פנסיה תקציבית
פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת מהתקציב השוטף של הגוף שבו עבד הגמלאי הזכאי לה. להבדיל מפנסיה צוברת, בפנסיה תקציבית ההפרשות להבטחת הפנסיה נעשות רק בידי המעביד (ולא בידי העובד). בפועל, יכול המעביד שלא להפריש לקרן, אלא להתחייב כי ישלם את הפנסיה על חשבונו, ובכך להפוך בעצם לגורם המבטח.
תוכניות הפנסיה התקציבית מסווגות גם לפי היקף הנכסים המיועדים לתשלום הפנסיות. כאשר לא קיימים נכסים ספציפיים למימון ההתחייבויות לפנסיה, תוכנית הפנסיה תיקרא בלתי ממומנת. כאשר קיימים נכסים המיועדים לתשלום הפנסיה אך אינם מספיקים למימון ההתחייבות לפנסיה תוכנית הפנסיה תיקרא ממומנת באופן חלקי. כאשר הנכסים מכסים את כל ההתחייבות לפנסיה תוכנית הפנסיה תיקרא ממומנת במלואה.
במדינות רבות נהוגות תוכניות פנסיה (או תוכניות הטבה מוגדרת) בחסות המעסיק. לסיווג התוכניות לפי היקף מימונן חשיבות רבה לצורך הדוחות הכספיים של המעסיק. בארצות הברית מעסיקים משלמים פרמיית ביטוח ל-PBGC (Pension benefit guaranty corporation). שיעור הפרמיה נקבע בין היתר לפי מידת המימון של תוכנית הפנסיה.
ישראל
מנגנון פנסיוני מסוג זה נהוג בישראל בקרב עובדי המדינה ובגופים ציבוריים נוספים. ב-3 במרץ 1999 נחתם הסכם קיבוצי, למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בשירות הציבורי[1]. בשנת 2001 נפסקה הקליטה למסלול הפנסיה התקציבית בשירות המדינה. גם עובדים אשר נקלטו במסלול של פנסיה תקציבית התחילו להפריש סכומים מסוימים לקרן הפנסיה, באחוזים הולכים וגדלים (אך נמוכים במידה ניכרת מהנדרש); בצה"ל, חיילים אשר התחייבו לשירות קבע החל משנת 2004, משתייכים למסלול הפנסיה הצוברת. אך יחד עם זאת, גופים כמו חברת החשמל ומקורות ממשיכים ליהנות מהטבות פנסיוניות הדומות, אם לא זהות למנגנון התקציבי.
נכון לסוף שנת 2012, מהווה הפנסיה התקציבית לעובדי המדינה שליש מהחוב הלאומי של מדינת ישראל, בסך כ-600 מיליארד ש"ח. צבי ורטיקובסקי, משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה התייחס להתחייבות זו כ"איום אסטרטגי על ישראל"[2].
נכון לסוף 2015 כוללת הפנסיה התקציבית של ישראל 746 מיליארד שקל[3], והסכום המשולם מדי שנה ל-21 מיליארד שקל (כולל המערכת הביטחונית). ב-2039 יגיע התשלום השנתי ל-39 מיליארד שקל.
סוג נוסף של פנסיה תקציבית הוא פנסיית גישור, המשולמת על ידי המעסיק לשעבר למי שפרש בפרישה מוקדמת, מיום פרישתו ועד ליום שבו יהיה זכאי לפנסיה מקרן הפנסיה שבה הוא מבוטח. פנסיית גישור נהוגה בארגונים שבהם מקובלת פרישה מוקדמת, כגון צה"ל, וכן היא מוצעת אד-הוק בארגונים שבהם נערכים מבצעים של פרישה מרצון.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהודה כהנא, ספר ביטוח החיים, הפנסיה והגמל בישראל, הוצאת עתרת, 1988, פרק ט"ז: פנסיה תקציבית
- IAS19 "תקן חשבונאות בינלאומי” פרק הטבות לעובדים
קישורים חיצוניים
- אלי ציפורי, בור השומן של הפנסיה התקציבית, באתר גלובס, 27 במאי 2013
- שאול אמסטרדמסקי, מפלצת הפנסיה התקציבית תבלע אותנו, באתר כלכליסט, 4 ביולי 2013
- פרק בנושא פנסיה בפודקאסט הכלכלי "ערך מוסף", 16/6/2016
- אדריאן פילוט, נטל הפנסיה התקציבית מאיים על קיימות המשק, באתר גלובס, 14 במאי 2014
חיים לוינסון, פנסיה תקציבית: השחיתות הגדולה בתולדות המדינה, באתר TheMarker, 28 באפריל 2015
הערות שוליים
- ↑ ראו דיון במעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, וכן אזכור של ההסכם הנ"ל, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעס"ק 11563-05-10, 15774-05-10, אוניברסיטת תל אביב ואח' - ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב ואח'; ניתן ביום 14 בנובמבר 2012
- ↑ אבי שאולי, ורטיקובסקי: "הפנסיה התקציבית - איום אסטרטגי על ישראל, מאיפה יגיע כסף?", Bizportal, 1 ביולי 2014
- ↑ התחייבות המדינה לפנסיה תקציבית - 746 מיליארד שקל
