זעתר

ערך זה עוסק בתערובת תבלינים. אם התכוונתם לצמח המשמש להכנת התערובת, ראו אזוב מצוי.

אזוב מצוי המשמש לייצור הזעתר

זַעֲתַר (ערבית زَعْتَر) הוא תערובת תבלינים שמוצאה במזרח התיכון. עיקרה של התערובת מורכב בדרך כלל מאזוב מצוי (Origanum syriacum), המכונה לעיתים בשם "זעתר". בנוסף מצויים בזעתר, בריכוז נמוך יותר, קורנית מקורקפת (Thymus capitatus), בת קורנית פשוטה (Thymus vulgaris), צתרנית משובלת (Thymbra spicata) או צתרה וורודה (Satureja thymbra). בנוסף, מכיל הזעתר אוג הבורסקאים ("סומאק") (והוא מקורו של הטעם החמצמץ שמורגש בזעתר), פירות אלה ארצישראלית ("בוטום") וזרעי שומשום קלויים. לעיתים מוסיפים לתערובת מלח, וזרעי שומר. אך יש חנויות תבלינים שמציעות למכירה זעתר טהור טחון.

בזעתר משתמשים לתיבול חומוס, לבנה, סלט ירקות ולזרייה על פיתה, יחד עם שמן זית.

בתימן ובין חלק מיוצאי תימן בארץ, משתמשים בצמח הקורנית ליצירת תבלין פופולרי (בתוספת זחוג ומלח) בין היתר לתיבול תבשיל הזום. ונקרא בפיהם צ'עתר (בהגיה ישראלית-סעתר) שתי הצורות: (זעתר וצ'עתר) נזכרו בכתבי הראשונים ובזיהוי האזוב כתב הרמב"ם זעתר. ורבינו עובדיה מברטנורא כתב צ'עתר. וכנראה לא הבדילו בין הקורנית לאיזוב המצוי.

התערובת פופולרית בטורקיה, בסוריה, בלבנון, בישראל, בירדן ובארצות צפון אפריקה.

בלבנון נפוצה אמונה לפיה התבלין מפתח ומשפר את החשיבה ומחזק את הגוף. מסיבה זו נהוג לתת לילדים זעתר לפני צאתם לבית הספר.

ברפואה העממית זעתר מסייע בטיפול בדלקות גרון, הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן^[1]. עוד בימי הרמב"ם נחשבתבנית:על ידי מי הזעתר כבעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא^[^{דרוש מקור]}.