קוומינטנג
שגיאות פרמטריות בתבנית:מפלגה
פרמטרים [ כיתוב ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 |
הקְווֹמִינְטַנג (中國國民黨 Zhōngguó Guómíndăng המפלגה הלאומית הסינית) היא מפלגה הפועלת ברפובליקה הסינית של טאיוואן וכמה איים נוספים.
המפלגה הוקמה זמן קצר לאחר סיומה של מהפכת שינהאי, מהפכה שהדיחה את שושלת צ'ינג הקיסרית מהשלטון בסין. לאחר נפילת השלטון הקיסרי לחמה המפלגה באצילים תומכי הקיסר ובאנשי המפלגה הקומוניסטית הסינית על השלטון במדינה ואופייה העתידי. המפלגה הפסידה במלחמתה כנגד הקומוניסטים וב-1949 אולצה לסגת לאי טאיוואן שם הקימה את הרפובליקה הסינית, שבה שלטה כמפלגה יחידה עד סוף שנות השבעים. לאחר פתיחת המערכת הפוליטית בטיוואן למפלגות נוספות המשיכה המפלגה להחזיק בשלטון עד לבחירות לנשיאות שהתקיימו בשנת 2000, אז פינתה המפלגה את מקומה בשלטון למפלגה הדמוקרטית. בבחירות 2008 חזרה המפלגה לשמש מפלגת השלטון בטאיוואן.
השקפותיה של המפלגה כיום ממקמות אותה במרכז-ימין מן הבחינה הכלכלית. ביחסי החוץ היא דוגלת בקו פייסני כלפי סין העממית ומתנגדת להכרזת עצמאות רשמית של טיוואן.
ראשיתה של המפלגה
הקוומינטנג נוסדה ב-25 באוגוסט 1912 במחוז גואנגדונג בסין, על ידי סונג צ'יאו ג'ן וסון יאט-סן כהמשך של הברית המהפכנית אשר איגדה תחתיה מספר קבוצות מהפכניות לכדי מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
עם ההכרזה על הקמת הרפובליקה הסינית ב-1912 זכתה המפלגה לרוב בקרב חברי הוועדה המכוננת של הרפובליקה, אולם ימי שלטונה לא האריכו ימים ועם עלייתו של יואן שה-קאי לשלטון הרפובליקה ב-1913, הוא פיזר את המפלגה, הגלה את סון ליפן והורה על התנקשות בחייו של סונג.
סון הקים מחדש את הקוומינטנג תחת מעטה חשאיות בזמן גלותו ביפן וב-1918 חזר לסין כדי לייסד מחדש את משטר הרפובליקה. ב-1923 הסכים הקוומינטנג לקבלת עזרה במלחמתו מצד ברית המועצות, לאחר שפניותיו לעזרה ממעצמות המערב הושבו בשלילה. נציגיה של ברית המועצות שנשלחו לסין על מנת לייעץ לקוומינטנג היו אלה שהביאו לבסוף לאיחודה של המפלגה עם המפלגה הקומוניסטית לטובת מלחמתן המשותפת בשאריות השלטון הקיסרי.
בקונגרס המפלגה הראשון, שנערך בשנת 1924 ואשר כלל גם נציגים של המפלגה הקומוניסטית, קיבלה על עצמה המפלגה את הפילוסופיה הפוליטית של סון שנקראה שלושת העקרונות של העם – לאומיות, דמוקרטיה ורווחת העם.
מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים
לאחר מותו של סון יאט-סן, ירש אותו סגנו צ'יאנג קאי שק, אשר כצעד ראשון שיגר מסע כיבוש אל עבר הבירה בייג'ינג ותומכי הקיסר שבסביבותיה. בדרכו לבירה עצר צ'יאנג בשנגחאי. עימותים בין כוחותיו של צ'יאנג לבין אנשי המפלגה הקומוניסטית בעיר החלו למעשה את מלחמת האזרחים הסינית. כוחות הקוומינטנג המשיכו בדרכם לבירה והשלימו את כיבושה בשנת 1928, שנה בה החלה המפלגה לראשונה בתולדותיה לקבל הכרה בינלאומית נרחבת. לאחר כיבוש בייג'ינג החלה במדינה תקופה של פטרונות פוליטית מצד הקוומינטנג שמשלה במדינה תוך הדרכת העם לגבי אופי ודרך החיים תחת משטר דמוקרטי.
כיבוש בייג'ינג לא סיים את מלחמת האזרחים וכוחות הקוומינטנג המשיכו להכות בכוחות הקומוניסטים ולהדוף אותם מבסיסיהם בדרום המדינה ובמרכזה. ההתקפות על אנשי המפלגה הקומוניסטית לא פסקו גם במהלכה של מלחמת סין-יפן השנייה, מלחמה שבחלק ממהלכה שיתפו הקומוניסטים והלאומנים פעולה כנגד פלישת היפנים למדינה.
לאחר כניעת היפנים בעקבות ההתקפה הגרעינית האמריקאית על יפן, התחדשה מלחמת האזרחים בסין בהיקף מלא. בהוראת צ'יאנג קאי שק, נסוגו כוחות הקוומינטנג לערים הגדולות על מנת להגן על התעשייה ועל המערכת הפיננסית במדינה, כשהם מפקירים בכך את אזורי הכפר והספר לשליטתם המלאה של הקומוניסטים. לקראת סוף שנת 1949 שלטו הקומוניסטים ברוב שטחה של סין היבשתית, והדפו את הקוומינטנג, יחד עם כ-2 מיליון פליטים, לבסיסם החדש בטאיוואן.
הקוומינטנג בטאיוואן
מפלגת שלטון יחידה
בשנת 1950 נקבעו במקום מושבה החדש של הרפובליקה בטאיוואן חוקי חירום אשר הקפיאו את הפיכתה של הרפובליקה לדמוקרטיה עד לכיבושה החוזר של סין היבשתית. במהלך אותה התקופה סבלו תושבי האי ממה שנקרא אז "הטרור הלבן" - דיכוי פוליטי חריף שהונהג על ידי ראשי המפלגה. מוסדות המפלגה הועתקו מהעיר נאנג'ינג שביבשת אל הבירה החדשה טאיפיי (באופן רשמי הם הועברו "זמנית", כיוון שטייפה הינה בירה זמנית עד לכיבושה מחדש של נאנג'ינג). הרפובליקה אף שימשה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם עד להחלפתה ברפובליקה העממית של סין (סין היבשתית) ב-1971.
ב-1970 התירה המפלגה לראשונה קיום בחירות "משלימות" לפרלמנט שנועדו לבחור נציגים חדשים שיחליפו את נציגי המפלגה המזדקנים. למרות האיסור לקיום פעילות פוליטית שמהווה אופוזיציה למפלגה, הותר לנציגי ה"טאנגוואי" (מילולית: "מחוץ למפלגה") לקיים פעילות פוליטית.
במערכת רב-מפלגתית
בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלה המפלגה להפוך את המפה הפוליטית ממפה חד מפלגתית למצב דמוקרטי רב מפלגתי. שינוי זה הביא את המפלגה לראשונה בתולדותיה להתמודדות מול מפלגות אחרות בבחירות שנערכו בטאיוואן ב-1996, בחירות שבהן ניצחה הקוומינטנג.
המערכת שהתפתחה בטייוואן כוללת כמה מפלגות, המאוגדות בשני מחנות פוליטיים - המחנה הכחול, שהקוומינטג היא המפלגה העיקרית בו, והמחנה הירוק, שבמרכזו המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית. אחת המחלוקות העיקריות בין המחנות היא שאלת היחס לסין העממית, והאפשרות של הכרזת עצמאות רשמית לטיוואן. לעומת יריבתה, הנוטה לתמוך בעצמאות טיוואן ומפגינה יחס מרוחק כלפי סין העממית, הקוומינטנג רואה בסין כולה ישות פוליטית אחת, ולפיכך מתנגדת להכרזת עצמאות, ותומכת כיום בהידוק הקשרים עם סין העממית. בבחירות הבאות, שנערכו בשנת 2000, הפסידה המפלגה לראשונה את השלטון למפלגה הדמוקרטית בפער ניכר. ב-2004 הפסידה שוב, אך הפער בינה ליריבתה הצטמצם, ובבחירות הבאות, שנערכו ב-2008, זכתה המפלגה ברוב גדול בבית הנבחרים ומנהיגה מא יינג ג'יו נבחר לנשיא ברוב של 58%.
ברם בבחירות שנערכו בשנת 2016 שוב גברה המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית על הקוומינטנג ולראשונה נבחרה אישה לנשיאות הרפובליקה הסינית.
