תל לכיש
תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר הבריטי ויליאם אולברייט בשנת ה'תרפ"ו. בשנת ה'תשנ"ד הוכרז כגן לאומי.
האתר
בתקופת הברונזה (3150 עד 1200 לפנה"ס) הייתה לכיש עיר פרוזה בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען. באגרות המצריות מתקופת הברונזה המאוחרת שנודעו כ"מכתבי אל-עמארנה" כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הרוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים דמויי אדם).
במהלך כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון, הצטרף יפיע מלך לכיש למלחמת חמשת מלכי הדרום על הגבעונים שכרתו ברית עם בני ישראל. יהושע יצא למלחמה על חמשת המלכים, ולאחר נסים גדולים הכריע את הכנענים. במהלך הכיבושים שאחר כך כבש יהושע גם את העיר לכיש, והכה את כל אנשיה[1]. ממצאים ארכאולוגיים מורים כי העיר אכן נחרבה בסביבות תקופה זו, ובשכבת החורבן נמצאו כ־1500 גולגלות, אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום.
העיר עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שנצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם[2], היה בה בית שער גדול (זהה לזה שבתל חצור, תל מגידו ותל גזר) וארמון ענק. חרסים מתקופת רחבעם (מאה 10 לפנה"ס) נמצאו על התל, כמו גם סימני חורבן ממסעו של מלך מצרים, שישק, בשנת ב'תשל"ה. שישק פלש לארץ ישראל ובזז ערים ביהודה ובישראל, ואף הציב כתובות ניצחון בחלקן (למשל מגידו).
בתחילת האלף הרביעי הייתה העיר מבוצרת ומבוססת, אך סבלה נזקים חמורים ברעידת אדמה - ידוע על רעידת אדמה שהתרחשה בימיו של המלך עוזיהו, בסביבות שנת ג'קמ"ב[3]. העיר שוקמה פעם נוספת.
שכבת החורבן הבאה שייכת למסע סנחריב בשנת ג'רי"ג. סנחריב מלך אשור הגיע ליהודה לאחר שהמלך חזקיהו מרד בו. במהלך מסע העונשין חרבו ערים רבות אך ירושלים נצלה. אחד הממצאים החשובים הקשורים למסע זה נמצא בנינווה, בירת אשור, הנמצאת בסמוך למוצול של ימינו (צפון עיראק): שם מצא החוקר הבריטי אוסטן הנרי לייארד את ארמונו של סנחריב ובו תבליט המתאר מצור וחורבן, ופליטים משתחווים לשליט על יד כסאו. ליד דמותו של השליט נכתב:
- "סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כיסא משען ושלל העיר לכיש עובר לפניו".
- התבליט מייצג את המצור האשורי על לכיש, ואת המלך סנחריב מקבל את השלל לאחר תבוסת העיר. ההסבר המקובל הוא שהתבליט נועד לפאר את הניצחון על לכיש כחיפוי על הכישלון בכיבוש ירושלים. התבליט מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.
ממצאים חשובים נוספים: כ־400 חותמות למלך נמצאו תחת שכבת החורבן שהותיר אחריו סנחריב מלך אשור.
בדרום מערב התל מצא הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי, אשר עמד בראש משלחת חפירות שחפרה בתל לכיש מה'תרצ"ב עד ה'תרצ"ח מפולת, שמאוחר יותר זוהתה כסוללת המצור האשורי. הסוללה נבנתה בחלק בו מדרון התל מתון יחסית, לאפשר לחיילי אשור להגיע עד החומה. בצד השני בנו המתגוננים סוללת עפר פנימית (על גבי בתיה של העיר) שנועדה להגביה את השומרים מעל חייליו של סנחריב.
בחפירות אריכואלוגיות שנעשו בשנת ה'תשע"ו סביב שער העיר, נמצא "מקדש שער" ובו עדויות לרפורמה הדתית שערך המלך חזקיהו[4], במסגרתה נופצו קרנות המזבח המקומי. בחדר המזבח אף הוקמו שירותים, ככל הנראה באופן סימבולי לפני שחדר המזבח נאטם[5].
העיר נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים מנשה ויאשיהו (המאה השלישית לאלף הרביעי). עיר זו חרבה יחד עם בית המקדש הראשון ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבבל (ג'של"ח). כיום ניתן לראות שרידים של בית שער גדול מתקופתו של חזקיהו, ומעליו בית שער קטן יותר מתחילת האלף הרביעי; בבית השער הקטן מצא הארכאולוג סטארקי כ 21 אוסטרקונים - חרסים ועליהם כתובות, אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש" חרס מספר 4 נודע במיוחד בשל הכתובת הבאה:
כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן ה', כי לא נראה את עזקה
— מכתבי לכיש, חרס מס' 4
על־פי הארכאולוג יגאל ידין הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבר כבש את העיר, וכל שנותר למגיני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. הגאולוג בני בגין חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.
היישוב על התל חודש בתקופה הפרסית, אז הייתה בירת מחוז. היא דעכה לאיטה בתקופה ההלנסטית, עת ערים אחרות בשפלת יהודה זכו לבכורה.
גלריית תמונות
מראה הכותל הדרומי של חומת ארמון השליט בפסגת התל
חומת ארמון בפסגת התל
באר המים שסיפקה את עיקר המים לתושבי העיר, ועומקה למעלה מ-40 מ'
מראה שער העיר מכיוון דרום-מערב
שער העיר מבט מקרוב
שער העיר
שער העיר על צלע התל
תבליט מצור סנחריב על לכיש, מתאר את המצור
קטע מאוסטריקון השייך למכתבי לכיש
העתק של מכתב לכיש III
מצודת לכיש
המצור על לכיש
_(14779387104).jpg)
לקריאה נוספת
- דוד אוסישקין, לכיש בימי ממלכת יהודה - סיפור החפירות הארכאולוגיות החדשות, קדמוניות ט"ו (58-59), 1982, עמ' 42-56
- דוד אוסישקין, ההתקפה האשורית על לכיש; הנתונים מן הפינה הדרום-מערבית של האתר, ארץ ישראל כ', תשמ"ט, 1989, עמ' 97-114
- נ. ה. טורטשינר (טור-סיני), תעודות לכיש, הוצאת החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק, שנת ת"ש.
- בנימין זאב בגין, כי לא נראה את עזקה, הוצאת יד בן צבי, 2000.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: לכיש |
- תל לכיש באתר עידן התנ"ך
- כיבוש לכיש בתבליט סנחריב, באתר המוזיאון הבריטי
- גילויים חדשים בחפירות תל לכיש יוני 2015
- דבר ראשון, 'מקדש שער' מתקופת בית ראשון נחשף בחפירות תל לכיש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בספטמבר 2016
- מידע על אתר דויר, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
 |
הערות שוליים
