הבחירות הכלליות באיטליה, 2018
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות באיטליה, 2018 | |||||||||||
| 4 במרץ 2018 | |||||||||||
|
| ||||||||||
| מועמד | לואיג'י די מאיו | מתאו רנצי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | תנועת חמשת הכוכבים | המפלגה הדמוקרטית | |||||||||
הבחירות הכלליות באיטליה התקיימו ב-4 במרץ 2018, אחרי פיזור הפרלמנט האיטלקי על ידי נשיא איטליה סרג'ו מטרלה, ב-28 בדצמבר 2017.[1]
הבוחרים באיטליה בחרו את 630 חברי בית הנבחרים ו-315 חברי הסנאט של הרפובליקה עבור הפרלמנט האיטלקי ה-18, מאז 1948. על פי התוצאות הראשוניות, תנועת חמשת הכוכבים הפכה למנצחת הגדולה, כשהיא גורפת תמיכה של יותר מ-30% בעוד המפלגה הדמוקרטית עם 22%, כאשר קואליציית השמאל-מרכז, בראשות המפלגה הדמוקרטית, התרסקה, בעוד קואליציית המרכז-ימין גרפה כ-37%, עדיין לא הרוב הדרוש, לצורך הקמת ממשלה יציבה (מפלגתו של ברלוסקוני, פורצה איטליה, גרפה 14% בלבד). בבחירות ניכר ניצחון המפלגות הלאומניות (תנועת חמשת הכוכבים והליגה), לעומת תבוסה למפלגות המסורתיות.[2][3]
קואליציות ומפלגות
| קואליציה | מפלגה | אידאולוגיה | מנהיג | ||
|---|---|---|---|---|---|
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | סוציאל-דמוקרטיה | מתאו רנצי | |||
| עוד אירופה (+E) | ליברליזם | אמה בונינו | |||
| יחד (I) | פרוגרסיביזם | ז'וליו סנטגאטה | |||
| הרשימה האזרחית העממית (CP) | פופולריזם | באטריס לורנצין | |||
| מפלגת דרום טירול העממית–המפלגה האוטונומית של דרום טירול | אזוריות ואוטונומיה | פיליפ אצ'מר | |||
| עמק אאוסטה (VdA) | אזוריות | אלסיה פברה | |||
| פורצה איטליה (FI) | שמרנות ליברלית | סילביו ברלוסקוני | |||
| הליגה (לשעבר הליגה הצפונית) (L) | פופוליזם | מתאו סלביני | |||
| אחי איטליה (FdI) | שמרנות לאומנית | ג'ורג'יה מלוני | |||
| איתנו עם איטליה (NcI) | דמוקרטיה נוצרית | רפאל פיטו | |||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | פופוליזם | לואיג'י די מאיו | |||
| חופש ושוויון (LeU) | סוציאל-דמוקרטיה | פייטרו גראסו | |||
| המפלגה הרפובליקנית–הברית העממית הליברלית (PRI–ALA) | ליברליזם | קוראדו ספונארו | |||
| הכוח לעם (PaP) | קומוניזם | ויולה קארופלו | |||
| CasaPound (CPI) | נאו-פשיזם | סימון די סטפאנו | |||
| אנשי המשפחה (PdF) | קונסרבטיזם סוציאלי | מריו אדינולפי | |||
| המפלגה הקומוניסטית (PC) | קומוניזם | מרקו ריצו | |||
| איטליה לאיטלקים (IaI) | נאו-פשיזם | רוברטו פיורה | |||
| למען השמאל המהפכני (PuSR) | קומוניזם | מרקו פראנדו | |||
| פי עשר טוב יותר (10VM) | ליברליזם | אנדריאה דוסי | |||
| הרשימה העממית לחוקה (LdP) | מאבק בשחיתות | אנטוניו אינגרויה | |||
תוצאות
 | ||||||||||||||
| קואליציה | מפלגה | יחסי | תוצאות | מצביעי חו"ל | סך מושבים |
+/– | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קולות | % | מושבים | קולות | % | מושבים | קולות | % | מושבים | ||||||
| קואליציית הימין-מרכז | הליגה (L) | 18.28 | 37.52 | |||||||||||
| פורצה איטליה (FI) | 14.31 | |||||||||||||
| אחי איטליה (FdI) | 4.27 | |||||||||||||
| איתנו עם איטליה (NcI) | 1.19 | |||||||||||||
| סך מושבים | ||||||||||||||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | 31.33 | 31.63 | ||||||||||||
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | 19.49 | 23.47 | ||||||||||||
| עוד אירופה (+E) | 2.41 | |||||||||||||
| יחד (I) | 0.54 | |||||||||||||
| הרשימה העממית (CP) | 0.49 | |||||||||||||
| מפלגת דרום טירול העממית–מפלגת האוטונומיה של דרום טירול | 0.46 | |||||||||||||
| מספר מושבים | ||||||||||||||
| חופש ושוויון (LeU) | 3.21 | 3.32 | ||||||||||||
| סך הכל | 315 | – | ||||||||||||
לאחר הבחירות
ראש ממשלת איטליה פאולו ג'נטילוני הפך לראש ממשלת מעבר, עד לכינון ממשלה חדשה, עד לסוף שנת 2018. החוקה האיטלקית אינה מגדירה מגבלת זמן לכינון ממשלה קואליציונית, אך פרשנים פוליטיים משערים כי נשיא איטליה יפזר את הפרלמנט באוגוסט 2018 אם לא תוצג ממשלה עד אז,[4] ברם כבר ב-7 במאי הנשיא הכריז כי ניסיון הרכבת הממשלה נכשל. תנועת חמשת הכוכבים והליגה הסכימו לערוך בחירות חדשות ב-8 ביולי 2018.[5][6][7]
ב-13 במאי 2018 נדמה היה שהמפלגות הגיעו לקראת הסכמה על תוכנית ממשלתית והרכבת ממשלה.[8][9] אך ב-14 במאי הם פגשו את הנשיא והודיעו כי התקשו להכריע בזהות ראש ממשלת איטליה הבא והנשיא העניק להם 48 שעות אחרונות. במידה ולא תושג הסכמה תערכנה בחירות.[10]
היה נדמה שהבחירות נמנעו ברגע האחרון עם ההכרזה על מינויו של ג'וזפה קונטה לתפקיד ראש ממשלת איטליה. אך ג'וזפה קונטה, הודיע לנשיא סרג'יו מטרלה כי הוא מוותר על מלאכת ניסיון הקמת הממשלה, זאת לאחר שנשיא איטליה, סרג'ו מטרלה, התנגד למינוי שר אוצר התומך בפרישת איטליה מגוש האירו.[11][12] במקום זאת, הנשיא ביקש מקרלו קוטארלי, בעברו בכיר בקרן המטבע הבינלאומית, לפתוח במלאכת הרכבת הממשלה. זמן קצר לאחר מכן, הוסכם לבסוף על מינוי ג'וזפה קונטה לראש ממשלה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
סביונה מאנה, "איטליה הולכת לקלפי, לבחור עתיד לא ברור", באתר הארץ, 4 במרץ 2018- יוסי בר, "איטליה לא מאמינה: הימין הקיצוני ניצח וברלוסקוני חטף סטירה", באתר מעריב אונליין, 5 במרץ 2018
- ליאל מגן, הבחירות באיטליה: הבוחרים הענישו את השמאל שהפך לימין, באתר "שיחה מקומית", 6 במרץ 2018
הערות שוליים
- ↑ סעיף 60 ו-61 בחוקת איטליה
- ↑ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ
- ↑ אסף אוני, "איטליה: הישגים חסרי תקדים לפופוליסטים ולימין הקיצוני", באתר גלובס, 5 במרץ 2018
- ↑ "L'analisi/19 marzo: Di Maio si apre a dialogo, Colle dà tempo ma a luglio è deadline - Politica". 11 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Staatspräsident erklärt Regierungsbildung für gescheitert". DIE ZEIT. 7 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Regierungsbildung ist gescheitert – Italien steht vor Neuwahlen". Handelsblatt. 7 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Giorgio, Massimiliano Di. "Italy repeat election looms in July as parties still far apart". U.K.
- ↑ Italy’s populist 5 Star, League parties reach deal on government program
- ↑ ברלוסקוני ויתר, ובאיטליה נערכים לממשלה בהובלת הימין הקיצוני ומפלגה פופוליסטית
- ↑ באיטליה מתקשים להגיע להכרעה על זהות רה"מ, וייתכן כי בחירות חדשות כבר בפתח
- ↑ המיועד לתפקיד ראש ממשלת איטליה ויתר על המאמצים להקים ממשלה
- ↑ איטליה: הרכבת הממשלה נכשלה, צפויות בחירות
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] הבחירות הכלליות באיטליה, 201823453391