טעמא דקרא
טעמא דקרא (בעברית: טעמו של המקרא) הוא מושג תלמודי, ופירושו הסבר לציווי מקראי שטעמו אינו מופיע במקרא. ההסבר ניתן על פי סברה.[1]
פסיקת הלכה על פי "טעמא דקרא"
בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים האם ניתן לדון על פי הטעם שנראה לנו מסברה ולחדש הלכות על פיו, או שאין לחלק דינים ללא מקור מן המקרא. דעת רבי שמעון שאנו רשאים לדון מסברא מהו "טעמא דקרא" ולחדש על פיו דינים, ואילו דעת רבי יהודה שאין דורשים "טעמא דקרא".[2]
מחלוקת התנאים אינה נוגעת לשאלה אם יש לאדם לפרש טעמים בפסוק, אלא רק בשאלה האם אפשר להוציא על פי זה הלכות למעשה.
טעמים במקרא
במקרא לא מופיעים טעמים לציוויי התורה, פרט לחלק קטן מהמצוות, ובהם "לא־ירבה לו סוסים" שנאמר הטעם "ולא ישיב את־העם מצרימה.." [3] "ולא ירבה לו נשים" שנאמר הטעם "ולא יסור לבבו"[4]
הערות שוליים
- ↑ הרב מיכאל אברהם, טעמא דקרא, באתר המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן
- ↑ בבא מציעא קטו א; סנהדרין כא א
- ↑ דברים יז טז
- ↑ דברים יז יז. דוגמאות למצוות נוספות שנאמר בהן טעם: איסור גיד הנשה - בראשית לב לג, שבת - דברים ה טו
.png){kind=small}
טעמא דקרא26587461