הקרב על קיבוץ גשר
.JPG)
הקרב על קיבוץ גשר במלחמת העצמאות נערך בין חברי קיבוץ גשר, לוחמי פלמ"ח ולוחמי גדוד ברק של חטיבת גולני ובין הלגיון הערבי וחיל המשלוח העיראקי. הקרב נערך בשני שלבים: הראשון, טרום הכרזת המדינה - התקפה של הלגיון הערבי (27 באפריל 1948 − 29 באפריל 1948), והשני, לאחר הכרזת המדינה - התקפה של חיל המשלוח העיראקי (15 במאי 1948 − 22 במאי 1948). בכך הייתה גשר לאחת הנקודות הבודדות אשר בתחומי מדינת ישראל של החלטת החלוקה שהותקפה על ידי הלגיון וששטחים בסביבתה נתפסו על ידו. הקיבוץ נהרס אך לא ננטש.
רקע היסטורי
קיבוץ גשר הוקם בשלישית[1] ב-1939 בנקודה אסטרטגית ליד שלושה גשרים שחיברו את ארץ ישראל המערבית לעבר הירדן: גשר רומאי עתיק, גשר רכבת שהוקם על ידי הטורקים וכביש בטון על גבי גשר שהוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי. הקיבוץ שכן ליד תחנת הכוח בנהריים ועד לפרוץ מלחמת העצמאות לא היו תקריות עם הלגיון הערבי.
עם פרוץ המלחמה הוחל בבניין מקלט כללי ותעלות קשר אך העבודות לא הסתיימו עד לפתיחת ההתקפה. חברי הקיבוץ לא שיערו שהם עומדים בפני מתקפה וניסיונות כיבוש על ידי שני צבאות סדירים ולכן לא פינו את הילדים.
התקפת הלגיון הערבי
ב-27 באפריל 1948 בשעה 17.00 גילתה התצפית בגשר כי הדגל הבריטי שהתנוסס על בניין משטרת גשר, הורד בחיפזון. משוריינים בריטים הגיעו לבניין ופינו במהירות את השוטרים הבריטיים לבסיסם הצבאי בבית שאן. חברי גשר שלחו מיד כוח שנכנס למשטרה נעל את דלתותיה והתכונן למתקפה.
בשעה 20.00 החלה הפגזה קשה של הלגיון הערבי מתותחים ומרגמות. ילדי הקיבוץ הועברו במהירות לבונקר המטה הקטן. זמן קצר לאחר מכך ספג חדר הילדים פגיעות ישירות ונהרס לחלוטין. הבלתי לוחמים רוכזו בחדר האוכל שקירותיו היו עבים יותר. הפצועים רוכזו בבונקר הגדול שבנייתו טרם נשלמה. ההפגזה נמשכה כל הלילה ואי אפשר היה לפנות את הילדים.
למחרת, ב-28 באפריל 1948 נמשכה ההפגזה. שיירת של מספר משוריינים ואוטובוסים הגיעה לקיבוץ אולם הלגיון כיוון אליהם את האש וכעבור זמן קצר נפגעו כל המכוניות. כל הבניינים נפגעו אבל הדאגה הייתה בעיקר לילדים. רץ מיוחד נשלח למפקדת גוש עמק הירדן ודרש לאחוז בכל האמצעים כדי להוציא בלי דיחוי את הילדים והפצועים. הוחל במשא ומתן עם הקצינים הבריטיים של הלגיון בדרישה להפסיק את האש עד לפינוי הילדים. לאחר זמן מה הודיעו הקצינים כי הם מקבלים את ההצעה. כשחזר הרץ לקיבוץ ניתנה הוראה להפסיק את האש אבל הלגיון לא קיים את ההבטחה והמשיך בהפגזה אם כי בעוצמה פחותה.
בלילה הצליחה להגיע התגבורת המקווה והילדים, הפצועים והבלתי לוחמים פונו ברגל ובחסות החשיכה.
למחרת, ב-29 באפריל 1948, נמשכה ההפגזה. בשעות הבוקר הגיע מוכתר נהריים עם אולטימטום מהמלך עבדאללה שדרש שקבוצת גשר תיכנע, תמסור את נשקה, תפנה את המקום ותסגיר את לוחמיה לשבי אחרת יחריב הלגיון את היישוב עד ליסוד. את התשובה היה צריך לתת תוך חצי שעה.
תשובת המפקדה הייתה שיש להחזיק מעמד עד לבוא התגבורת. עבדאללה החליט להאריך את האולטימטום ליממה נוספת עד 30 באפריל 1948 אך גם לאחר זאת לא מימש את איומו.[2]
התקפת חיל המשלוח העיראקי
חיל המשלוח העיראקי נועד לפלוש לארץ ישראל בגזרה בין הירמוך ונחל תבור. ב-14 במאי 1948 הצליח אמיל בריג לפוצץ את שני הגשרים על הירדן (גשר הכביש וגשר הרכבת).
בבוקר ה-15 במאי 1948 התחילו העיראקים להפגיז את גשר בתותחים ומרגמות. בגלל הרס הגשרים הם נאלצו להעביר כוחות של חיילים ומשוריינים דרומה בקרבת קו צינור הנפט I.P.C. הם תפסו עמדות על הגבעות והציבו עמדות למרגמות כבדות. כל היום נמשכה ההפגזה על גשר.
למחרת, ב-16 במאי 1948, נמשכה ההפגזה. המגינים לא השיבו אש ושמרו את התחמושת להדיפת ההתקפה שתבוא. בשעה 16:00 התחילה התקפת הרגלים. מאות עיראקים הסתערו במורד "גבעת הגמל" (צפונית-מערבית לגשר הישנה). אש מגיני גשר קצרה בהם והם נמלטו בהשאירם עשרות הרוגים בשדה.
למחרת, ב-17 במאי 1948, חידשו העיראקים את התקפתם. הפעם הצטרף אליהם טור של 21 משוריינים שהתמקם סביב בניין המשטרה. הסתערות הרגלים נהדפה שוב. המשוריינים פתחו באש על המגינים במשטרה. המגינים עלו לגג והשליכו עליהם בקבוקי מולוטוב. העיראקים הצליחו לפוצץ את דלת המשטרה ומשוריין אחד נכנס לחצר אך לאחר שהוטלו עליו בקבוקי מולוטוב הוא עלה באש ונסוג.
בסוף יום הקרב הוצאו ששה משוריינים מכלל שימוש ולחיל הרגלים נגרמו אבידות כבדות. ההתקפה על גשר נהדפה אבל גשר המשיכה להיות במצור והאספקה הגיעה אליה רק בלילה כשהיא מועברת ברגל ועל גבי סוסים דרך קווי העיראקים. מצב זה נמשך עד 22 במאי 1948.
הקרב בכוכב הירדן וסיום המערכה
ב-16 במאי 1948 כבש כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני את כאוכב אל הווא (כוכב הירדן) שישב על רכס גבוה שחלש על כל הגזרה. ליד המבצר הצלבני היה כפר ערבי קטן שנכבש ותושביו נמלטו.
ב-17 במאי 1948 פתחו העיראקים בהפגזה על הרכס. בשעות אחה"צ נתגלתה פלוגה עיראקית העולה בחיפוי הפגזת תותחים והפצצות אוויר לסירוגין, במגמה לכבוש את הכפר עם שחר.
בבוקר ה-18 במאי 1948 ישבו העיראקים לאכול ארוחת בוקר לפני ההתקפה. רגע זה נוצל על ידי לוחמי גולני לתזמון הסתערותם שהפתיעה את העיראקים שהחלו לסגת ללא סדר כשחיילי גולני מזנבים בהם. העיראקים הותירו בשטח כ-30 הרוגים וציוד לחימה רב.
לאחר הדיפת הסורים מהדגניות הועברו לרכס כוכב הירדן שני תותחי 65 מ"מ (נפוליאונצ'יקים) וב-22 במאי 1948 הם החלו להפגיז את ריכוזי העיראקים. הפגזים פגעו בריכוז משאיות ודלק שהחלו לבעור. ריכוזי חיל הרגלים הופגזו והתפזרו לכל עבר. למחרת הוציאו העיראקים את כוחותיהם מהגזרה והעבירו אותם דרך גשר דמיה לאזור שכם ג'נין וטול כרם שהיה אזור פעולתם עד לסיום מלחמת העצמאות.
לאחר המלחמה עברו חברי גשר מערבה, ליד גבעת הגמל והקימו את גשר החדשה. בגשר הישנה קיים מוזיאון המציג את תולדות המקום וכן שוחזר בונקר המפקדה ובו מוצגים רבים המתארים את עמידת גשר במלחמת העצמאות.
לקריאה נוספת
- "ימי גשר : סיפורו של קיבוץ במלחמת-השחרור", 1958
- בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950.
- נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, הוצאת "מודן", 1998.
- תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
קישורים חיצוניים
- עבדאללה נרתע מפני עמידת מגיני גשר, דבר, 3 במאי 1948
- גשר עומדת איתן, דבר, 18 במאי 1948
הערות שוליים
- ↑ חצר גשר הישנה - אתר שלושת הגשרים
- ↑ David Tal (31 בינואר 2004). War in Palestine, 1948: Israeli and Arab Strategy and Diplomacy. Routledge. p. 202. ISBN 978-0-203-49954-2.
{{cite book}}: (עזרה)
