S-300

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מערכת S-300P במצעד יום הניצחון בכיכר האדומה במוסקבה, 9 במאי 2009

S-300 היא סדרה של מערכות טילי קרקע-אוויר לטווח רחוק מתוצרת חברת אלמז הרוסית. המערכת פותחה בתחילה על ידי ברית המועצות בשנות ה-70 של המאה ה-20 בשביל כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, ולאחר מכן על ידי רוסיה כנשק נגד מטוסים ונגד טילי שיוט, ובדגמים מתקדמים הותאמה ליירוט טילים בליסטיים.

תיאור ומאפיינים

מערכת S-300 נפרסה לראשונה על ידי ברית המועצות בשנת 1979, לצורך הגנה אווירית על מתקנים תעשייתיים גדולים, מתקנים מנהליים, ובסיסים צבאיים, ושליטה במרחב האווירי נגד תקיפה מצד מטוסי אויב. המערכת אוטומטית לחלוטין, אם כי תצפית ותפעול ידניים גם אפשריים. ניתן להציב את רכיבי המערכת ליד עמדת הפיקוד המרכזית, או עד מרחק של 40 קילומטרים. כל רדאר מספק הכוונה לטילי עמדת הפיקוד המרכזית. עמדת הפיקוד משווה את הנתונים שמתקבלים ממכ"מי הכיוון המוצבים בנפרד במרחק של עד 80 קילומטר אחד מהשני, ומסננת מטרות שווא, משימה קשה במרחקים גדולים כאלו. למערכת הפיקוד יש שני מצבי זיהוי מטרה; פסיבי ואקטיבי.

S-300 נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר שקיימות כיום.[1] מכ"מי המערכת יכולים לעקוב אחר 100 מטרות בו-זמנית תוך נעילה על עד 12/24/36 מטרות. זמן פריסת ה-S-300 הוא חמש דקות.[1] טילי ה-S-300 מוכנים לשימוש ואטומים ולא דורשים תחזוקה לאורך חייהם. גרסה מפותחת של מערכת S-300 היא S-400, אשר נכנסה לשירות מוגבל בשנת 2004.

הטיל לא שוגר מעולם בפעילות מבצעית, אך נחשב לטיל מוצלח בעקבות ניסויים. הטיל המקביל אליו במערב הוא ה-MIM-104 פטריוט מתוצרת ארצות הברית.

משתמשים

המערכת נמכרה לארמניה, סין, הודו, אוקראינה, בלארוס, סלובקיה, יוון, בולגריה, קזחסטן, וייטנאם, טורקיה, אלג'יריה, לוב. לפי דיווחים איראניים ורוסיים הייתה כוונה למכור את המערכת גם לאיראן החל מסוף שנת 2008, אך ביוני 2010 הודיע גורם רוסי בכיר כי העסקה הוקפאה. ב-12 באפריל 2015 ביטלה רוסיה את האיסור על מכירת הטילים לאיראן. תהליך אספקת המערכת לאיראן החל ב-23 בנובמבר 2015.

רוסיה חתמה על עסקת מכירת מערכות S-300 לסוריה בהנהגת בשאר אל-אסד, למרות לחצים מצד ישראל. בתחילת שנת 2017 פרסה רוסיה מערכות S-300 ו-S-400 בסוריה.[2]

S-400 היא גרסה מתקדמת של המערכת המופעלת רק על ידי צבאות רוסיה וסין, ומבצעית החל משנת 2007.

דגמים עיקריים

דגם קוד דיווח נאט"ו שנת הצגה טווח משקל ראש קרב הנחיה
S-300PT SA-10 1978 47 ק"מ 1,450 ק"ג 100 ק"ג רדיו
S-300V SA-12 1984 90 ק"מ 1,450 ק"ג 133 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300V SA-12 1984 100 ק"מ 420 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300VM SA-23 1990 200 ק"מ - - מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 150 ק"מ 1,780 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 195 ק"מ 1,800 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי משולב רדיו
S-400 SA-21 1999 120 ק"מ 420 ק"ג 24 ק"ג מכ"ם אקטיבי
S-400 SA-21 2000 400 ק"מ - - מכ"ם אקטיבי

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: S-300

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "International Assessment and Strategy Center > Research > Almaz S-300 – China's "Offensive" Air Defense". Strategycenter.net. 25 February 2006. Retrieved 14 November 2011.
  2. ↑ רוסיה לארצות הברית: "שיחקתם לידי הטרור"; ארצות הברית: "קחו אחריות על אסד" , ynet, 09.04.17
רק"מ מדינות הגוש הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה
טנקים T-84 Oplot-M • T-90 • T-84 • T-80 • T-72 • IT-1 • T-64 • T-62 • PT-76 • T-55 • T-10 • ארמטה T-14
נגמ"שים BTR-152 • BTR-94 • BPM-97 • BTR-90 • BTR-80 • BTR-70 • BTR-60 • BTR-40 • BTR-4 • BTR-3 • BTR-D • BTR-50 • MT-LB
נגמ"שי לחימה BMPT • BTR-T • BMD-3 • BMD-2 • BMD-1 • BMP-3 • BMP-2 • BMP-1 • ‏T-15 ארמטה
תותחים מתנייעים 2S1 גווזדיקה • ‏SO-152 • ‏2S4 טולפן • ‏2S5 גיאטסינט-S • ‏2S7 פיון • ‏2S9 נונה • ‏2S19 MSTA‏ • ‏‏2S23 נונה-SVK • ‏2S25 Sprut-SD • ‏2S31 וונה • ‏ASU-57 • ‏ASU-85 • ‏A-222 ברג
ארטילריה רקטית BM-14 • ‏BM-21 גראד • ‏BM-24 • ‏BM-25 • ‏BM-27 אוראגן • ‏TOS-1 • ‏BM-30 סמרץ'
טילי קרקע-קרקע 2K6 לונה • 9K52 לונה-M • ‏OTR-21 טוצ'קה • OTR-23 אוקה • 9K720 איסקנדר • K-300P בסטיון-P
רק"ם נ"מ ‏SA-22 • SA-19 • ZSU-23-4 • ZSU-57-2 • BTR-152A\D\E • BTR-40A
מערכות קרקע-אוויר SA-4 • ‏SA-6 • ‏SA-8 • ‏SA-9 • ‏‏SA-10 • ‏SA-11 • ‏‏SA-12 • ‏SA-13 • ‏SA-15 • ‏SA-17 • ‏SA-19 • ‏‏SA-20 • ‏‏SA-21 • ‏‏SA-22
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=S-300&oldid=1399906"