דוכסוסטוס
דוכסוסטוס הוא אחד משלושה סוגי קלפים, המשמשים לצורך כתיבת סת"ם. לכתחילה יש לכתוב את מזוזה על הדוכסוסטוס.
הדוכסוסטוס הוא חלק מהעור לאחר שמקלפים ממנו את ה'קלף'.
אטימולוגיה
ישנם הסברים שונים לשם המילה 'דוכסוסטוס', הפירוש הנפוץ הוא "מקום הבשר" - הלחם של "דוכ" = מקום, מארמית עם "סוסטוס" = בשר, מיוונית[1].
פירוש נוסף הוא ביוונית בלבד: dyo – שנַיים, xestos – נקלף/נחלק. ופירוש המילה "חלוקה לשנים".
עיבודו ומהותו
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה בקמח שעורים, מלח ועפצים[2], ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל", לאחר מכן ניתן להפיק ממנו את 'קלף' וה-'דוכסוסטוס' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור (אפידרמיס) מן השכבה הבשרנית.
לדעת הרמב"ם חלק העור הקרוב לשער הבהמה הוא הדוכסוסטוס, והוא החלק היותר דק, וכפי שתיאר בספרו היד החזקה:
אם לקחו העור אחר שהעבירו שיערו, וחילקו אותו בעובייו לשניים, כמו שהעבדנין עושין, עד שייעשה שני עורות, אחד דק, והוא שממול השיער, ואחד עבה, והוא שממול הבשר, ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו זה החלק שממול השיער, נקרא דוכסוסטוס, וזה שממול הבשר, נקרא קלף
לדעת רבי יוסף קארו ב'שולחן ערוך' ההפך הוא הנכון (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף ז'): ”חולקין אותו לשנים וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ולפי זה כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר היינו במקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס”
במהלך הדורות נשכחה צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס, וכיום משתמשים בגוויל שעובר גירוד ושיוף משני צידיו, כדי להשאיר את הקלף בלבד[3].
תשמישו
לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, מהלכה למשה מסיני יש לכתוב את המזוזות על דוכסוסטוס:
הלכה למשה מסיני, שיהיו כותבין ספר תורה על הגוויל, וכותבין במקום השיער; ושיהיו כותבין התפילין על הקלף, וכותבין במקום הבשר; ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס, וכותבין במקום השיער. וכל הכותב בקלף במקום שיער, או שכתב בגוויל ובדוכסוסטוס במקום בשר, פסל.
— שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות אהבה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות אהבה, פרק הלכות תפילין ומזוזה וספר תור"ה, הלכות א'–ח'
אם זאת כתב הרמב"ם שדין זה הוא רק להידור מצוה אך בדיעבד אם כתב מזוזה על גוויל או על קלף - המזוזה כשרה:
אם כתב המזוזה על הקלף או על הגוויל, כשרה; לא נאמרה על הדוכסוסטוס, אלא למצוה
— שם
סוגי קלף נוספים
כאמור מלבד ה'דכסוסטוס' ישנם עוד שני סוגי 'קלפים':
- גוויל: הוא העור בשלמותו כאשר אינו נחתך. המונח "גוויל" אפשר שהוא ביטוי מושאל מ"אבני גוויל" המובא בתלמוד[4] לאבנים גסות שאינן מסותתות[5], כך גם הקלף אינו מחולק. הסבר אטימולוגי נוסף: גוויל מלשון "ג'בל" (جبل) שפירושו בערבית הר, כלומר אבן גסה שנלקחה מההר ללא סיתות, כך גם עור הבהמה שלא חֻלַּק נקרא גוויל[6].
- קלף: הוא חלקו השני של הגוויל לאחר שחולקים אותו, חציו הפנימי הוא ה'דכסוסטוס', והחצי החיצוני נקרא 'קלף. ככל הנראה מקור המילה קלף בא מ"קֶלֶף", כלומר החלק המקולף, שכן הקלף הוא החלק המקולף מהדוכסוסטוס.
הערות שוליים
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ט עמוד ב', פירוש בעלי התוספות, ד"ה קלף ודוכסוסטוס'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ט עמוד א'.
- ^ ראו שיטת קילוף באתר "תפילין כהלכה".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג' עמוד א'
- ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד א'; שו"ת הרמב"ם סימן קנ"ג (מהדורת בלאו)
- ^ ראו רבנו גרשום בבא בתרא דף ג עמוד א'
