4.2009
  11. ^ 11.0 11.1 בג"ץ 2324/11 שי גיל נ' שר החינוך
  12. ^ בג"ץ 167/06 אשר ווינראוך נ' משרד החינוך
  13. ^ בג"ץ 3750/03 משה גרשוני נ' שרת החינוך
  14. ^ דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל" המשפט ה' 181 (תשס"א)
  15. ^ מאיר הופמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל – עד מתי?" המשפט ח' 557 (תשס"ג)
  16. ^ בג"ץ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך והתרבות - לימור לבנת, סעיף 9
  17. ^ אור קשתי, ועדת פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב עתרה לבג"ץ נגד גלנט כי סירב לקבל את המלצתה, באתר הארץ, 30 במרץ 2021
  18. ^ בג"ץ 2199/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר המתמטיקה, חדר מדעי המחשב נ' שר החינוך ואחרים, ניתן ב-8 באפריל 2021
  19. ^ תמר טרבלסי חדד, גלנט: פרס ישראל בחקר המתמטיקה ומדעי המחשב לא יוענק לאף אחד, באתר ynet, 11 ביוני 2021
  20. ^ בג"ץ 2199/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר המתמטיקה, חקר מדעי המחשב נ' שר החינוך ואחרים, ניתן ב-12 באוגוסט 2021
  21. ^ ציוץ של יפעת שאשא ביטון בטוויטר, 18 בנובמבר 2021
  22. ^ גילוי דעת של נשיא האקדמיה ונשיאיה לשעבר בנוגע להחלטת שרת החינוך שלא להעניק פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 18 בנובמבר 2021
  23. ^ מכתב נשיאי שבע האוניברסיטאות, 19 בנובמבר 2021
  24. ^ גלעד מורג, בג"ץ נגד שאשא ביטון: להעניק פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, באתר ynet, ‏29 במרץ 2022
  25. ^ יהושע גלבוע, תלמיד חכם שמחל..., מעריב, 10 במאי 1957
  26. ^ משמיע ישועה, הוצ' אור עציון, עמ' 398
  27. ^ מכתבו של בן-גוריון לשר החינוך, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  28. ^ סמדר שילוני ותמר טרבלסי-חדד, לבנת שללה את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני, באתר ynet, 15 באפריל 2003
  29. ^ רן בוקר, שלמה ארצי מוותר על פרס ישראל: "בגלל השסע בעם"; דקלון במקומו, באתר ynet, 26 במרץ 2023
  30. ^ לבנת: לשקול מחדש הענקת הפרס לתומרקין, באתר וואלה!‏, 4 בפברואר 2004
  31. ^ אתר למנויים בלבד רות קרטון-בלום, כששמיר העניק את פרס ישראל לחביבי, באתר הארץ, 23 בפברואר 2015
  32. ^ אור קשתי, דו"ח מבקר המדינה 2010 | המבקר: אין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה לפרס ישראל, באתר הארץ, 11 במאי 2010
  33. ^ איתי שטרן, פרס ישראלביץ', מוסף "פרומו" של "מעריב", 9 במאי 2008
  34. ^ בני ציפר, על השערוריות של פרס ישראל, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  35. ^ דו"ח מבקר המדינה 60ב, עמ' 149-152
  36. ^ יהלי מורן זליקוביץ', המבקר על פרס ישראל: אין נשים, יש ניגוד עניינים, באתר ynet, 11 במאי 2010
  37. ^ פוסט של בנימין נתניהו, באתר פייסבוק
  38. ^ גילי איזיקוביץ, אור קשתי, גם חיים באר, רות דיין וסמי מיכאל מושכים את מועמדותם לפרס ישראל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  39. ^ גילוי דעת מאת מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 12 בפברואר 2015
  40. ^ אור קשתי, ברק רביד, יהונתן ליס, רויטל חובל, בעקבות הנחיית וינשטיין: נתניהו חזר בו מפסילת שלושת השופטים בוועדות פרס ישראל, באתר הארץ, 13 בפברואר 2015
  41. ^ דן מרגלית בגלצ על פרס ישראל: מעשה נתניהו - בוטה ביותר, באתר גלי צה"ל, 17 בפברואר 2015
  42. ^ בג"ץ 1311/15 ניסים דיין ואחרים נ' שר החינוך ואחרים
  43. ^ חברות וחברי הכנסת שזכו בפרס ישראל באתר הכנסת.
  44. ^ חזקי ברוך, נחנך "קיר חברי הכנסת זוכי פרס ישראל", באתר ערוץ 7, 15 באוקטובר 2013


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0