מקדה
מַקֵּדָה הייתה עיר כנענית ולאחר מכן ישראלית בשפלת יהודה בתקופת המקרא. היא נזכרת במקרא ובכתובות עבריות מן התקופה. כל מופעיה במקרא בספר יהושע.
שמה נזכר בסיפור מלחמת יהושע בברית הדרומית של ערי הממלכה הכנעניות, בתיאור המרדף אחר צבאות הברית הנסים, בתיאור חיסול מלכי הברית שהסתתרו במערה שנמצאה בה. היא נזכרה לראשונה בתיאור מסע הכיבוש שבא לאחר מכן[1]. וגם ברשימה המסכמת של כיבושי יהושע[2]. לאחר מכן, מופיעה מקדה ברשימת ערי נחלת שבט יהודה[3].
שמה של העיר מופיע גם בשתי כתובות עבריות מתקופת המקרא, שמה נזכר במסמך מנהלי-כלכלי שנרשם על אוסטרקון שנקנה בשוק, אך נמצא ככל הנראה בחורבת אלכום.[4] ואדם בשם "מכי בן הצליהו ממקדה" נזכר באוסטרקון - חרס אחיקם מסוף תקופת בית ראשון, שנמצא בחורבת עוזה.[5]
מכל הידיעות הללו עולה כי יש לזהות את מקדה כישוב בשפלת יהודה. לפי התיאורים הצבאיים במקרא היא צריכה להיות דרומית לעזקה וצפונית ללכיש. בתחום זה היא צריכה להיות קרובה יותר ללכיש, שכן ברשימת ערי נחלת יהודה היא מופיעה בקבוצה אחת עמה.[6]
מאמצע שנות הת"ר הועלו הצעות לזיהוי העיר מקדה באתרים שונים באזור:
- חורבת בית מקדום
- חורבת אל-ח'יישום
- חורבת אלכום
- תל בורנה
- תל גודד
השם מקדה גזור כנראה מן השורש נק"ד הקשור ברעייה ופירושו קרוב כנראה ל'מקום מרעה'.
הערות שוליים
