מוחמד עלי (שליט מצרים)

מוחמד עלי באשא
محمد علي باشا

לידה	4 במרץ 1769 קוואלה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	2 באוגוסט 1849 (בגיל 80)
מדינה	מצרים
מקום קבורה	מסגד מוחמד עלי, קהיר
שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ואלי ומאוחר יותר ח'דיו מצרים ה־1 1805–1848 (כ־43 שנים) → חורשיט אהמט פאשה איברהים פאשה ←

מוחמד עלי באשא (בערבית: محمد علي باشا; תעתיק מדויק: מחמד עלי באשא; בטורקית עות'מאנית מבוטא כמהמט עלי פאשה; 4 במרץ 1769 – 2 באוגוסט 1849) היה המשנה למלך מצרים ונחשב למייסד מצרים המודרנית.

ראשית חייו

מוחמד עלי נולד בקוואלה, באימפריה העות'מאנית (נמצאת ביוון המודרנית), למשפחה מוסלמית ממוצא אלבני. אביו היה סוחר טבק בשם איברהים אגא, שנפטר כאשר מוחמד היה נער מתבגר. דודו (אח אימו) האע'א חוסיין שהיה הג'ורבאצ'י^{[דרושה הבהרה]} של קוואלה נטל אותו תחת חסותו, העניק לו דרגת בולוק-באשי ומינה אותו כגובה מסים בשטח שהיה תחת שלטונו של הדוד.

מינויו כשליט מצרים

מבנים מתקופת שלטונו במחוז א-שייח'

בעקבות הצלחתו בתפקיד גובה המס, הועלה בדרגה וצורף לכוח הצבא העות'מאני שנשלח למצרים לשם הכנעת שארית צבאו של נפוליאון. המשלחת הצבאית נחתה באבו קיר באביב של 1801. בין היתר היה מעורב במאבק שהתנהל בשנים 1801–1805 בין הממלוכים לבין העות'מאנים על השליטה במצרים.

מוחמד עלי זכה בתמיכת פוליטיקאים מצרים והעולמא בשאיפתו להחליף את חורשיט אהמט פאשה כמושל מצרים. אחרי קרב בו הופגזה העיר קהיר, הגיע האדמירל העות'מאני, קבודן פאשה, עם פירמן של הסולטאן שמינה את מוחמד עלי כמושל (ואלי) העות'מאני של מצרים בשנת 1805.

בהמשך, מונה לח'דיו של מצרים ובמסגרת השתלטותו על המדינה הזמין ב-1 במרץ 1811 מנהיגים ממלוכים למצודת קהיר, בתואנה כי הוא מקיים מסיבת פרידה מבנו, טוסון פאשה , שעמד לצאת בראש הכוח הצבאי לחצי האי ערב. כאשר התכנסו המנהיגים הממלוכים במצודה, אנשי מוחמד עלי הרגו אותם.

רפורמות

מטרתו של מוחמד עלי הייתה להקים מדינה חזקה בסגנון אירופאי. לשם כך, היה עליו לארגן מחדש את החברה המצרית, לייעל את הכלכלה, להכשיר ביורוקרטיה מקצועית ולבנות צבא מודרני.

לשם מימוש מטרותיו מוחמד עלי ביצע רפורמות מקיפות במדינה. בשנות ה-20 של המאה ה-19 מצרים שתחת שלטונו הפכה למדינה חזקה, מתועשת ולמעצמה אזורית. לשם ייעול השליטה חילק את המדינה ל-10 פרובינציות. הוא השקיע בתשתית ובנה תעלות ודרכים. במידה רבה היה אחראי להפיכתה של מצרים לאחת המובילות ביצור הכותנה. הוא הביא לרפורמות סוציאליות משמעותיות, בהן יצירת מוסדות לימוד מודרניים וכן שלח צעירים ללמוד בארצות אירופה מתוך תקווה שכשיחזרו יוכלו לתרום מידיעותיהם. אולם את עיקר מאמציו הפנה לחיזוק הכוחות המזוינים. מוחמד עלי הקים צבא שהתבסס על גיוס חובה של האיכרים, שבו השתמש כדי להרחיב את גבולות מצרים, רכש באיטליה ספינות עליהן ביסס צי מודרני, הקים מספנה באלכסנדריה, בתי חרושת לייצור נשק ותחמושת וניסה להקים תעשיית טקסטיל.

אולם, מצרים נקלעה למשבר כלכלי שנבע מהגדלת ההוצאות והקטנת ההכנסות.

הסולטאן קבע כי טבק יגודל רק בבקעת הלבנון ובכך הפסידה מצרים ענף חקלאי רווחי. מחיר הכותנה בשוקי העולם ירד בגלל גידול היצע מהודו ומדרום ארצות הברית (בעיקר ממדינות אלבמה ומיסיסיפי).

הייתה בריחת איכרים בהיקף גדול, בגלל חובת גיוס לצבא ומיסוי גבוה. חלק מהפלאחים הללו הגיעו לארץ ישראל.

במקביל, קיום הרפורמות, קיום הצבא ורכישת הצי דרשו סכומים גבוהים. כמו כן הייתה מצרים זקוקה לעץ לצורך בניית ותחזוקת הצי, עץ שלא היה במצרים אבל היה בארץ ישראל.

מסעותיו הצבאיים

להלכה היה מוחמד עלי וסאל של האימפריה העות'מאנית, אך למעשה פעל באופן עצמאי. בתחילה סייע לסולטאן העות'מאני במלחמת העצמאות היוונית ובדיכוי המרד הוהאבי בחצי האי ערב, אולם לאחר מכן דרכיהם נפרדו, עד כדי מלחמה ביניהם בשנת 1831.

מלחמה בבית סעוד

בית סעוד השתלט על חצי האי ערב, הקים את האמירות של דיריה (המדינה הסעודית הראשונה) והפיץ וריאציה קיצונית ופוריטאנית של האסלאם, הווהאביזם. כחלק מהמלחמה הווהאבית-עות'מאנית , ביקש הסולטאן מוסטפא הרביעי ממוחמד עלי לצאת למסע צבאי נגד בית סעוד.

רק ב-1811 היה צבאו של מוחמד עלי מוכן לצאת לקרב, בפיקודו של טוסון, בנו הבכור של מוחמד עלי. צבאו של מוחמד עלי נחל הצלחה חלקית אולם לא הצליח להכניע את בית סעוד, ואלו נסוגו לנג'ד והתיישבו בריאד וסביבתה ומשם המשיכו להטריד את הכוחות העות'מאנים (כולל הצבא המצרי). מוחמד עלי שלח כוח צבאי נוסף, בפיקודו של בנו השני, איברהים פאשה. צבא זה נחל הצלחה, שבה את מנהיג המשפחה, עבדאללה בן סעוד, שנשלח לאיסטנבול, שם הוא הוצא להורג.

מלחמה בסודאן

בשנת 1820 מוחמד עלי שיגר לסודאן צבא של 5,000 חיילים בפיקודם של בנו השלישי, אסמאעיל, ושל המצביא עאבדין (عابدين بك) שהיה מושל מיניה במצרים העליונה, הצבא המצרי הצליח להתגבר על התנגדותם של השבטים המקומיים וכבש את השטח.

מלחמה ביוון

מלחמת העצמאות היוונית התפרצה בתחילת 1821. הסולטאן מהמוט השני ביקש ממוחמד עלי עזרה בדיכוי המרד ובתמורה הבטיח לו את כרתים. מוחמד עלי ארגן כוח צבאי בן 16,000 לוחמים שנשלח בפיקודו של אברהים פאשה.

ב-20 באוקטובר 1827, בקרב נאווארינו הוטבע רוב הצי המצרי. ללא תמיכת הצי לא הייתה לכוח הצבאי אפשרות לחימה ואברהים פאשה הסיג את הכוחות חזרה למצרים.

כפיצוי על אבדן הצי וכתמורה על הסיוע, מוחמד עלי ביקש מהשער הנשגב את סוריה וארץ ישראל והבין שיש נכונות להיענות לבקשתו.

כיבוש ארץ ישראל

עד 1831 הקים מוחמד עלי צי חדש, גייס ואימן צבא חדש ושלח את בנו, איברהים פאשה, להוביל את צבא היבשה לכיבוש ארץ ישראל וסוריה בתמיכת הצי בפיקודו של איברהים יקאן, ובכך פתח את המלחמה המצרית-עות'מאנית הראשונה .

לדעתו של מוחמד עלי, הנסיבות היו לטובת מהלך זה. הצבא העות'מאני היה חלש בגלל פירוק צבא היניצ'רים ב-1826 על ידי הסולטאן מהמוט השני בגלל מעורבתם במרידות נגד המשטר. במקביל הוואלי של דמשק היה נטול כוח מעשי ומוחמד עלי קנה את תמיכת משפחות האליטה בהרי שכם ובירושלים.

לטענתו של מוחמד עלי, ארץ ישראל הובטחה לו על ידי הסולטאן כתמורה על עזרתו בדיכוי המרד היווני ולפיכך כיבושה היה מימוש זכותו. בנוסף, שליט עכו עבדאללה פאשה, לווה ממנו סכום כסף משמעותי והתחמק מלהחזיר את ההלוואה ואף לא הסכים להחזיר למצרים כמה אלפי פלאחים שנמלטו מעול המסים והגיוס לצבא אל ארץ ישראל.

כיבוש ארץ ישראל נועד ליצור חיץ בעל עומק אסטרטגי כהגנה מפני הצבא העות'מאני ובמקביל לאפשר למוחמד עלי לגבות מסים מתושבי הארץ ולנצל את אוצרות הטבע שלה. ארץ ישראל וסוריה היו גם יעד מסחרי, כשוק לרכישת סחורות מצריות וכמקור למצרכים נדרשים (ובעיקר עץ).

מוחמד עלי הכין את המסע על ידי כך שתרם כסף למבנים על הר הבית, שלח שליחים שהבטיחו למנהיגי הקהילות כי מצבם יוטב תחת שלטונו וכינס קונסולים של המעצמות באלכסנדריה, שם הבטיח להם כי תחת שלטונו מצבם של נתיני המעצמות יהיה טוב יותר וביקש מהם כי יפנו אל שליטיהם ויבקשו מהם לא להתערב.

ב-29 באוקטובר 1831 התחיל המסע הצבאי. הצי המצרי הגיע ליפו והכניע אותה, אברהים פאשה בראש 30,000 חיילים הכניע את צבאו של עבדאללה פאשה והמשיך צפונה. על עכו הוטל מצור שנמשך כ-7 חודשים והיא נכנעה בסוף מאי 1832.

בשנת 1834 פרץ מרד הפלאחים בארץ ישראל לאור התמרמרות האוכלוסייה הערבית על חובת הגיוס לצבא המצרי שהחיל מוחמד עלי. המורדים הצליחו להשתלט תחילה על שטחים ניכרים בארץ, אך לאחר זמן קצר דוכא המרד על ידי צבאו של מוחמד עלי.

כיבוש אסיה הקטנה

צבאו של מוחמד עלי, בהנהגת איברהים פאשה הגיע עד למרחק של כמה ימי הליכה מאיסטנבול. התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833, לפיו מוחמד עלי השאיר תחת שלטונו את סוריה וארץ ישראל.

בשנת 1839 חידש הסולטאן מהמוט השני את הלחימה, אך הובס על ידי איברהים פאשה בנציבין ונפטר זמן קצר לאחר מכן. שוב הגיעו הכוחות המצרים לסביבות קונסטנטינופול אך נעצרו בשל התערבות אירופית בינלאומית (דרך הסכם לונדון), שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ואיברהים לוותר על סוריה (שכללה את שטחי ארץ ישראל) וכרתים בשנת 1841.

סוף חייו

מוחמד עלי נאלץ לותר על כסאו ביולי 1848 בשל תשישות נפש וסניליות, ונפטר באוגוסט בשנה שלאחר מכן. שלטונו הועבר לבנו איברהים פאשה, אך הלה נפטר ממחלה בנובמבר 1848. את מקומו תפס נכדו של מוחמד עלי, עבאס הראשון, שהיה שליט חלש וביטל רבים מחידושי סבו. תחת שלטונו התגברה השפעתה של אירופה על מצרים.

לקריאה נוספת

• חגי ארליך, מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, חטיבה ב: "חיפוש העצמה" - המענה הראשון בתולדות המאמץ האזורי אל מול "אתגר המערב", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ז, עמודים 7–110
• שמעון שמיר, תולדות הערבים במזרח התיכון, הוצאת רשפים, תל אביב, תשמ"ג, עמודים 35–83
• פ.ג'. ויטיקיוטיס, תולדותיה של מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ז, עמודים 49–69

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוחמד עלי בוויקישיתוף