אליהו בשייצי
אליהו בשייצי (בטורקית: Bašyazi; 1420 (בערך) - 1490, אדירנה), היה חכם קראי בן המאה ה-15. מחבר הספר אדרת אליהו, הנחשב לספר ההלכה המחייב של היהדות הקראית. מראשי האסכולה שפעלה למען קירוב בין הקראים לרבניים.
הוא תלמידם של אביו, משה בשייצי; ושל סבו, מנחם בשייצי, שניהם מנכבדי וחכמי הקהילה הקראית באדירנה. בתקופה מאוחרת יותר בחייו למד אצל החכם הרבני מרדכי כומטיאנו,[1] עמו התפלמס בספרו מספר פעמים. תלמידו וממשיך דרכו של בשייצי היה החכם הקראי כלב אפנדופולו.
בשנת 1460 החליף את אביו כחכם הקהילה הקראית באדירנה. סמוך לשנת 1480 מונה בשייצי לראש הקהילה הקראית בקושטא. בתוקף תפקידו ניהל קשרים עם הקהילות הקראיות במזרח אירופה ובמזרח התיכון וכן עם חכמים רבניים. הוא חולל תנועת חזרה למקורות בקרב הקהילה הקראית ועודד את חבריה לעסוק בהלכה הקראית כדי שלא תשתכח, במסגרת מאמציו אלו חתר להכריע במחלוקות הלכתיות שנותרו פתוחות בין חכמי הקראים.
ספרו הוא ספר המצוות "אדרת אליהו" (אודסה תרל"א), ספר זה הקנה לו את מעמדו כפוסק האחרון של היהדות הקראית, והוא מבטל הלכה למעשה את כל ספרות ההלכה הקראית שקדמה לו, למעט ספר "גן עדן" של אהרן בן אליהו ניקומודיאו.[2] נותרו ממנו גם מספר פיוטים ותפילות.
לקריאה נוספת
- דניאל לסקר, השפעת הרמב"ם על מחשבתו הפילוסופית של הקראי אליהו בשייצי, בתוך: מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ג, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 405–427.
קישורים חיצוניים
- "אליהו בן משה בן מנחם בשייצי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
