רבי יוסף פורמון
 | |
| לידה |
רע״ה 1515 ? |
|---|---|
| פטירה |
? ? |
| מקום קבורה | ? |
| מקום פעילות | טורקיה פטרס |
| חיבוריו | תשובותיו מופיעות בתשובות בני דורו |
| רבותיו | רבי שלמה סיריליוי |
| תלמידיו | המהרש"ך |
| תפקידים נוספים | |
| מרבני טורקיה ומגדולי חכמי שלוניקי | |
רבי יוסף פורמון (Formon. צורה נוספת: פירמון) היה רב ופוסק, מרבני טורקיה ומגדולי חכמי שלוניקי במחצית הראשונה של שנות ה-ש.
ביוגרפיה
נולד בשנת רע״ה 1515, אך מקום הולדתו אינו ידוע. המהרש"ך מציין כי הוא גדל יחד עם בנו של רבי יוסף פורמון בעיר סירס, אולם אין בעדות זו הוכחה שרבי יוסף עצמו נולד שם, אם כי מוכח ששם הוא הקים את משפחתו. הוא היה תלמידו של מהר״ש סיריליאו ממגורשי ספרד בישיבתו בשלוניקי.
רבי יוסף כיהן כרב בעיר סירס, אותה עזב בערך בשנת ה'ש"כ 1560. על כך מסופר באחד הספרים מהתקופה ההיא: ״כה״ר יוסף פורמון רואה [=מנהיג] קהילות שירון [=סירס] והוליכוהו [=הכריחוהו] לעזוב ולהרביץ תורה במקום אחר״.
בזקנותו כיהן כרב וראש ישיבה בפטרס, שהייתה נתונה אז תחת השלטון הטורקי. וסביב רבנותו שם היתה סערה רבתי, כאשר חלק מהקהל לא הסכים לקבל את רבנותו. גאוני ישראל מרחבי העולם נדרשו להתערב בפרשיה זו, אשר זכתה לכמה מחקרים חשובים[2].
רבי יוסף זכה להערכה עצומה מצד גאוני דורו כמו רבי משה אלשיך, וכן המבי״ט הפליג בשבחו וכתב עליו: ״הוא רב מפורסם בחכמה וזקנה והוא גדול ויחיד מומחה ואין שום אדם רשאי להורות לפניו״[3].
הרב החיד״א התבטא עליו: ״בישראל גדול שמו״[4].
הוא היה תקיף גדול בהוראה והיו לו דין ודברים קשים עם רבנים שונים, ביניהם המהרשד"ם. הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה, ביניהם רבי שלמה כהן המהרש"ך. הידיעות אודותיו אינן רבות, ומשערים כי כתב הרבה שאלות ותשובות, אלא שאיתרע המזל ורק אחדות מהן נשארו לפליטה, והן מובאות בספרי חכמי דורו: מהרשד"ם, יעקב לבית הלוי, משפטי שמואל והמבי"ט.
המכתב שנמצא
בשנת תשע"ח פרסמה חברת 'ירושלים של זהב מכירות פומביות בע"מ' אודות מכירה פומבית של מכתב, שנכתב בשנות הש’. ככל הנראה בכתב ידו של רבי יוסף פורמון.
תוכן המכתב: הודאה על החלצותם של בני קהילתו, בעיר סירס שבטורקיה, לכבוד התורה. בקטלוג נכתב שלפי תוכן הדברים נראה שמדובר בכתב ידו של רבי יוסף פורמון, אם כי שאין בנמצא את כתב ידו על מנת להשוות בין הכתבים ולהגיע לודאות מוחלטת.
כן נכתב כי ייתכן שהמכתב לא נשלח בסופו של דבר, וכי המכתב הנמצא הוא רק טיוטה שהכין הרב למכתבו. או לחלופין שמדובר בהעתקת סופר מתוך כתב ידו של הרב. לגבי התוכן נכתב, שקרוב לודאי שאלו דברים שיצאו מרבי יוסף פורמון, וכי יש להם חשיבות רבה בכך שהם שופכים אור חדש על פרק קדום בתולדותיו, כפי שלא היה ידוע ולא נדפס מעולם.
במכתב, אחד מתושבי העיר, ששמו נזכר בו (וכפי הנראה מדובר בתלמיד חכם חשוב, שכנראה נפטר בשנת שכ״ז), נפגע כנראה מאחת מתקנותיו של רבי יוסף פורמון והתריס כנגדו. ייתכן והיה זה סביב הפרשיות שגרמו לרב פורמון לעזוב את העיר סירס ולעקור לשלוניקי. קהל עדת סירס, אשר ר״י פורמון כיהן בתחילה כמורם ורבם, קנאו על כבוד התורה והגנו על כבוד רבם (לשעבר?). כלפי זה כתב להם הרב פורמון את המכתב הנרגש כדלהלן.
המכתב פותח: ״עדת אבירים המה הגיבורים אשר מעולם... בכבודם אתיימר... עם נחלתי, צאן מרעיתי אשר בהם אתפאר... קהילת יעקב אשר בעיר שירון יע״א... נפשי יודעת מאד עוצם תשוקת חשקת לבבכם לב טהור לצאת לקראת נשק לכל דבר שבקדושת דרישת כבודי עולם ועד..."[5]
השאלה ההלכתית בדבר כפיפות הקהל הרומניוטי
בעת כהונתו בפטרס, היו שם שלוש עדות של ספרדים: סיציליאנים, קאסטיליאנים ואיטלינים, והם אשר קיבלו עליהם את התמנותו עליהם.
רבי יוסף פורמון היה בעד שגם הרומניוטים יתבוללו עם הספרדים בנוגע למנהגים ולסדר התפילה. הרומניוטים (שנקראו גריגוש (יוונים) מפני היותם דוברי יוונית) ערכו מחאה נמרצה לרבי שמואל מדינה שהיה בעד האוטונומיה של העדות השונות עד שהמיזוג יבוא מאליו בלא חיכוכים והתנגדויות. בהמשך הזמן הם שלחו צירים לשאלוניקי להשיג הסכמתם של הרבנים.
ידיעות על הסכסוך ובקשות להתערב בו הגיעו לחכמי הדור וביניהם למהרשד"ם. האחרון שהכיר את רבי יוסף פורמון שנחשב לגדול בתורה תקף אותו בחריפות, והורה שהצדק עם הרמאניוטים ושאין לרבם הזכות לכוף אותם לרצונו. רבי יוסף פורמון נסע בעצמו לשאלוניקי והשתדל להיפגש עם הרב מדינה התקיף בדעתו כדי להוכיח את יושר יזמתו ושדעתו רצוייה ומעשיו רצויים[6].
בתקופת כהונתו כרב העיר פטרס הוא אף סבר, שגם בני קהילת לפנטו כפופים למרותו. שני קהלים בעיר זו קיבלו אותו כחכם בלא כתב מינוי, בעוד הקהל הרומוניוטי, שאנשיו היו הוותיקים במקום, סירב להכיר בו כרבם.
רבי יוסף פורמון יצא נגד חכמי העיר שהתנגדו לו ואף הטיל חרם בקהל הרומניוטי ובכך אילץ יחידים לנטוש את בית הכנסת. הוא כתב למהרשי"ק דברים קשים נגד חכמי העיר שהתנגדו לו, ובמיוחד נגד חכם בשם רבי מנחם פולאסטרו, אשר רבי יוסף פורמון היה מעוניין שהלה יעזוב את ליפאנטו בה הורה ודרש, כי דעתו היתה שהיות והוא מרא דאתרא, אסור לפולאסטרו להורות הלכות בפניו ולדרוש ולדון בפטרס.
גדולי הדור לא הסכימו עמו אף בעניין זה, ואף השיבו לו כי הדברים הקשים אותם כתב על אותו חכם אינם נכונים.
לדעתו של הרשד"ם הצטרף גם רבי שמואל קלעי חכם ארטה שאף הוא ישב בשאלוניקי. ואולם רבי יוסף פורמון סירב לקבל את דעת רוב החכמים שפסקו לזכות מתנגדיו, שאין כח ביד שלושת הקהלים לכוף את הקהל האחד אליהם, ותקף בחריפות את פסקי שני החכמים.
לאחר שהושכן השלום לא מצאנו שרשד"ם מזכיר עניין זה.
.jpg)
השאלה בעקבות קרב לפנטו
בתקופת מלחמת קרב לפנטו (1569-1671) עברו רוב יהודי פאטראס ללפנטו שהייתה מוקפת חומה עד שישוב השלום לאזור.
לאחר שנתיים שבהם שהו בעיר תבעה מהם קהילת ליפאנטו שישתתפו עמם בעול המיסים, כי לטענתם בעקבות התיישבותם שם הוסיפו עליהם עוד מיסים, וכן בגלל שלפי התקנון כל הדר שם שנים עשר חודש צריך לשאת בעול הקהילה. מאידך בני פטרס רצו לפטור עצמם מן המיסים בטענה שאינם יכולים לפרוע בשני מקומות בו זמנית.
בעניין זה דעת הרבנים, ביניהם אף מהרשד"ם, בעד בעמדת בני לפנטו, ואילו דעת רבי יוסף פורמון היתה בעד בני פטרס.
מלבד מחלוקת זו ידוע שרשד"ם דן בפסקים נוספים של רבי יוסף פורמון. הוא דן בפסק שרבי יוסף פורמון שלחו למהרש"ך וזה ביקש מרשד"ם ומחכמי שאלוניקי לחוות דעתם. רשד"ם השיג על פסק נוסף של רבי יוסף פורמון בדיני ממונות שהגיע אליו באמצעות חכם תושב שאלוניקי.
העובדה שרבי יוסף פורמון מעוניין בחוות דעתו של רשד"ם מלמדת כי להוציא אותן מחלוקות הוטוו ביניהם קשרים מקובלים בין חכמים מוכרים בדורם[7].
משפחת פורמון
ערך מורחב – משפחת פורמון
משפחת פורמון הייתה משפחת רבנים, המפורסם שביניהם היה רבי יוסף פורמון.
בנו של רבי יוסף פורמון נקרא צדיק פורמון, נכדו נקרא כשמו רבי יוסף פורמון (השני) והוא תרגם את הספרים חובת הלבבות ומגילת אנטיוכוס ללאדינו.
משפחת פורמון הייתה בעיר סירון (שריון) אולם לא ידוע האם רבי יוסף נולד שם.
לקריאה נוספת ולמקורות
- לאה בורנשטיין-מקובצקי: לתולדות המאבק על ההגמוניה בקהילת פאטראס במאה הט"ז. מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, תשמ"ב (כרך ט-מא), אוניברסיטת תל אביב
- לאה בורנשטיין, חיבור לשם קבלת תואר 'דוקטור לפילוסופיה': ההנהגה של הקהילה היהודית במזרח הקרוב משלהי המאה הט"ו ועד סוף המאה הי"ח, באתר אוצר החכמה
- לאה בורנשטיין-בקובצקי: ר' שלמה ברוך, מחכמי יוון במאה ה-ט"ז, ספר תשובותיו וקשריו עם חכמי זמנו. בתוך: מורשת ישראל כתב עת ליהדות לציונות ולארץ ישראל גיליון מספר 14 טבת תשע"ז ינואר 2017
קישורים חיצוניים
- תשובות רבי יוסף פורמון פורום אוצר החכמה
- רבנים שהתפרסמו מאד בדורם ונשתקע שמם פורום אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ אתר בית התפוצות
- ↑ ראה קורא הדורות דף לח עמ' א-ב, ולהלן
- ↑ מובא בספר ׳כנסת ישראל׳
- ↑ שם הגדולים מערכת הגדולים אות י ס"ק קסא 'מהר"ר יוסף פירמון'
- ↑ המכתב המוצע למכירה באתר bidspirit
- ↑ ראה שו"ת הרשד"ם סי' קנג, ובספר משא מלך ח"ה שער א המשפט הראשון
- ↑ מפתחות לשו"ת מהרשד"ם, בתולדות, עמודים מ-מא