PAL

שיטות שידור PAL,‏ NTSC ו-SECAM ופריסתם על הגלובוס

PAL (ראשי תיבות של Phase Alternating Line) היא שיטת שידור טלוויזיה אנלוגית המקובלת במרבית מדינות העולם, כולל אירופה וישראל, בניגוד לשיטות ה-NTSC וה-SECAM המקובלות במספר מצומצם יחסית של מדינות. השיטה פותחה ב-1963 על ידי מהנדס חברת טלפונקן, ולטר ברוש (Walter Bruch) ונכנסה לשימוש ב-1967.

בשיטת PAL הווידאו מחולק ל-25 מסגרות בשנייה. כל מסגרת מחולקת לשני שדות, ובכל שדה מחצית מכמות המידע. תותח האלקטרונים במכשירי הטלוויזיה הביתיים הנפוצים סורק את המסך מלמעלה למטה. בכל מסגרת נסרק המסך פעמיים. בסריקה הראשונה, מודלקים רק הקווים האי-זוגיים, זהו השדה הראשון (שדה עליון). בסריקה השנייה מודלקים רק הקווים הזוגיים, זהו השדה השני (שדה תחתון).

על-מנת למנוע הפרעות חשמליות, השיטה בנויה מ-25 מסגרות בשנייה. כך, בארצות בהן זרם החשמל הוא זרם חילופין בתדר של 50 חילופים בשנייה (50 הרץ) כמו בישראל ובאירופה, מתבצע החילוף כאשר קרן האלקטרונים חוזרת לנקודת הפתיחה בסריקה.

בשיטת PAL ישנם 625 קווים אופקיים (מתוכם מוצגים 585), ו-576 קווים אנכיים (מתוכם מוצגים 540). שיטות חדשות מתחילות כיום להיות שמישות בשוק השידור (HDTV), ומאפשרות שידור ברזולוציה גבוהה יותר.

ערך זה הוא קצרמר בנושא טלוויזיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.