מבצע סנונית
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| תאריכים | 16 במרץ 1962 – 17 במרץ 1962 (שעות אחדות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מוצב נוקייב והכפר נוקייב, הרמה הסורית | |||||||||||||||||
| עילה | ירי ממוצבים סוריים לעבר דייגים ישראליים בכנרת | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע סנונית הקרוי גם מבצע נוקייב היה פעולה משולבת של כוח חטיבת גולני ושל שייטת 13 נגד כפרים ומוצבים סוריים ברמת הגולן. המבצע נערך בלילה שבין 16 ו-17 במרץ 1962.
ברקע לפעולה, ירי ממוצבים סוריים ומן הכפר נוקייב לעבר דייגים ישראליים בכנרת, בחודשיים שלפני המבצע.
המודיעין למבצע היה חלקי, וכוח גולני (בפיקודו של מוטה גור) נתקל בכוח סורי חזק וגדול בהרבה מן המצופה. הכוח נתקל בהתנגדות סורית קשה ואש נורתה על יישובי הכנרת במהלך המבצע. כוח סיוע רכוב על זחל"מים נקלע לשדה מוקשים. הוחלט כי סיוע אווירי ישמיד את הזחל"מים לאחר שאפסו הסיכויים לחלצם לכיוון ישראל. בניווט לקראת נוקייב ובחילוץ הכוח סייעו גם חברי קיבוץ עין גב ושניים מהם הצטרפו לכוחות גולני (ללא ידיעת המפקדים הבכירים או אישורם); ונהגי טרקטור מהקיבוצים האון ותל קציר[2]. במקביל היה אמור כוח של שייטת 13 לפעול נגד מוצב בכורסי, אך אש שנורתה עליהם מנעה השלמת המשימה והכוח נסוג ללא נפגעים[3] (על פי העיתונאי אביחי בקר, המבצע ידוע בחוגי השייטת, בשל גילוי הכוח ונסיגתו, כ"מבצע ארנבת"[4]).
בפעולה נהרגו שבעה חיילים. שניים מהם הוכרזו בתחילה כנעדרים. לאחר מספר ימים נודע שגופת אחד הנעדרים נמצאת בידי הסורים, ובחילופין שנערכו ב-21 במרץ הוחזרה גופתו לישראל ושבוי סורי הועבר חזרה לסוריה[5]. הנעדר השני, יעקב דביר, לא אותר[6] ומקום קבורתו לא נודע. מדינת ישראל עשתה מאמצים לגלות מה עלה בגורלו של דביר, ובכלל זה ביקשה מן המרגל אלי כהן לברר את הידוע ממקורות סוריים, אך העלתה חרס בידה.
מיד לאחר המבצע זכו ארבעה מהקצינים שהשתתפו בו לציון לשבח[7]. כמו כן, אברהם ורד, צלם של "במחנה" אשר נלווה אל הלוחמים, זכה בהערכת הרמטכ"ל, שמאוחר יותר הומרה לעיטור המופת[8]. כחודש לאחר המבצע צוינו לשבח עוד תשעה לוחמים על גילוי אומץ לב בעת הפעולה[9]. חמישה מן הלוחמים עוטרו בציון לשבח ובהם בני ענבר, מפקד פלוגת קורס מ"כים של חטיבת גולני, שעוטר בעיטור העוז[10], ומפקד סיירת גולני, רס"ן צבי עופר, שעוטר בעיטור הגבורה[11].
מועצת הביטחון של האו"ם גינתה את ישראל על התקיפה. בתחקיר המבצע מתח אל"ם אריאל שרון, איש הצנחנים ומפקד בית-הספר לחי"ר באותה עת, ביקורת קשה על אופן בחירת היעדים והיעדר מקוריות בתכנון הפעולה[12].
במקום הפעולה הוקם אתר הנצחה לנופלים - "מצפה נוקייב". אנדרטה מיוחדת הוקמה במקום לחייל הנעדר יעקב דביר.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- מבצע נוקייב, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
- אתר דובר צה"ל, מבצע נוקייב
- אל"מ מ. גור, פעולות גולני - תאופיק ונוקייב, מערכות 174-5, אפריל 1966
- יעקב דביר - מידע על הקרב באתר הענף לאיתור נעדרים של צה"ל
- טל זגרבה, במשך כל הטיפוס רימונים התגלגלו לצדנו והתפוצצו מתחתינו, כפי שהועלתה ב"אתר הגבורה", מתוך "במחנה", 14 באוגוסט 2009
- פנחס וולף, זה נפצע וההוא נפצע, כל המפקדים נפצעו. המצב נהיה חמור, מתוך "במחנה", 3 באוגוסט 2007; כפי שהועלה ב"אתר הגבורה"
- רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012
הערות שוליים
- ↑ Samuel Katz, Israeli Elite Units since 1948 (Osprey Publishing, 23 June 1988) p24
- ↑ עודד הרדוף, 30 שנה ל"מבצע נוקיב" - חוויות מליל הקרב
- ↑ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 249-247
- ↑ אביחי בקר, "בעקבות יעקב דביר", הארץ, 21.01.2000.
- ↑ הסורים החזירו את גווית רב סמל דוד חנן שנפל בנוקייב, דבר, 22 במרץ 1962
- ↑ 2 חיילים נעדרים מפעולת נוקייב, דבר, 21 במרץ 1962
- ↑ צוינו לשבח ארבעה קצינים ממשתתפי הפשיטה על נוקייב, דבר, 26 במרץ 1962
- ↑ צלם במחנה זכה בהערכת הרמטכ"ל על התנהגותו בנוקייב, דבר, 3 באפריל 1962
- ↑ עוד תשעה משתתפי פעולת נוקייב צוינו לשבח, דבר, 11 באפריל 1962
- ↑ עיטור העוז שהוענק לרס"ן בנימין ענבר, מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א
- ↑ עיטור הגבורה שהוענק לצבי עופר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- ↑ רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012